זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 7.6.2012, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
1. נגד העורר, יליד 1988, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז המייחס לו עבירות של סיוע לניסיון רצח ונשיאת נשק. על-פי הנטען בכתב האישום, בחודש אוגוסט 2011 התגלע סכסוך בין חברו של העורר, זיו דגו (להלן: דגו), לבין אילן עמר (להלן: עמר) על רקע סירובו של דגו להכניס את בן משפחתו של עמר למועדון שבבעלותו ללא תשלום. בעקבות אותו סירוב הגיע עמר למחרת למסעדה בה שהה דגו וירה לעברו מספר יריות, אך דגו נמלט מהמקום ללא פגע. בשל כך גמלה בליבו של דגו ההחלטה להמית את עמר, והוא סיפר על הסכסוך ועל החלטתו זו לעורר. ביום 16.8.2011 בשעה 3:17 ניסה דגו יחד עם אחר לרצוח את עמר באמצעות הצמדת מטען חבלה מאולתר לרכב השייך לאחיו. כתוצאה מפיצוץ מטען החבלה נפצע עמר פצעים קלים אך אדם נוסף שהיה עימו נפצע באורח קשה. זמן קצר לאחר מכן סיפר דגו לעורר על ניסיונו לרצוח את עמר באמצעות מטען החבלה. בהמשך פנה דגו אל ממוש מתוקו (להלן: מתוקו), עימו יש לעורר היכרות מוקדמת, והשניים קשרו ביניהם קשר לרצוח את עמר באמצעות ירי. ביום 29.10.2011 בשעות הערב ביקש דגו מהעורר כי יסיע אותו ואת מתוקו לעיר יבנה ברכב מזדה השייך לדגו ולאחר מכן יחזיר את הרכב לרחובות, עיר מגוריו של העורר. העורר נעתר לבקשה, בהיותו מודע לכך שדגו ומתוקו מתכוונים לנסוע ליבנה על מנת לרצוח את עמר ומתוך כוונה לסייע להם. באותו לילה הסיע העורר את דגו ואת מתוקו ליבנה, בהיותו מודע לכך שמתוקו נושא על גופו אקדח, ובהמשך הוא סייע לדגו להתניע את האופנוע שהמתין להם בחניון ביבנה. בהתאם לתכנון, העורר החזיר את רכב המזדה לרחובות ואילו דגו ומתוקו נסעו על האופנוע כשדגו נוהג ומתוקו מאחוריו ובידו אקדח. בשעה 00:47, לאחר שדגו ומתוקו הבחינו ברכב בו סברו שעמר נמצא, ירה מתוקו לפחות שישה קליעים לעבר הרכב וגרם לפציעתו הקשה של אדם אחר שהיה ברכב. מיד לאחר הירי ברחו דגו ומתוקו מהמקום והגיעו אל ביתו של העורר, שם חיכה להם רכב המזדה. השניים סיפרו לעורר על ביצוע הירי, שהו בביתו כרבע שעה, התקשרו מהטלפון הנייד שלו לאדם אחר ועזבו את המקום. למחרת שהה דגו אצל העורר מספר שעות נוספות.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 3.4.2012 ציין בית משפט קמא (כב' השופטת נ' אהד) כי העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ולפיכך אין צורך בבחינתן. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, בציינו כי בשלב ראשון תיבחן שאלת איון מסוכנותו של העורר ובשלב שני תבחן שאלת יציאתו לעבודה תחת פיקוח מדלת לדלת. במסגרת תסקיר המעצר הראשון מיום 30.4.2012 עמד שירות המבחן על נסיבות חייו של העורר ובכלל זה צוין כי הוא עלה לישראל בגיל שנתיים מאתיופיה, כי הוא הבכור מבין חמישה אחים וכי טרם מעצרו הוא התגורר בדירה שכורה עם חברתו וניהל עסק לממכר מזון. שירות המבחן ציין כי לעורר הרשעות קודמות עוד מתקופת היותו קטין בעבירות סמים, רכוש, אלימות והפרת הוראה חוקית. שירות המבחן הוסיף וציין את הקושי של העורר להסביר את בחירתו להשתתף באירועים נושא כתב האישום ואת עמדתו המצמצמת ביחס אליהם. נוכח האמור העריך שירות המבחן כי נשקף מהעורר סיכון בינוני למעורבות חוזרת בעבירות אלימות אך עם זאת הומלץ לשקול את שחרורו של העורר לחלופה תחת פיקוח סמכותי ודומיננטי של מפקחים מתאימים. שירות המבחן בחן את ההצעה כי הוריו של העורר ישמשו כמפקחים במסגרת חלופת המעצר, אך התרשם כי הם אינם מעורבים בחיי העורר ואינם מסוגלים להציב לו גבולות ולהכווינו. על כן, סבר שירות המבחן כי הם אינם מתאימים לפקח עליו. ההצעה כי חברתו של העורר תשמש מפקחת נשללה אף היא על-ידי שירות המבחן שהתרשם כי היא צעירה ואין ביכולתה להציב לו גבולות. בהיעדר מפקחים מתאימים, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור העותר לחלופה בתסקיר הראשון.
בדיון שהתקיים ביום 1.5.2012 הורה בית משפט קמא (כב' השופטת ב' טולקובסקי) לשירות המבחן להכין תסקיר נוסף שיתייחס למפקחים חלופיים אותם הציע העורר. בתסקיר המעצר השני מיום 8.5.2012 תיאר שירות המבחן את מפגשיו עם ארבעה מבני דודיו של העורר שהוצעו על ידו כמפקחים. שירות המבחן התרשם אומנם כי כל אחד מהארבעה מעוניין לסייע לעורר בשחרורו ולהביא לשינוי אורחותיו, אך לצד זאת צוין כי הארבעה נחשפו רק לאחרונה לעברו הפלילי של העורר ולהערכת שירות המבחן המפקחים שהוצעו לא יצליחו לשמש כגורם ממתן ומאזן עבור העורר, בהתחשב בגילם הצעיר ובהעדר הבשלות הנדרשת להצבת גבולות סמכותיים. לכן נמנע שירות המבחן גם בתסקיר השני מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לאחר קבלת התסקיר השני התקיים ביום 9.5.2012 דיון נוסף בעניינו של העורר ובסיומו קבע בית המשפט (כב' השופטת מ' ברנט) כי אף שהוא נוטה לעמדת המשיבה לפיה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים ולמרות רמת המסוכנות המשמעותית העולה מהתסקירים, תינתן לעורר הזדמנות שלישית להציע חלופה הולמת והורה על עריכת תסקיר נוסף. בתסקיר השלישי מיום 20.5.2012 בחן שירות המבחן ארבעה מפקחים נוספים אותם הציע העורר אך גם אלו נמצאו בלתי מתאימים. לשלושה מהם יש עבר פלילי והם מתגוררים במרחק ממקום הפיקוח המוצע, וביחס למפקח הרביעי צוין כי הוא אינו ער לרמת הסיכון הגלומה במצבו של העורר וכי חרף רצונו הטוב לא יוכל להתפנות למשימת הפיקוח, נוכח קשיו בשפה העברית והתמודדותו עם קשיים הכרוכים בפרנסת משפחתו.
3. אחר הדברים האלה, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט) בהחלטתו מיום 6.7.2012 על מעצרו של העורר עד תום הליכים. בית המשפט ציין כי עבירת הסיוע לניסיון רצח מצויה ברף העליון של עבירות הסיוע ואופייה מעיד על המסוכנות הטמונה בעושה העבירה. עוד צוין כי העורר גילה אדישות לחיי אדם משסייע לכאורה לחבריו בביצוע ניסיון הרצח על רקע סכסוך שהוא אינו מעורב בו ולאחר מכן שב לעבודתו כאילו דבר לא אירע. כמו כן קבע בית המשפט כי העובדה שהעורר הודה במשטרה במיוחס לו והפליל את האחרים אינה מפחיתה ממסוכנותו, משום שהוא עשה כן רק לאחר שנחקר בחשד שהוא זה שביצע את הירי. נוכח נסיבות האירוע המעידות על מסוכנותו של העורר, ונוכח עברו הפלילי הכולל הרשעות באחד עשר תיקים שונים, קבע בית המשפט כי קיים ספק אם ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופה כלשהי ובהתחשב בהיעדר חלופה הולמת הורה בית המשפט כאמור על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
4. מכאן הערר שלפניי, בו מבקש העורר להורות על החזרת עניינו לבית משפט קמא לצורך בחינת חלופת מעצר. לטענת העורר, בית משפט קמא לא נתן דעתו לנסיבות המקרה ובהקשר זה טוען העורר כי הסיוע שהגיש אינו ברף הגבוה שכן הוא רק הסיע אחרים וסייע בהתנעת האופנוע. עוד טוען העורר כי לא מיוחסת לו נשיאת נשק בפועל אלא ידיעה על כך שאחר מחזיק בנשק והוא מוסיף וטוען כי לא נאמר לו בשום שלב באופן מפורש על הכוונה לירות בעמר או על קיומו של האקדח. בנוסף, העורר טוען כי בית משפט קמא לא נתן דעתו לכך שהוא שיתף פעולה עם המשטרה, הודה במעשיו והפליל אחרים מבלי שביקש דבר לעצמו, ובכך לטענתו יש כדי להצביע על ניתוק הקשר שלו עם העולם העברייני. עוד טוען העורר כי היה על בית המשפט להתחשב בכך שהוא נעצר ארבעה חודשים לאחר האירוע ובאותו פרק זמן לא היה מעורב בכל פעילות עבריינית. העורר מוסיף וטוען כי יש ליתן את הדעת גם לנסיבותיו האישיות ובהן: גילו הצעיר; העובדה שלא ריצה מעולם מאסר בפועל ולא הורשע בעבירת אלימות; העובדה כי עברו שנתיים מאז העבירה האחרונה שביצע; עבודתו המסודרת טרם המעצר וכוונותיו להינשא לחברתו; וכן התקופה הארוכה בה הוא שוהה במעצר (למעלה מארבעה חודשים) שיש בה כדי להרתיעו ולרסנו. לטענת העורר בהחלטתה מיום 3.4.2012 קבעה כב' השופטת נ' אהד מתווה לפיו ניתן יהיה לשקול את יציאתו לעבודה במסגרת חלופת המעצר שתיקבע, והוא טוען כי רק כתוצאה מחילופי מותב נשללה ממנו האפשרות של חלופת המעצר. כמו כן העורר טוען כי היה על בית משפט קמא לקבוע שאין זה סביר ששירות המבחן יפסול את כל אחד עשר המפקחים שהוצעו והיה עליו לקבוע כי על שירות המבחן לבחור את שני המפקחים הטובים ביותר מבין אלו שהוצעו. בהקשר זה מוסיף העורר וטוען כי שירות המבחן לא בחן את המפקחים בנפש חפצה ולא התחשב בכך שלחלקם קשיי שפה כיוון שהם בני העדה האתיופית.
5. המשיבה טוענת מנגד כי בית משפט קמא ושירות המבחן עשו מאמץ ניכר בניסיון למצוא חלופת מעצר מתאימה ולמרות שנערכו שלושה תסקירים בעניינו של העורר לא נמצאה חלופת מעצר הולמת. לכן אין לסטות ממסקנות שירות המבחן אשר נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר. עוד טוענת המשיבה כי המעשה המיוחס לעורר הוא סיוע לניסיון רצח, וכי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי מעשה זה מצוי ברף העליון של עבירות הסיוע ובנסיבות המקרה מדובר בסיוע משמעותי שהוא על סף שותפות מלאה משום שהעורר הודה שהסיע את שני המעורבים האחרים כשהוא יודע על כוונתם ואף סייע להם להתניע את האופנוע בדרך לביצוע המעשה.
6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.
אכן, עבירת הסיוע לניסיון רצח בה מואשם העורר והנסיבות שבהן בוצעה כמתואר בכתב האישום, מלמדות על מסוכנות לא מבוטלת של העורר. עברו הפלילי של העורר, אשר צבר לא מעט הרשעות למרות גילו הצעיר (האחרונה שבהן היא הרשעה משנת 2011), מגביר אף הוא את המסוכנות הנשקפת ממנו. שירות המבחן אשר בחן את נתוניו האישיים של העורר העריך כי נשקפת סכנה מהעורר, בציינו כי העורר אינו מצליח להסביר את בחירותיו ואת הצורך שלו בביטויי תוקפנות ואלימות וכי הוא מתייחס לדברים מתוך עמדה מצמצמת. חרף נתונים אלו סבר בית המשפט המחוזי כי יש לתור אחר חלופת מעצר שיהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, אך חלופה הולמת לא נמצאה למרות שלושה תסקירי מעצר שנערכו ואחד עשר מפקחים אותם בחן שירות המבחן. בית משפט קמא אימץ בהקשר זה את המלצות שירות המבחן לפיהן אין לאפשר חלופת מעצר אשר במסגרתה ישהה העורר תחת פיקוחו של מי שהוא בעל עבר פלילי או מי שאינו בעל יכולת להטיל פיקוח סמכותי ודומיננטי על העורר והדברים כה מובנים מאליהם, עד כי יש לתמוה מדוע בחר העורר לכתחילה להציע מפקחים כאלה. הימנעותו של שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העותר נושאת משקל נכבד והלכה היא כי דרושים טעמים של ממש על מנת לסטות מהמלצות מעין אלו, כפי שציין בצדק בית משפט קמא (ראו: בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד, פיסקה 22 (טרם פורסם, 2.5.2010); בש"פ 7141/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (טרם פורסם, 30.10.2011)). נוכח ההסתייגות אותה הביע שירות המבחן ונוכח המסוכנות הנשקפת מן העורר כאמור, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. למותר לציין כי ככל שהעורר יציע בעתיד חלופת מעצר אחרת תחת פיקוח הולם, יוכל בית המשפט המחוזי לשוב ולבחון הצעה כזו תוך הסתייעות בשירות המבחן. כמו כן, חלוף הזמן מהווה אף הוא שיקול שיש להביאו בחשבון לעניין המעצר. על כן, ככל שההליך ילך ויתמשך יתכן שניתן יהיה לשוב ולבחון אפשרות של שילוב כלשהו בין החלופות שהוצעו בעבר (למשל השכן - מר זמרו גטו; בת הדודה מלוד - הגב' ביינסן מביט; וההורים).
בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ' בתמוז התשע"ב (10.7.2012).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
התקשר
שלח SMS
הוסף ל- Skype
נדרש אשראי Skypeללא תשלום דרך Skype