לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן-אור) במ"ת 8297-04-14 מיום 22.4.2014 במסגרתה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).
העובדות על פי כתב האישום
1. נגד העורר וחמישה נוספים, וביניהם שני בניו, דניאל ומאור, ואחיו, אברהם (להלן, בהתאמה: דניאל, מאור ו-אברהם), הוגש כתב אישום, שתוקן ביום 4.4.2014, במסגרתו יוחסו לעורר חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין (להלן: החוק) בנסיבות סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק; חבלה במזיד, לפי סעיף 413(ה) לחוק; החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק; וכן ניסיון להשמדת ראיה, לפי סעיף 242 בנסיבות סעיף 252 לחוק.
2. במועד הרלבנטי קיים היה סכסוך בין משפחת העורר לבין משפחת אילוז. ביום 21.3.2014, בשעות אחר הצהריים, נתקלו העורר ובניו ביניב ואברהם (נמרוד) אילוז בעת שנסעו במכוניותיהם בשכונת הר חומה בירושלים. אלו וגם אלו יצאו מרכביהם כשכולם חמושים במוטות ברזל ובסכינים והחלו לתקוף אחד את השני. העורר ודניאל דקרו את נמרוד בצוותא חדא תוך שמאור מכה את יניב במוט ברזל. במקביל דקרו יניב ונמרוד את דניאל ומאור בצוותא חדא והכו אותם במוט ברזל. עוד השליכו המחנות הניצים אבנים אחד לעבר השני ומאור ניפץ את שמשת הרכב של משפחת אילוז. כתוצאה מן המעשים הללו נגרמו לנמרוד אילוז שני חתכים בקרקפת ודקירות בכתף, במותן ובגב. לאחר האירוע אספו העורר ובניו את אברהם מביתו, ובמהלך הנסיעה הנחו אברהם והעורר את דניאל ומאור לספר כי הותקפו על ידי ערבים. בהמשך ולבקשת העורר, פנה אברהם לחבר בבקשה כי ייקח את רכב המשפחה למגרש מכוניות בעטרות בכדי לנקותו מבפנים ומבחוץ. החבר לקח את הרכב למגרש המכוניות, ובהמשך נתפס הרכב במגרש הנ"ל על ידי המשטרה.
תמצית ההליכים הקודמים והחלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום המתוקן הוגשה בקשה לעצור את העורר ואת בניו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, וכן להאריך את מעצר הבית המלא של אברהם, אליו שוחרר ביום 31.3.2014, עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימת תשתית לכאורית טובה להרשעת העורר והנאשמים לצידו במיוחס להם בכתב האישום, וכן כי בנסיבות העניין, ובשים לב לעבירות המיוחסות להם, קמה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. עוד צויין בבקשה עברם הפלילי המכביד של העורר ושל בניו, בשים לב כי לעורר הרשעות קודמות רבות בעבירות רכוש, סמים, אלימות ומרמה בין השנים 2010-1984, וכי שוחרר ממאסרו האחרון ביום 20.10.2013. כמו כן, צויין בבקשה כי התנהלותם של העורר ובני משפחתו לאחר האירוע, כמו גם חומרת העבירות המיוחסות להם, נסיבות ביצוען ועברם הפלילי - מובילים למסקנה כי אין תחליף ראוי להשמתו של אברהם במעצר בית מלא ולמעצרם של העורר ושל יתר הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם.
החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.4.2014
4. במסגרת דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 22.1.2014, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר בעניינו, אף שטען כי פעל מתוך הגנה עצמית ובניסיון להגן על בניו מפני בני משפחת אילוז, אשר ארבו להם, יזמו את התגרה ו"הפתיעו" אותו ואת בניו. יחד עם זאת, טען העורר כי יש מקום לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, בין היתר, בשים לב לכך שעברו הפלילי נקי מעבירות אלימות, ועתר כי בית המשפט יורה לשירות המבחן להכין תסקיר מתאים בעניינו. המשיבה טענה כי בניגוד לדניאל ולנאור, אשר גילם צעיר יותר והם נעדרים עבר פלילי, בעניינו של העורר אין מקום לעריכת תסקיר, כמבוקש. בתוך כך, הדגישה המשיבה את חומרת המעשים המיוחסים לעורר ואת עברו הפלילי המכביד, שיש בו כדי להעיד על כך שהעורר אינו אדם שומר חוק, וכן דחתה את הטענה כי יש לראות במעשים משום הגנה עצמית.
5. בית המשפט מצא כי טענת העורר לפיה יש לראות במעשיו הגנה עצמית בנסיבות בלתי צפויות, בהן הותקפו הוא ובניו, אינה מתיישבת עם חומר החקירה בכללותו, המלמד כי בין המשפחות קיים סכסוך בגינו מתהלכים הצדדים כשהם חמושים בכלי משחית, וכי האירוע מושא כתב האישום המתוקן הינו עוד מערכה אליה הזדמנו הניצים מצוידים מראש. אשר על כן, בהתחשב במסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר לנוכח המעשים החמורים המיוחסים לו ובשים לב לעברו הפלילי המכביד, המעיד כי אינו מכבד את החוק וכי אין ליתן בו אמון, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.
מכאן הערר.
נימוקי הערר
6. העורר - באמצעות באי כוחו, עו"ד שאול עזרא ועו"ד מאיה ברקאי - טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בעת שהורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו מבלי שנבחנה אפשרות שחרורו לחלופת מעצר לאורם של מאפייניו האינדיבידואליים ושל נסיבות המקרה. בהקשר זה, חוזר העורר על טענתו לפני בית המשפט המחוזי, כי במהלך האירוע מושא הדיון פעל במטרה להגן על בניו, כפי שהיה נוהג כל אב סביר במצבו. כמו כן, מדגיש העורר כי עבירות האלימות בהן הורשע בוצעו לפני שנים רבות, בעת שהיה קטין. עוד מוסיף העורר וטוען כי בעניינם של נאשמים אחרים בפרשה, וביניהם נאשם אחד שלו עבר פלילי מכביד הכולל עבירות אלימות, נבחנה האפשרות לשחררם לחלופות. עוד נטען כי מסוכנות העורר הינה נקודתית ומוכוונת כלפי משפחת אילוז בלבד, ולפיכך, שעה שבני המשפחה נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, יש בכך כדי להפחית ממסוכנותו באופן המצדיק את בחינת שחרורו לחלופת מעצר.
תגובת המשיבה
7. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד קרן רוט - עותרת לדחיית הערר וטוענת כי עוצמת מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת כלל לשחררו לחלופת מעצר, ולפיכך מתייתר הצורך לבחון אפשרות זו בעניינו של העורר. באשר למסוכנות העורר; נטען כי זו נובעת מאופיו החמור והאלים של האירוע הקונקרטי, בו לקחו העורר ובניו חלק פעיל, הגם שלא היו יוזמיו, תוך שימוש בכלי משחית שהחזיקו באמתחתם כמפורט לעיל. מסוכנות זו מתחדדת, לשיטת המשיבה, לאור העובדה שהרקע לאירוע הינו סכסוך מתמשך בין משפחות כהן ואילוז, אשר עודו חי וקיים, כפי שהטעים בית המשפט קמא, וכמו כן, נוכח הפוטנציאל לפעולות נקם במשפחת אילוז, הנלמד, בין היתר, מתמלילי האזנת סתר שהוגשו כחלק מהתשתית הראייתית הלכאורית, בה נשמע העורר חוזר ומאיים לפגוע במשפחת אילוז ובעסק שבבעלותה, כאשר בתווך מתפארים בני משפחת כהן בפגיעות שהסבו ליניב ולנמרוד. עוד נטען כי אף שעבירות האלימות בהן הורשע העורר בוצעו לפני זמן רב, יש בעברו הפלילי המכביד כדי לחזק את המסקנה בדבר מסוכנותו, שכן הרשעותיו הרבות בעבירות סמים, רכוש ומרמה - ובפרט בשים לב כי רק לפני שבעה חודשים שוחרר העורר ממאסרו האחרון - מעידות כי אין מדובר באדם נורמטיבי, אלא במי שבחר בדרך חיים שולית ואין לתת בו אמון.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בנימוקי הערר והאזנתי בקשב רב להשלמת הטיעון בעל פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
9. מן העורר נשקפת מסוכנות בעוצמה גבוהה אשר אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר בשלב זה. עדות למסוכנות זו, עליה עמד בית המשפט קמא, עולה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר, אשר בוצעו תוך שימוש בנשק קר והפעלת אלימות ברוטלית. בהקשר זה, יש להדגיש כי העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו וכי טענת ההגנה העצמית שהעלה נדחתה על ידי בית המשפט קמא. עיון בעובדות כתב האישום מגלה כי לא נפל פגם במסקנה לכאורית זו, בשים לב כי לאחר שפגשו במשפחת אילוז יצאו העורר ובניו מרכבם, הסתערו קדימה ותקפו את בני משפחת אילוז כשהם חמושים בנשק קר וכאשר במהלך התקיפה דקר העורר את נמרוד, ובהמשך השליכו הצדדים אבנים זה לעבר זה. ודוק, אין בעובדה שבני משפחת אילוז לקחו אף הם חלק פעיל בתגרה, כדי להפחית מן המסוכנות הנשקפת מן המעשים האמורים. מסוכנות העורר מתחזקת בנסיבות העניין מעצם היותו של האירוע חלק מסכסוך מתמשך - חי וקיים - בין משפחות כהן ואילוז, באופן המקים חשש לפעולות נקם במשפחת אילוז, ולאו דווקא ביניב ובנמרוד אילוז. על ממשיות חשש זה מלמדים דבריו של העורר בשיחה שתמלילה הוגש לבית המשפט המחוזי ולעיוני, במהלכה חזר העורר ואיים לפגוע ביניב ובנמרוד.
10. יתר על כן, לחובתו של העורר עבר פלילי מכביד בעבירות שונות, לרבות בעבירות אלימות, אשר בגינן ריצה תקופות מאסר, האחרונה לפני כחצי שנה, כמפורט לעיל. אכן, עבירות האלימות בהן הורשע העורר ישנות, אלא שעברו המכביד של העורר מלמד כי אין מדובר באדם נורמטיבי ושומר חוק, אלא באדם שאינו נרתע מאימת הדין, באופן העולה גם מן המעשים שביצע לכאורה לאחר התגרה, כאשר הנחה את בניו להסתיר את מהות האירוע ולספר כי הותקפו על ידי ערבים, וכן פעל במטרה לנקות את רכב המשפחה משרידי הדם שנותרו בו.
11. נוכח מצרף השיקולים שלעיל, ובפרט המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר, יש ליתן את הדעת להלכתו של בית משפט זה, לפיה במקום בו סבור בית המשפט שעוצמת עילת המעצר גבוהה מאוד, מתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר קונקרטית [ראו למשל: בש"פ 8314/12 געברי נ' מדינת ישראל (27.11.2012), פסקה 14 להחלטתי; בש"פ 3391/13 עווידה נ' מדינת ישראל (20.5.2013), פסקה 8 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם]. ברי איפוא כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים מבלי לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.