א. עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט כבוב) מיום 28.3.05 בב"ש 90807/05 ובב"ש 90796 לדחות עררים שהוגשו על החלטת בית משפט השלום ברחובות (השופטת שטמר, סגנית נשיא) מיום 22.2.05 בב"ש 2092/05, בגדרה נעצרו העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בת"פ (רחובות) 1221/05.
ב. ביום 10.2.05 הוגש כנגד שני העוררים וכנגד נאשם נוסף (עאכף ג'רושי) כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים, החזקת נשק והחזקת סכין. לפי המפורט בכתב האישום, עובר ליום 23.1.05 קשרו שני העוררים יחד עם הנאשם הנוסף קשר לגבות באיומים מן המתלונן חוב בסך 33,000 דולאר, שהמתלונן חב לכאורה לאדם אחר. לפי הנטען, הצטיידו השלושה באקדח ובסכין, כפו על המתלונן להתלוות אליהם, הובילוהו והסיעוהו ברכב, שהעורר ג'רושי נהג בו, לפרדס. שם איימו עליו השלושה כי "לא יצא חי מהאוטו", בעוד העורר ג'רושי שולף לעברו אקדח והנאשם הנוסף מצמיד לגופו סכין. בהמשך, הסיעוהו השלושה לפרדס אחר, שם הורה העורר שעשע למתלונן לצאת מהרכב, הובילו לבור שהיה חפור באדמה ואיים עליו, כי אם לא ישלם "זה יהיה הקבר שלך". העורר ג'רושי והנאשם הנוסף הוסיפו כלפיו איומים בפגיעה וברצח, והעורר שעשע סטר לו על פניו. לאחר שהבטיח לשלם את הכסף, הושב המתלונן לביתו.
ג. עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את השלושה עד תום ההליכים. בית משפט השלום ברחובות נעתר לכך ביום 22.2.05 בקבעו כי קיימות כנגד העוררים ראיות לכאורה וכן עילת מעצר בגין מסוכנות, הנלמדת מחומרת העבירות והמעשים מן הנסיון הנטען להשפיע על המתלונן לחזור בו מתלונתו ומן העבר הפלילי של העוררים. עוד נקבע, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותם של שני העוררים ושל הנאשם הנוסף.
ד. בית המשפט המחוזי דחה את ערר העוררים על החלטת בית משפט השלום, בקבעו כי קיימות נגדם ראיות לכאורה וכן עילת מעצר מחמת מסוכנות, שאין לאיינה בחלופה. עררו של הנאשם הנוסף, הצעיר מבין השלושה, נטול עבר פלילי, נתקבל בבית המשפט המחוזי, ומעצרו הומר בחלופת מעצר בתנאים מגבילים.
ה. (1) בעררים טוענים באי כוח העוררים כי אין תשתית ראייתית מספקת כנגד שולחיהם, שכן כל העומד לחובתם הוא עדותו היחידה של המתלונן, שמהימנותו מוטלת בספק נוכח היותו עבריין, ונוכח הסתירות הרבות שנתגלו בגירסתו ובהודעותיו. עוד נטען כי זיהוים על ידי המתלונן לא היה נטול ספקות, וכן כי אין לאבחן לעניין חלופת המעצר בין העוררים לבין הנאשם הנוסף, שכן שלושתם מואשמים באישומים זהים.
(2) בא כוח העורר שעשע הרחיב בטענותיו נגד המתלונן, המעיד אף על עצמו במשטרה כאיש מרמה, עוקץ וסחר באיברים, ואין כל סיוע לגירסתו; לשיטתו לא ייחסו לכך בתי המשפט הקודמים משקל. ובאשר למעצר, שולחו - אב למשפחה ובעל עבר שאינו מכביד ולא כלל מאסר בפועל - אינו מעורר לטענתו חשש לשלום הציבור, וראוי לשחרור בכל ערבות כספית; זאת, מה גם שההוכחות נקבעו לספטמבר-אוקטובר 2005, קרי, חודשים ארוכים במעצר.
(3) בא כוח העורר ג'רושי הצביע על סתירות בהקשרים שונים בעדות המתלונן, באשר לזיהוי תוקפיו, סכומי החוב, זהות המחזיק בנשק, וכן באשר לדרך הזיהוי.
(4) בא כוח המדינה טען כי סחיטה היא מן העבירות שדינן מעצר עד תום ההליכים, גם אם אין המתלונן טלית שכולה תכלת. להודעות המתלונן חיזוקים בין השאר בתיאור חיצוני של מצבו הנפשי, ומציאת נשק אצל העורר 2, שגם שמר על זכות השתיקה. המסוכנות עולה מן העבירה.
ו. עיינתי בטענות הצדדים ובראיות גופן. ער אני לבעייתיות שברקעו של המתלונן ובסתירות שונות בדבריו כגון באשר לפרטים באירועים הנטענים ובאשר לסכומי הכסף בהם דובר. עם זאת, בסופו של יום סבורני מצדקו כי צדקו בתי המשפט הקודמים בקבעם כי בליבתו של הנושא, התלונה בדבר הסחיטה באיומים, שראשיתה בהודעה מ- 24.1.05, מיד לאחר האירועים הנטענים, ישנן ראיות לכאורה, והודעות המתלונן בהקשר זה זוכות לחיזוקים שונים. בכך מתמלאת דרישת הפוטנציאל הראייתי להרשעה לפי הלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 151-150 (הנשיא ברק). וכדברי הנשיא שם: "... בית המשפט בדונו בראיות בהליך מעצר ... בוחן את ערכה הראייתי הגולמי, את הפוטנציאל הראייתי הטמון בה, ואת אפשרויות התפתחותה בעתיד..." וזאת גם אם חומר זה אינו כליל שלמות ויש בו סתירות. כך בענייננו. משיש ראיות לכאורה לאותה ליבה, והיא עצמה נראית על פניה כבעלת פוטנציאל זה, עלינו לבדוק איפוא את עילות המעצר, וכשהמדובר בעבירה של סחיטה באיומים, כבר ציין בית משפט זה לא אחת, "שבעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טיבה ואופיה מסוכנות של הנאשם, ושבדרך כלל עבירות של סחיטה באיומים, ועבירות בהן הנאשם מפיל חיתתו על קרבנו אינן מתאימות לחלופת מעצר" (בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך (טרם פורסם) (השופטת ביניש) והאסמכתאות שם, וראו גם בש"פ 3335/04 חמודה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת נאור)). זאת, הגם שהמחוקק, כפי שציין השופט טירקל בבש"פ 76893/99 חנניב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) לא מנה את העבירה בין אלה שיש בהן חזקת מסוכנות (סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)).
ז. אכן, הוגשו החלטות שיפוטיות בעבירה זו שבהן גם כיוון אחר, ונאשמים שוחררו לחלופה (בש"פ 307/05 מדינת ישראל נ' גבאי (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 1232/04 אברג'ל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל); בש"פ 762/04 דחבש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת חיות), בש"פ 5668/99 אשרף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ביניש)). במקרים שבהם ניתן שחרור לחלופה היו ככלל נסיבות ספציפיות לגבי הנאשמים, כגון של גיל צעיר, רמת מעורבות נמוכה יחסית בפרשה, בעיות בריאות, או טיב הפרשה גופה. מובן כי אין מקרים שהם זהים אחד לאחד זה לזה; ובענייננו, המסוכנות עולה לא רק מעצם העבירה אלא גם מעברם הפלילי של העוררים, כפי שיוזכר להלן. מתקיים "יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור..." סעיף (21)(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים).
ח. באשר לטענת האפליה בין שני העוררים לבין הנאשם השלישי בתיק, ששוחרר לחלופה, נראים לי שיקולי בית המשפט המחוזי בהבחנה שערך ביניהם, בראש וראשונה בשל גילו של הנאשם ההוא (בן 20) לעומת העוררים (בני 34), ועברו ללא הרשעות, אך גם בהקשר הראייתי. לעורר ג'רושי עבר מכביד, 3 הרשעות ובמיוחד בולט בהן מאסר למשך ארבע וחצי שנים על יצוא, יבוא, מסחר והספקת סמים מסוכנים וסביביהן, ומאסר על תנאי של שנתיים וחצי התלוי ועומד; היתה גם עבירה של נסיון להחזקת נשק שלא כדין. לעורר שעשע עבר פחות מכביד ולא ריצה מאסר בפועל, וחלק מעבירותיו ישנות יחסית, אך אף בגליונו עבירות סמים, נשיאת נשק שלא כדין, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, והונאה בכרטיס חיוב (בסך הכל 5 הרשעות). הוא גם שמר על זכות השתיקה, דבר שהיווה חיזוק לראיות. אלה מבחינים הבחן היטב בין שני העוררים לבין הנאשם השלישי, אף אם היו חלקיהם בפרשה דומים, ולכן אין בידי לקבל את טענת האפליה. אדרבה, ההבחנה שנערכה על-ידי בית המשפט המחוזי בין הנאשמים מצביעה על גישה של איזון בהתייחסות לחזקת החפות ולבחינת עילות המעצר.
ט. סוף דבר, אין בידי להעתר לעררים. עם זאת דומני כי יש מקום לטרוניות הסנגוריה שההוכחות יחלו רק בספטמבר-אוקטובר, עם כל ההבנה לעומס בבית המשפט. התביעה תפנה לבית משפט השלום ותבקש הקדמת הדיון, נוכח היות שני העוררים במעצר.
ניתנה היום, ב באייר תשס"ה (11.5.05)
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. לח