לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) במ"ת 32732-02-12 מיום 29.5.2012, בו הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים, כמפורט להלן.
העובדות לפי כתב האישום
1. ביום 19.2.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד המשיב וכנגד שלושה נאשמים נוספים. במסגרת כתב האישום מיוחסות למשיב עבירות רבות, בהן מספר עבירות של ארגון הימורים ומשחקים אסורים לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירות מס לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; מספר עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא) לחוק; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק; תקיפה סתם לפי סעיף 378 בנסיבות סעיף 379 לחוק; סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) (סיפא) לחוק ועוד.
2. כתב האישום כנגד ארבעת הנאשמים כולל 14 סעיפי אישום שונים, 11 מהם כנגד המשיב; לפי האישום הראשון, בין השנים 2011-2007 עסקו המשיב ועמוס הללי (להלן: הנאשם 3) באחזקה ובניהול של מקומות הימורים ומשחקים אסורים בעיר באר שבע (להלן: מקומות ההימורים), זאת באמצעות אחרים מטעמם. היקף ההימורים במקומות ההימורים הינו בסך של כ-2,500,000 ש"ח. לפי האישומים השני עד השישי, ביצע המשיב עבירות מס שונות לפי פקודת מס הכנסה. לפי האישום השביעי סחט המשיב באיומים אדם בשם אלי אקרמן (להלן: אקרמן) משזה איים לפגוע לכאורה בעסקיו בתחום ההימורים. לפי האישום השמיני סחט המשיב באיומים את יוסי אבני (להלן: אבני), אשר היה חייב כספים למשיב, בין היתר בכך שאיים עליו כי יהרוג אותו, את אימו ואת ילדיו. לפי האישום האחד העשר, קשרו המשיב ושרית צדיק (להלן: הנאשמת 4) קשר לביצוע פשע שהינו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - קבלת רישיון והיתר לרישום תאגיד המצוי בבעלות המשיב (להלן: ה-change), כנותן שירותי מטבע, בהתאם להוראות חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. לפי הוראות חוק זה, כדי להירשם כתאגיד ישראלי הנותן שירותי מטבע יש לעמוד בתנאים מסוימים הנוגעים לנושאי המשרה בתאגיד. על רקע זה, הציגו המשיב והנאשמת 4 טענת כזב והיא כי הנאשמת 4 הינה נושאת משרה בתאגיד, כאשר בפועל נושא המשרה היחיד הינו המשיב. לפי האישום הארבעה עשר, נהגו המשיב והנאשם 3 להלבין את כספי ההימורים בעסק ה-change. כן שילמו המשיב והנאשם כספים לטובת תיחזוקם וניהולם של מקומות ההימורים מכספי ההימורים, אישרו מתן אשראי למהמרים ואף גבו את חובות המהמרים.
לפי האישום השנים עשר, נתנאל דיעי (להלן: דיעי), היה חייב כספים בסך של 56,000 ש"ח לאדם אחר, איציק דהן (להלן: דהן), זאת בגין הלוואה לשם קניית סחורה לעסק שבבעלותו של דיעי. בשלב מסוים ביקש דיעי מדהן כי יאפשר לו לפרוע את חובו בתשלומים. אז קרא דיעי למשיב ולנאשמים 2 ו-3 כדי שאלו יהיו נוכחים בשיחה. במהלך השיחה התחייב דיעי לפני השלושה כי יעביר שיקים לפירעון החוב ישירות ל-change, כאשר המשיב מצידו יעביר כסף במזומן לדהן. כאשר פיגר דיעי בתשלום הראשון, הגיע הנאשם 3 אל דיעי, בידיעתו ובהתאם להנחייתו של המשיב, ואיים על דיעי כי יפגע בו ובפרנסתו. באותו יום הגיע המשיב אל דיעי, ואיים עליו אף הוא. בצהרי אותו יום הגיעו לעסקו של דיעי הנאשם 3 ואנשים נוספים, בהתאם להנחייתו של המשיב, ולקחו ציוד וסחורה מן העסק בשווי של 800,000 ש"ח (להלן: הסחורה). אז הגיע הנאשם 3 - בידיעת ובהנחיית המשיב - למשרדו של דיעי, הגיש לו חשבונית ודרש כי ימלא אותה כך שייראה כאילו מכר להם את הסחורה. כאשר סירב, הכה הנאשם 3 את המשיב בראשו עם טלפון סלולרי, איים עליו והוסיף כי אם יגיש תלונה יסתבך. על פי כתב האישום פעל המשיב בצוותא חדא עם הנאשם 3 במעשיו האמורים.
הליכי המעצר
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד המשיב הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה טענה העוררת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, בהן בין היתר דו"חות תפיסה המתעדים תפיסת מכונות הימורים ממקומות ההימורים, האזנות סתר בהן נשמע המשיב מקבל דיווחים יומיים ביחס למקומות ההימורים, האזנות סתר ועדויות לעניין הפעלת "אנשי הקש" במקומות ההימורים וב-change וכן עדויות והאזנות סתר בעניין עבירות הסחיטה השונות. העוררת הוסיפה וטענה כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), משקיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יוביל לביצוע עבירות נוספות על ידו. זאת על רקע העובדה כי המשיב מפעיל מקומות הימורים מספר שנים, ופשיטות המשטרה עליהם בעבר לא גרמו למשיב לחדול מעסקיו בתחום. כמו כן נטען כי קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את שלום הציבור. עוד טענה העוררת כי עילת מעצר נוספת קמה מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב ינסה לשבש הליכי משפט, ולראיה - האישום בהדחה בחקירה. כן צויין בבקשה כי למשיב עבר פלילי הכולל מספר עבירות איומים, החזקת נשק שלא כדין, עבירות סמים, בריחה ממשמורת חוקית, הדחה בחקירה, תקיפה ואף ניסיון לרצח - בגינה ריצה עשר שנות מאסר. על רקע זה נטען כי די אין בחלופה כדי להשיג את מטרות המעצר.
4. בהחלטתו מיום 5.4.2012 ציין תחילה בית המשפט המחוזי כי אין חולק כי האישומים 6-2 אינם מקימים עילת מעצר בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, וכי על כן יתמקד הדיון באישומים האחרים. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ביחס למרבית האישומים בתיק. יחד עם זאת נקבע כי ביחס לאישום השנים עשר, אמנם הונחה תשתית ראייתית לכאורית, אך כי זו "סובלת מקשת רחבה של ליקויים עד כדי כרסום משמעותי". זאת, נוכח ראיות המוכיחות כי בעת שבוצעו העבירות מושא אישום זה, המשיב כלל לא שהה בארץ. באשר לעילת מעצר בעניינו של המשיב קבע בית המשפט כי בשים לב לאופי העבירות המיוחסות למשיב קמה חזקת מסוכנות בעניינו. לבסוף הורה בית המשפט על עריכת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב במסגרתו תיבחנה חלופות מעצר אפשריות.
5. לפי תסקיר שירות המבחן (להלן: התסקיר), המשיב ציין לפני שירות המבחן כי לאחר ששוחרר ממאסרו האחרון בשנת 2006, ערך שינוי באורחות חייו. חרף דברים אלו, להתרשמותו של שירות המבחן לא חל שינוי כאמור, משהמשיב עודנו ניחן בדפוסי חשיבה עברייניים, כך שקיים סיכון להתנהגות פורצת גבולות בעתיד מצידו. באשר לחלופת המעצר שהציע המשיב - מעצר בית בביתו בעומר - התרשם שירות המבחן כי אין די בה כדי להפחית את הסיכון הבולט מן המשיב.
6. לאחר קבלת התסקיר, ביום 30.4.2012 התנהל לפני בית המשפט המחוזי דיון נוסף, בו ביקשה באת כוח המשיב לדחות את הדיון כדי להיערך להצעת חלופת מעצר אחרת, שאינה באזור מגוריו של המשיב. לאחר קבלת תסקיר משלים בעניינו של המשיב, נערך דיון נוסף, בו נחקרו המפקחים המוצעים במסגרת החלופה. על פי התסקיר המשלים (להלן: התסקיר המשלים) החלופה הנוספת שהוצעה - שחרור המשיב למעצר בית ביישוב ... בצפון הארץ - אף בה אין כדי להפחית את הסיכון להישנות התנהגות בעייתית מצד המשיב, זאת על אף שלהתרשמות שירות המבחן המפקחים בחלופה זו הינם אנשים נורמטיביים שומרי חוק המבינים את האחריות הנדרשת מהם.
7. ביום 29.5.2012 התקיים דיון נוסף בעניינו של המשיב, ובו הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה על ידו - מעצר בית ביישוב שלומי, זאת בתנאים מגבילים, ובהם איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית בסך של 100,000 ש"ח, ערבות עצמית וערבויות צד ג' של ארבעת המפקחים שנמצאו מתאימים וראויים לתפקידם, צו עיכוב יציאה מן הארץ וכהנה מגבלות. בית המשפט נימק את החלטתו בכך ששוכנע כי יש בכוחה של החלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. זאת על רקע הכרסום הראייתי המשמעותי באישום השנים עשר, ריחוק החלופה מאזור הדרום והעובדה כי זו כוללת פיקוח מתמיד, וכן נוכח שחרורם של הנאשמים האחרים בפרשה בתנאים מגבילים. בהחלטתו זו דחה בית המשפט את טענת העוררת בדבר חשש מפני שיבוש הליכי משפט מצד המשיב, בקובעו כי מדובר בטענה כללית מבלי שהונחה תשתית עובדתית לגביה. כמו כן קבע בית המשפט כי הוא ער להמלצת שירות המבחן אך כי זו אינה כובלת את שיקול דעתו.
נימוקי הערר
8. לטענת העוררת - באמצעות בא כוחה, עו"ד יאיר חמודות - לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לשיטתה, שגה בית המשפט משלא נתן משקל מספק לחומרת המעשים המיוחסים למשיב. כן היה על בית המשפט לתת משקל רב יותר לעברו הפלילי של המשיב, הכולל 13 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים, ובהן הרשעה בגין ניסיון רצח. העוררת מציינת בנקודה זו כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, בעבירות של סחיטה באיומים יש ליתן משקל ניכר לעברו הפלילי של נאשם. כמו כן נטען כי היה על בית המשפט לתת משקל משמעותי יותר לתסקירי שירות המבחן אשר הצביעו על מסוכנותו של המשיב, וכי בית המשפט לא הצביע כנדרש על נימוקים כבדי משקל לשם סטייה מן ההמלצה שנתקבלה במסגרתם. עוד טוענת העוררת כי בזיקה לפסיקה שהכירה בכך שעבירות מסוימות מקימות חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט, שגה בית המשפט כשדחה את טענתה בדבר עילת מעצר זו. העוררת מוסיפה כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט, טענתה בדבר חשש מפני שיבוש מהלכי משפט מצידו של המשיב גובתה בראיות קונקרטיות: עדויות המתלוננים באשר לחששם מפני המשיב. בדיון שנערך לפני הבהיר עו"ד חמודות כי בעיקרו של דבר מתייחס הערר לאישום השמיני, במסגרתו הואשם המשיב בעבירת סחיטה באיומים.
תשובת המשיב
9. בדיון שנערך לפני טען המשיב - באמצעות באת כוחו, עו"ד אסתר בר ציון - כי אין כל מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לשיטתו, אמנם כתב האישום כולל סעיפי אישום רבים, אולם כפי שהעידה העוררת בעצמה - הערר מתבסס, בעיקר, על האישום השמיני. לפי המשיב, אין די באישום זה בצירוף עברו הפלילי כדי למנוע את שחרורו לחלופת מעצר. המשיב מוסיף וטוען כי התסקיר המשלים בעניינו לא שלל כל אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר, מה גם שבית המשפט התרשם מן הערבים באופן ישיר, וקבע כי מדובר בארבעה ערבים ראויים. לבסוף ציין המשיב כי יש ביכולתו לעבות את ההפקדה במזומן ככל שיידרש לכך.
דיון והכרעה
10. לאחר שעיינתי בערר על נספחיו, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לפני ועיינתי באסמכתאות מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה, וזאת לא בלי לבטים, כי דין הערר להידחות בעיקרו, כך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר תיוותר על כנה, זאת תוך החמרת התנאים המגבילים הנלווים לה, כמפורט להלן.
11. כידוע, על פי הוראת סעיף 21(ב) לחוק המעצרים, אף כאשר קיימות ראיות לכאורה נגד נאשם ואף אם מתקיימת אחת מעילות המעצר הקבועות בסעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים, חובה על בית המשפט לבחון שמא לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה שמידת פגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. בית המשפט המחוזי קבע, לאחר ששקל ואיזן בין השיקולים השונים, ולאחר שהתרשם מן הערבים באופן ישיר, כי במקרה דנא יש מקום להורות על חלופת מעצר בתנאים מגבילים, משזו מאיינת את החשש נוכח עילות המעצר כנגדו. לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו זו, בכפוף לאמור להלן.
12. אכן, כפי שטוענת העוררת, העבירות המיוחסות למשיב חמורות הן. אין חולק בדבר קיומה של עילת מעצר נגדו. במסגרת האישום השמיני, אשר כפי שכבר הוסבר הוא המרכזי לעניינו, מואשם המשיב בעבירה של סחיטה באיומים. בית משפט זה כבר הביע את דעתו בעבר כי עבירות מסוג זה מלמדות על מסוכנות הנאשם ואינן מתאימות בדרך כלל לחלופת מעצר [ראו, למשל: בש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.6.2011), פסקה 14 להחלטתי (להלן: עניין דדוש); בש"פ 7283/98 גמלט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.12.1998); בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.11.1999)].