לפני ערר לפי סעיף 23(2)(א) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) בת"פ 27331-12-13 מיום 11.3.2014, בה הורה על מתן צו פיקוח ומעקב על העורר לתקופה של שלוש שנים בתנאים המפורטים להלן.
הרקע לערר והחלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר
1. העורר, אדם בשנות הארבעים לחייו, הורשע לאחר שמיעת ראיות בגין מעשים שביצע בהיותו בן 38 כלפי אישה עימה ניהל מערכת יחסים זוגית (להלן: המתלוננת), בסמוך לאחר שהקשר הרומנטי בין השניים הסתיים ביוזמתה. על פי המתואר בכתב האישום, לאחר שהסתיים הקשר הזוגי בין העורר למתלוננת, ביקשה האחרונה מהעורר לעזוב את הדירה בה התגוררו, אך לבסוף החליטו השניים להמשיך לגור יחדיו בדירה כשותפים. על רקע חשדו של העורר כי המתלוננת מנהלת קשרים רומנטיים עם אחרים, ביצע בה שורה של עבירות מין ואלימות במספר הזדמנויות. בגין האמור הורשע העורר בסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), במעשים מגונים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ג) לחוק, בתקיפת בת-זוג (ריבוי עבירות), לפי סעיף 379 לחוק בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק, באיומים, לפי סעיף 192 לחוק ובהפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק. בעקבות הרשעתו, גזר בית המשפט המחוזי על העורר ביום 20.2.2012 עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 30 חודשים, וכן הורה על הפעלת עונש מאסר בפועל מותנה בן שישה חודשים, אשר היה תלוי ועומד כנגדו, שירוצה במצטבר, ובסה"כ - 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ביום 31.12.2013 שוחרר העורר ממאסרו.
2. בהערכת המסוכנות מיום 22.10.2013 שנערכה לעורר בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק ההגנה על הציבור נקבע כי מן העורר, אשר הינו עבריין מין רצידיביסט, נשקפות לטווח הארוך מסוכנות מינית בינונית לקורבנות מזדמנות ומסוכנות מינית בינונית-גבוהה לנשים עימן הוא נמצא בקשר זוגי. עוד צויין בהערכת המסוכנות כי העורר: אינו לוקח אחריות על העבירות שביצע, תוך שהוא מכחיש את ביצוען ואת הנזק שגרם למתלוננת; אינו מביע כל חרטה או אשמה; אינו מגלה אמפתיה כלפי המתלוננת; אינו מגלה תובנה למעשיו ואינו מודע למצבי סיכון. עוד צויין בהערכת המסוכנות כי העורר מחזיק בגישות סטריאוטיפיות כלפי נשים; הינו בעל דפוס אישיות תוקפני ואלים ובעל ספי גירוי ותסכול נמוכים; מתקשה לתפוס עצמו כעבריין מין; וכן נעדר מוטיבציה לטיפול. כמו כן, הוזכר בהערכת המסוכנות כי לעורר עבר פלילי מכביד הכולל שש הרשעות קודמות, מרביתן בעבירות אלימות שונות, ואחת מהן בעבירת מין של בעילה.
3. על יסוד הערכת המסוכנות ובחינת עניינו של העורר, ולאחר שמצאה כי לא ניתן להשיג את מטרות הפיקוח והמעקב באמצעות תנאים מגבילים שפגיעתם פחותה, המליצה יחידת הפיקוח של השב"ס ביום 5.12.2013 לשחרר את העורר בתנאים המגבילים המפורטים להלן למשך ארבע שנים, במטרה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין נוספות על ידי העורר: (א) שיתוף פעולה עם קצין פיקוח וחובת קיום מפגשים עימו, לרבות חובה להתייצב במרכז להערכת מסוכנות לצורך הערכת מסוכנות עתידית לקראת תום תקופת הפיקוח; (ב) איסור יצירת קשר עם המתלוננת והרחקה ל-300 מטר ממנה; (ג) איסור לעבוד בעבודה בה עלול העורר להימצא ביחידות עם נשים או תחת יחסי מרות עימן, והכל בכפוף לבחינת מקום העבודה הספציפי המבוקש.
4. יצויין כי ביום 5.2.2014, ביקש העורר לפטור את עצמו מהתייצבות לפני הוועדה להערכת מסוכנות, לפניה ביקש להתייצב מוקדם יותר בחודש ינואר 2014, בנימוק כי הוא אינו חולק על רמת המסוכנות שנקבעה לו על ידי הוועדה. בתוך כך, ציין העורר כי הוא מצוי בראשיתו של הליך טיפולי. עוד יצויין כי עובר למאסרו החזיק העורר בבעלותו מינימרקט בו הועסקו שתי עובדות, כאשר על פי הודעתו לקצין הפיקוח, מכר העורר את המינימרקט לאדם אחר ובכוונתו לפתוח עסק אחר.
5. בהתאם לאמור, פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה להוצאת צו פיקוח ומעקב לתקופה של ארבע שנים בתנאים המגבילים המפורטים לעיל, עליהם המליצה יחידת הפיקוח של השב"ס. ביום 10.3.2014 הגיש קצין הפיקוח את עמדתו לבית המשפט, לפיה לא קיימת מניעה להעסקתה של אחת מעובדות המינימרקט תחת מרותו של העורר, הואיל ועסקינן באישה בשנות החמישים לחייה, המועסקת במינימרקט שנים רבות. יחד עם זאת ציין קצין הפיקוח כי יחידת הפיקוח חוזרת על עמדתה, לפיה:
"לאור פרופיל אישיותו של המפוקח [העורר - י.ד.] ואופי העבירה אותה ביצע, יש לראות בעבודה תחת יחסי מרות עם נשים גורם סיכון וזאת ככל שהוא נמצא בגפו עימן (יובהר אין מניעה כי יעסיק נשים אך אל לו להיות לבד עמן, ככל שישנן נשים נוספות או קהל נוסף אין מניעה... יחידת הפיקוח לא המליצה על איסור מוחלט לעבוד בתחום מסוים או עם מגדר כזה או אחר...)" [ההדגשה הוספה - י.ד.].
6. בית המשפט המחוזי עמד על הערכת המסוכנות בעניינו של העורר ואימץ את עיקריה, וכן עמד על עמדת קצין הפיקוח, כמו גם על טיעוני הצדדים. המשיבה ביקשה, כאמור, כי יוטל על העורר צו פיקוח בתנאים המגבילים המפורטים לעיל לתקופה של ארבע שנים. העורר הסכים למרבית התנאים המגבילים, אך טען כי יש להגביל את תוקפו של הצו ל-18 חודשים וכן כי אין מקום לאסור עליו לעבוד בעבודות בהן ימצא ביחידות עם נשים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי נוכח רמת מסוכנות העורר וטיבה קיימת מסוכנות מצידו הן כלפי עובדות בעסק בו יועסק והן כלפי לקוחותיו במקרים בהם יהיה מצוי עם אלה ביחידות. לאור כל האמור, קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה באופן חלקי והורה על מתן צו פיקוח כמבוקש, אך זאת לתקופה של שלוש שנים ותוך שהאיסור על עיסוקו של העורר בעבודה בה הוא עלול להימצא ביחידות עם נשים או תחת יחסי מרות עימן, נקבע כאיסור גורף, אשר רק עבודה במינימרקט, אשר נמכר לאחר, הוחרגה מתחולתו. עוד נקבע כי מגבלות על העסקת נשים בעסקו של העורר תקבענה במידת הצורך בהמשך, לאחר בחינה של קצין הפיקוח.
7. בקשת הבהרה שהגיש העורר ביחס להחלטה דנא נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 19.3.2014 בקביעה כי ההחלטה ברורה ואינה דורשת הבהרה.
8. מכאן הערר, בו ממוקדות טענות העורר - באמצעות באת כוחו, עו"ד סיגל דבורי - במגבלה האוסרת עליו לעבוד בעבודות בהן הוא עלול להימצא ביחידות עם נשים. לטענת העורר, מדובר באיסור גורף שאינו קשור לסיכון הנשקף ממנו, הן בשים לב להערכת המסוכנות בעניינו - המצביעה על קיומה של מסוכנות בינונית כלפי קורבנות מזדמנות ומסוכנות בינונית-גבוהה כלפי בנות זוג, ואינה מתייחסת לנשים בעלות היכרות מסוימת עם העורר שאינן מקיימות קשר זוגי עימו - והן בהתחשב באופי המעשים בגינם הורשע, אשר בוצעו בביתו, כלפי בת זוגו בלבד. לפיכך, נטען כי המגבלה האמורה אינה הכרחית ופוגעת באופן בלתי מידתי בחופש עיסוקו של העורר ובפרנסתו. עוד מצביע העורר על כך שיחידת הפיקוח אישרה את המשך העסקתה של אחת העובדות במינימרקט תחת מרותו, באופן המלמד כי אין מקום לפסילה גורפת של אפשרות העסקתו לצד נשים. יתר על כן, נטען כי על פי קביעתו של בית משפט זה בבש"פ 9220/10 פלוני נ' מדינת ישראל (6.1.2011) (להלן: עניין פלוני), הטלת מגבלות הפוגעות בחופש העיסוק במסגרת צו פיקוח שמורה למקרים בהם נמצא כי מסוכנות המפוקח גבוהה, בשונה מן המקרה דנא. לאור האמור, בשים לב לכך שכיום הוא נוטל חלק בטיפול, ובהתחשב בכךשבחודשיים שחלפו מאז ניתן צו הפיקוח לא מצא העורר עבודה אף שפנה למסעדות ולחנויות שונות בעיר מגוריו, בשל חומרת המגבלה מושא הדיון, עותר העורר להסרתה.
9. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד אושרה פטל-רוזנברג - עותרת לדחיית הערר, כאשר לטענתה המגבלה התעסוקתית שהוטלה על העורר קשורה קשר הדוק לטיב המסוכנות הנשקפת ממנו, כעולה מהערכת המסוכנות בעניינו, ונותנת מענה רלבנטי למכלול גורמי הסיכון המפורטים בה. בהקשר זה, מדגישה המשיבה כי נסיבות ביצוען של עבירות בהן הורשע עבריין מין הינן גורם אחד בלבד, מבין גורמים שונים ונוספים, עליהם מבוססות הערכות מסוכנות, ואשר על צו הפיקוח ליתן מענה הולם להם, בשים לב לתכליתו של חוק ההגנה על הציבור. לצד האמור, מציינת המשיבה כי מלכתחילה לא ביקשה להטיל על העורר איסור גורף לעבוד לצד נשים, אלא אך למנוע סיטואציות בהן יעבוד ביחידות עם נשים, והכול בכפוף לבחינה פרטנית של מקומות העבודה הרלבנטיים על ידי קצין פיקוח, ולראיה - במקרה היחיד בו הגיש העורר בקשה קונקרטית לקצין הפיקוח לעבוד בבית עסק לממכר מזון, נענתה בקשתו בחיוב והוא עבד במקום מספר שבועות עד שעזב משיקוליו הוא. אשר על כן, המשיבה אינה מתנגדת לתיקון נוסח המגבלה מושא הדיון, כך שהאיסור לעבוד במקומות בהם עלול העורר להימצא ביחידות עם נשים יוותר על כנו, אך בקשותיו תיבחנה לגופן ובאופן פרטני על ידי קצין פיקוח ותאושרנה על פי שיקול דעתו.
דיון והכרעה
10. תכליתו של חוק ההגנה על הציבור מעוגנת בסעיף 1 לחוק והינה "להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין... והכל לשם מניעת ביצוע עבירות מין חוזרות". תכלית זו היא שמנחה את צעדי הפיקוח והמעקב אחר עברייני מין, כעולה אף מסעיף 10 לחוק ההגנה על הציבור. יחד עם זאת, סעיף 13(ג) לחוק קובע כי "...לא יורה בית המשפט על הכללתו של תנאי מסוים בצו הפיקוח אם ניתן להשיג את מטרת הפיקוח והמעקב באמצעות תנאי אחר שפגיעתו בעבריין המין פחותה". הווה אומר כי לצורך הגנת הציבור ניתן מכוח החוק להגביל את זכויותיהם וחירויותיהם של עברייני מין בעלי פוטנציאל לרצידיביזם במקרים מתאימים ובמידה ראויה. ודוק, את הוראות החוק יש לפרש וליישם לאור תכלית השמירה על בטחון הציבור, אך תוך התחשבות בזכויותיו הבסיסיות של עבריין המין, אשר ריצה את עונשו [ראו: עניין פלוני, פסקאות 9-8 להחלטה].
11. יסודו של החוק בהכרת המחוקק בייחודיותן של עבירות המין ובחשש מחוסר יכולתם של עברייני מין לגבור על גירויים אליהם הם נחשפים, אשר לנוכח עוצמת הפגיעה בקורבנות עבירות מין מצדיקים הטלת מגבלות על מהלך החיים היומיומי של עברייני מין, אף לאחר שסיימו לרצות את עונשם. עם זאת, כפי שקבע בית משפט זה בעבר, צו פיקוח המגביל את אורח חייו של עבריין מין יוטל רק כאשר נשקפת ממנו מסוכנות ברורה, ובאופן המביא לפגיעה המצומצמת ביותר בזכויות עבריין המין [ראו למשל: בש"פ 2686/07 מדינת ישראל נ' פלוני (13.6.2007), פסקה 9 לפסק הדין; בש"פ 4223/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.8.2013), פסקה 15 להחלטה].
12. בעת בחינת ערר לפי סעיף 23 לחוק ההגנה על הציבור המופנה כנגד תנאים מגבילים שנקבעו בצו פיקוח ומעקב, על בית המשפט לאזן בין החובה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין לבין זכויותיו של עבריין המין. במסגרת האיזון, ובהתאם להוראות חוק ההגנה על הציבור, נדרש בית המשפט לוודא כי קיים קשר בין המגבלות המוטלות על עבריין המין לבין הסיכון הנשקף ממנו [ראו למשל: בש"פ 962/10 פלוני נ' מדינת ישראל (24.3.2010), פסקה 29 להחלטה], וכי מגבלות אלה אינן עולות על הנדרש [ראו למשל: בש"פ 1741/14 מדינת ישראל נ' אחמד (26.3.2014), פסקה 5 להחלטה; בש"פ 3567/14פלוני נ' מדינת ישראל (26.5.2014), פסקה 9 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם]. והכול בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה [ראו: ענייןפלוני, פסקה 5 להחלטה; בש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל (23.12.2012), פסקאות 16-15 להחלטה].
13. ומן הכלל אל הפרט: העברת המקרה דנא במסננת אמות המידה שלעיל מובילה למסקנה כי יש מקום לצמצם את התנאי המגביל שהוטל על העורר האוסר עליו באופן גורף לעבוד בעבודות בהן ימצא ביחידות עם נשים, כמפורט להלן.
14. אבהיר תחילה כי אינני סבור שיש מקום להסיר את האיסור האמור במלואו, כפי שמבקש העורר כי ייעשה, חרף העובדה שהעורר החל להשתתף בהליך טיפולי ועל אף ההכבדה שיוצר האיסור על אפשרות פרנסתו. יחידת הפיקוח של השב"ס המליצה לפני פחות חצי שנה, כי יש מקום להגביל את אפשרות העסקתו של העורר לצורך הגנה על הציבור מפני הישנות עבירות מין מצידו, כאשר בזמן שחלף לא חל שינוי נסיבות משמעותי, למעט העובדה כי העורר מצוי בשלביו הראשוניים של טיפול. בית המשפט המחוזי אימץ המלצה זו על יסוד הערכת המסוכנות שנערכה בענייננו של העורר, כמו גם על סמך דבקותה של יחידת הפיקוח בעמדתה במסגרת חוות דעתו של קצין הפיקוח מיום 10.3.2014. לאורן של אלה, הסיק בית המשפט המחוזי כי נוכח רמת מסוכנותו של העורר וטיבה קיימת מסוכנות מצידו הן כלפי עובדות בכל עסק בו יועסק והן כלפי לקוחותיו של אותו עסק, במקרים בהם יהא העורר מצוי עם אלה או אלה ביחידות. מסקנתו של בית המשפט אף עולה בקנה אחד עם עמדת העורר עצמו, אשר בראשית חודש פברואר הביע הסכמה עם הערכת המסוכנות, בה נמצא, בין היתר, כי העורר אינו לוקח אחריות על העבירות שביצע; אינו מגלה תובנה למעשיו; אינו מודע למצבי סיכון; וכן הינו בעל דפוס אישיות תוקפני ואלים ובעל ספי גירוי ותסכול נמוכים.
15. נוכח תוכנה של הערכת המסוכנות ועמדת יחידת הפיקוח ביחס לעורר - ובפרט בשים לכך שהעורר אינו מגלה תובנה למעשיו ואינו מודע למצבי סיכון מחד גיסא, והינו אדם בעל ספי גירוי ותסכול נמוכים מאידך גיסא - מקובלת עלי עמדת המשיבה כי קיים קשר בין מסוכנות העורר לבין המגבלה מושא הדיון. בנסיבות אלה, כאשר על אף שהעורר ביצע עבירות כנגד בת זוגו בלבד, מסוכנותו הוערכה כמסוכנות רחבה וכללית ולא כמסוכנות נקודתית כלפי נשים עימן הוא מצוי בקשר זוגי ותו לא, סבורני כי יש הצדקה לצמצם, ואף למנוע, את מעורבותו של העורר בסיטואציות שעלולות להוביל להתנהגות פוגענית מצידו. ברי, כי הימצאות ביחידות עם אישה במסגרת מקום העבודה, בו שוהה העורר, ככל אדם, שעות רבות מיומו, נמנית על סיטואציות אלה.