לפניי ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם - סג"נ), במ"ת 178-03-13, מיום 23.5.2013, אשר בגדרה קיבל בית-המשפט את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
כתב האישום
ביום 1.3.2013, הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד העורר ונגד שני נאשמים נוספים, אבי בוסקילה (להלן: הנאשם 2); ושמעון אלקבץ (להלן: הנאשם 3), המייחס להם את העבירות הבאות: רצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין; ועבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין.
כתב האישום, אשר הוגש נגד העורר והנאשמים 2 ו-3 (להלן: הנאשמים), עניינו בקשירת קשר לרצוח את איתי גורן (להלן: המנוח), והוצאתה של תוכנית הקשר מהכוח אל הפועל. זאת, על רקע סכסוך שפרץ בין מקורבו של הנאשם 3, איתן חנני (להלן: חנני) לבין אדם בשם אודי נחום (להלן: נחום) שהיה חברו של המנוח. סכסוך זה גלש, במהלך שנת 2008, לכדי עימות אלים במסגרתו ירה המנוח בחנני ופצע אותו ברגלו. מכתב האישום עולה, כי בשל אותו סכסוך, קשרו הנאשמים, כולם חברים אשר גדלו יחדיו במגדל העמק, קשר לרצוח את המנוח.
לפי עובדות כתב האישום, עובר ליום הרצח, הוא יום 24.5.2013, נקטו הנאשמים במספר צעדים מקדימים במטרה להוציאו אל הפועל, ובכלל זה: הצטיידו באקדח ובבגדי הסוואה (אשר ישמשו את הנאשם 3); ביצעו תיאום טלפוני של פעולותיהם; והגיעו למגדל העמק.
בהמשך לכך, ביום 24.5.2013, בשעה 13:30, או בסמוך לכך, עזבו כל הנאשמים, יחדיו, את מגדל העמק ברכב מסוג מאזדה, השייך לאמו של הנאשם 2 (להלן: המאזדה), כשבאמתחתם אקדח ובגדי הסוואה, ושמו פעמיהם אל פיצוציית "המקום" (להלן: הפיצוצייה) השוכנת בבית שאן, ואשר הייתה בבעלותו של המנוח. בהתקרבם למקום היעד, ערכו הנאשמים סיור ברחובות הסמוכים, כדי להכין נתיב בריחה. בהמשך, החנה הנאשם 2, אשר נהג במאזדה, את הרכב ליד הפיצוצייה, ואילו הנאשם 3 יצא מהרכב וצעד לעבר הפיצוצייה, כשהוא לבוש בבגדי הסוואה, מצויד באקדח ופניו רעולות.
באותו זמן, נסעו הנאשם 2 והעורר לרחוב סמוך, שם החנה הנאשם 2 את המאזדה, והשניים המתינו יחדיו לשובו של הנאשם 3. בינתיים, הגיע הנאשם 3 אל הפיצוצייה, בה נכחו באותה עת המנוח ומור כנפו (להלן: מור), דרך את אקדחו, כיוון אותו אל עבר המנוח וסחט את ההדק 3 פעמים, ואולם האקדח לא ירה. במקום התפתח מאבק, במהלכו הדפו המנוח ומור את הנאשם 3 אל מחוץ לפיצוצייה. המנוח הסתער בידיים חשופות על הנאשם 3, החמוש באקדח, ותוך כדי המאבק, הצליח הנאשם 3 לירות מספר יריות, שאחת מהן פגעה בחזהו של המנוח, גרמה נזק חמור לליבו ולריאתו השמאלית, ולבסוף הביאה למותו. לאחר הירי, נמלט הנאשם 3 אל עבר רכב המאזדה, כאשר במקביל נהג הנאשם 2 את הרכב לעברו. מיד לאחר מכן, נכנס הנאשם 3 אל הרכב וכל הנאשמים נמלטו בנסיעה מהמקום.
הבקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.
בבקשת המעצר טענה המשיבה, כי יש ברשותה ראיות, לכאורה, להוכחת אשמתם של הנאשמים, ובכלל זה: מחקרי תקשורת, המוכיחים את דבר הימצאותם של כל הנאשמים במגדל העמק, בשלב ביצוע הפעולות המקדימות לרצח עצמו, ולאחר מכן, נסיעתם של הנאשמים לכיוון בית שאן; תצלומי מצלמות אבטחה, המתעדים את נסיעתם של הנאשמים אל עבר מקום ביצוע הרצח, לרבות חלק ממסלול הימלטותם; וכן עדויות של עדי ראיה, אשר זיהו את הנאשמים בקרבת זירת הרצח.
בהתייחסה למסוכנותם של הנאשמים, טענה המשיבה בבקשתה, כי כל אחד מהם הינו בעל עבר פלילי כמפורט להלן: העורר הורשע בעבירת אלימות אחת ונשפט בגינה ל-20 חודשי מאסר בפועל; לחובתו של הנאשם 2, קיימות שלל הרשעות בגין ביצוע עבירות מגוונות, וביניהן עבירות אלימות, בגינן נגזרו עליו שלושה עונשי מאסר (האחד לתקופה של 10 חודשים, האחר למשך 40 יום, והשלישי רוצה בדרך של עבודות שירות); לנאשם 3 עבר פלילי הכולל מספר הרשעות, ובכלל זה עבירות אלימות. כמו-כן, צוין, בנוגע לנאשם 3, כי נכון לזמן הגשת הבקשה, הוא עצור עד לתום ההליכים נגדו, בתיק אחר (ת"פ 36841-09-12). עוד נטען, כי בשל עונש מאסר העולם, הרובץ לפתחם של מבצעי עבירת הרצח, ובשל השימוש שנעשה בנשק חם (אקדח) לביצוע הרצח, קיימת עילת מעצר הנעוצה במסוכנותם הסטטוטורית של הנאשמים, בהתאם לסעיפים 21(א)(1)(ג)(1) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בהתאמה.
לבסוף, נטען כי שתיקתם של הנאשמים בחקירותיהם, מעידה אף היא על מסוכנותם, וכאשר מדובר במי שנאשם בביצוע עבירות חמורות, אשר קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ובוחר לשתוק ואינו מנסה להפריך את חזקת מסוכנותו, אין לשחררו לחלופת מעצר.
החלטתו של בית משפט קמא
טרם שניתנה החלטתו של בית המשפט בבקשה, הסכימו באי כוחם של הנאשמים 2 ו-3, אשר היו נתונים ממילא, באותו מועד, במעצר בשל פרשות אחרות, להארכת מעצרם של השניים עד לתום ההליכים נגדם, כך שהחלטתו של בית המשפט נסובה סביב שאלת מעצרו של העורר בלבד.
ביום 23.5.2013, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה והאריך את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. בפתח החלטתו, ציין בית משפט קמא, כי הראיות עליהן מתבססת המשיבה בבקשתה, הינן ראיות נסיבתיות, בהעדר ראיות ישירות, להוכחת אשמתם של מי מהנאשמים. אף-על-פי-כן, מצא בית המשפט, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתם של הנאשמים, והעורר ביניהם, כפי שיפורט להלן.
בית המשפט ציין בהחלטתו כי, בשנת 2008 אירעה תקרית אלימה, שהייתה שיאו של סכסוך על רקע רומנטי, שהתגלע בין חנני לבין נחום, כאשר באותה תקרית פצע המנוח את חנני בירית אקדח. חנני הוא חברו משכבר הימים של הנאשם 3, ובין כל הנאשמים, אשר גדלו יחדיו במגדל העמק, מתקיימים קשרי חברות. לטענת המשיבה, בבסיסו של הקשר לרצוח את המנוח עומדים, רצונו של חנני לנקום במנוח; היכרותו של חנני עם הנאשם 3; וחברותם של הנאשמים. עוד טענה המשיבה, כי חנני העביר לנאשם 3, סכום של 18,000 ש"ח, אשר היווה תשלום בעבור הרצח.
מנגד, טענו באי כוחם של הנאשמים, כי המנוח היה "דמות שנואה במיוחד בבית שאן" ולרבים היה מניע לרציחתו. בית המשפט קבע, כי המניע לרצח, אינו נמנה על יסודות העבירה, ולכן, ככל שיוכח, יהיה בו אך כדי לשמש חיזוק ראייתי להוכחת יתר יסודות העבירה, ואין צורך להכריע בשאלת המניע בשלב זה.
בהמשך, התפנה בית המשפט לבחון את הראיות הנסיבתיות הנוגעות לרצח עצמו. אין חולק, כי הרצח בוצע ביום 24.5.2013 בשעה 14:15. מאיכוני מכשירי הטלפון הניידים של הנאשמים עולה, כי בבוקר יום הרצח נכחו שלושתם במגדל העמק, וממחקרי התקשורת של מכשיר הטלפון הנייד של הנאשם 2 נלמדים הפרטים הבאים: בשעה 12:47 ובשעה 14:20, נשלחו למכשיר זה שתי הודעות טקסט על-ידי חברתו דאז של הנאשם 2, שירה בוסקילה (להלן: שירה), בהן נדרש הנאשם 2 להשיב לאמו את מכוניתה; באותו יום, בין השעות 14:13-13:30 לערך, אוכן המכשיר, כשהוא נע ממגדל העמק לבית שאן דרך עפולה ותל יוסף; משיחת טלפון שביצע העורר, באמצעות המכשיר, לגרושתו, סנדרה ביטון (להלן: סנדרה), כמו-גם מהודעתה, עולה כי בשעה 13:58, מסר לה העורר כי הוא נוסע אל עבר בית שאן. בנוסף לכך, שלומי סאלם (להלן: סאלם), שהינו מכר של הנאשם 2, זיהה אותו זמן קצר לפני הרצח, כשהוא נוהג ליד זירת העבירה במכונית "בצבע שמפנייה", העונה לתיאורה של המאזדה. מכל אלה, הסיק בית המשפט כי ביום הרצח נסעו, לכאורה, העורר והנאשם 2 יחדיו לבית שאן, במכונית מסוג מאזדה בצבע בהיר, השייכת לאמו של הנאשם 2.
בהמשך החלטתו, סקר בית המשפט את האירועים הבאים, אשר תועדו במצלמות אבטחה: מכונית מסוג מאזדה נצפתה כשהיא נוסעת בקרבת מקום הרצח, ממשיכה לרחוב צדדי סמוך, כאשר בשלב זה יוצא ממנה אדם "לבוש שחורים". המאזדה נוסעת חזרה אל עבר זירת הרצח וחונה בסמוך למקום. מהמאזדה יוצא הנאשם 2, הוא משוחח בטלפון, ולאחר מכן הוא מטיל את מימיו ברחוב. במקביל, מתקדם אדם לבוש שחורים אל הפיצוצייה כשפניו רעולות, ומנסה לירות במנוח ללא הצלחה. בין השניים מתפתח עימות, במהלכו יורה הרוצח במנוח בחזהו, ומיד נמלט אל המאזדה (הליכתו של הרוצח אל עבר היעד כשבידו אקדח, עלתה גם בהודעותיהם של מספר עדים); המאזדה על שלושת נוסעיה עוזבת את בית שאן ומגיעה למגדל העמק (כך עולה גם מאיכון הטלפון הנייד של הנאשם 2).