1. המדינה עוררת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.3.05 (השופטת נ' אוהד) בה הוחלט על שחרור המשיב בתנאים מגבילים, ומבקשת לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, ביחד עם עוד שלושה אחרים, תקיפת ערבים פלשתינאים עת רעו ועבדו בשטח חקלאי שלסברתו שייך לו. אחד האחרים שהיה עם המשיב הכה את אחד המתלוננים בקת רובה, בעוד המשיב ניגש למתלונן השני, קרע את חוטי החשמל בטרקטור עימו עבד, והכה אותו בפניו באגרופים. כתוצאה מכך, סבל המתלונן מנפיחות ושבר בעצם האף.
2. בית משפט השלום קבע בהחלטתו מיום 27.3.05, כי מסוכנותו של המשיב ניתנת לאיון במידה משמעותית. לפיכך, שוחרר המשיב ונקבע כי ייאסר עליו להיכנס לשטחי יש"ע. כמו כן, שחרורו הותנה בהתחייבות עצמית וערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח כל אחת והפקדת סך של 3,000 ש"ח. המדינה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי וזה אימץ את החלטת בית משפט השלום, לרבות תנאי השחרור שנקבעו על ידו. לבקשת העוררת, החליט בית המשפט על עיכוב ביצוע שחרורו של המשיב למשך 48 שעות בהן יישאר במעצר בית מלא בבית אחיו ובפיקוחו.
מכאן הערר שבפניי.
3. בדיון שנערך בפניי עמדה באת כוחה של העוררת על מסוכנותו של המשיב. על פי הנטען, המשיב מונע מאידיאולוגיה, בשילוב עם קנאותו לקרקעות הנכללות בשטחי חוותו המבודדת באזור איתמר. לטענתה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות מעצר בית לאור החשש שלא יעמוד בתנאי חלופת המעצר במידה ומי מעובדיו יבחינו שוב בפלשתינאים הנכנסים לשטחי החווה. כמו כן, נטען שלמשיב עבר פלילי שבעיקרו עבירות אלימות.
לטענת בא כוחו של המשיב, מדובר באדם נורמטיבי, קצין סיירת בעברו והיום אב לעשרה ילדים, אשר ביקש לסלק פולשים שחדרו לאדמותיו על פי הסמכות המוקנית לו מכוח הדין. על פי הנטען, באירוע נשוא הערר נטלו חלק ארבעה אנשים שונים, כאשר מעורבותו של המשיב במעשים פחותה ביחס לאחרים. אף על פי כן, שלושת הנאשמים האחרים שוחררו ואילו רק ביחס למשיב בחרה המדינה להגיש את הערר שבפניי. הפלייה זו, כך נטען, ראוי שתוביל לדחיית הערר. בא כוח המשיב עמד על כך שלמשיב זהו מעצר ראשון והשפעתו עליו קשה. עוד נטען, כי שתי ערכאות קודמות אשר נדרשו לבקשת העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, החליטו על שחרורו, באלו לא נפלה כל טעות ולכן אין מקום לסטות מהן.
4. על פי התמונה המצטיירת מחומר הראיות שהוצג בפניי, נראה לכאורה שהמשיב נאחז בקרקע על רקע קנאות אידיאולוגית כשהוא פועל תוך נחישות לפגוע במתלוננים. בעברו הפלילי ביצוע עבירות אלימות, ובהן עבירות שעניינן הפרעה לאנשי חוק. בין היתר, לפני כשנה ביום 18.3.04, הורשע המשיב בתקיפה על ידי בית משפט השלום בכפר סבא (עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. להלן: החוק). כמו כן, לפני מספר חודשים ספורים בלבד, ביום 28.11.04, נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר על תנאי על ידי בית משפט השלום בכפר סבא, בגין תקיפת ערבי ישראלי שנכנס לשטחי החווה החקלאית שבבעלות המשיב (עבירה לפי סעיף 380 לחוק).
בית המשפט, על שתי ערכאותיו, מצא כי המשיב יוצר סיכון לציבור ואכן, נראה שמקור העבירות שבוצעו לכאורה בתפיסת עולמו ובאמונה שהוטל עליו להגן על הקרקעות בהן מחזיק. מקובלת עלי גם הטענה שאכן קיים חשש שהוא עלול לעבור עבירות דומות בעתיד, תוך הגנה לקרקע לה הוא חרד.
מן הצד השני, יש טעם בטענות בא כוחו בכל הנוגע להפלייתו לרעה לעומת הנאשמים האחרים שחשודים בביצוע העבירות לכאורה. על פי כתב האישום מיוחסים לנאשם מס' 2 מעשי אלימות קשים יותר, לרבות תקיפת אחד המתלוננים בעזרת קת רובה בראשו. אף על פי כן, שוחררו הנאשמים האחרים בהסכמת העוררת.
בית משפט זה עמד בעבר על חשיבותו של עיקרון השוויון בכל הנוגע לסוגית המעצר. כנקודת מוצא, הפלייתו של נאשם אחד לעומת אחר עשוי להוות שיקול משמעותי בבוא בית המשפט להכריע בעניין מעצרו. פשיטא, כי עיקרון זה אינו עיקרון עצמאי ולעיתים לא יהיה בכוחו של זה, כשלעצמו, להצדיק את שחרורו של הנאשם. כך, למשל, מקום בו סבור בית המשפט, כי שגה בית המשפט קמא בשחרור אחד הנאשמים, לא יהיה זה ראוי להנציח את השגגה שנפלה באמצעות קידוש עיקרון השוויון (בש"פ 12038/04 מאג'ד הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 11.1.2005); בש"פ 8458/04 דב אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 22.9.2004)). כמו כן, עשוי עיקרון השוויון לסגת מקום בו ניתן להצביע על הבחנה מהותית בין הנאשמים השונים בפרשה. במצב כגון דא, בו ניתן להצביע על הבחנה משמעותית ורלוונטית בין הנאשמים, עשויה זו להצדיק את שחרור האחד ומעצרו של השני (בש"פ 1909/99 יוספאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 18.11.1999)).
אין חולקין על כך שהמעשים המיוחסים למשיב חמורים פחות מאלו המיוחסים לנאשם מס' 2. אף על פי כן, במכלול הדברים, לטענת באת כוחה של העוררת, הבסיס להבחנה בין המשיב ובין שלושת הנאשמים האחרים, נובע ממעמדו הבכיר יותר ועברו הפלילי המכביד בתחום האלימות, לרבות עבירות בגינן נגזרו עליו עונשי מאסר מותנים. המשיב הנו בעל החווה בה התרחשו האירועים נשוא הערר והוא זה שיזם והנהיג את האירוע בו הם נאשמים.
שקלתי לעניין זה את טענת ההפליה בין המשיב לנאשמים האחרים בפרשה. כשלעצמי, אני סבורה שעבר פלילי עשיר של אחד הנאשמים עשוי בהחלט להוות כר להבחנה בין נאשמים להם מיוחסות ביצוען של עבירות דומות. למשיב רקע עשיר של ביצוע עבירות אלימות כלפי בני מיעוטים ופעילי שלום, רקע המקים את החשש כי המדבר הוא בדפוס התנהגות אשר חוזר על עצמו, כפי שאירע לכאורה באירוע נשוא הערר שפניי, אף על פי שנגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר מותנה. על כן, דומני שבנסיבות אלו, גם אם מצאתי טעם בטענת בא כוחו של המשיב, אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את שחרורו ובוודאי יש בריבוי המעשים כדי להצביע דפוס התנהגות החוזר על עצמו.
5. עניינו של המשיב נבחן על ידי שתי ערכאות שבחנו את טיב הראיות ואת מידת מסוכנותו של המשיב. שתי ערכאות בית המשפט הגיעו למסקנה דומה, לפיה ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב. אני מסכימה עם קביעותיהם, הן לעניין הראיות והן לגבי מסוכנותו של המשיב. עם זאת, קודם גיבוש עמדה בעניין, אני סבורה שיש לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. על מנת לבחון את מידת מסוכנותו של המשיב ולבחון האם ניתן לקיים חלופות מעצר בעניינו, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר על פי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. התסקיר יוגש לא יאוחר מיום 10.4.05. עד אז יישאר המשיב במעצר בית מלא בבית אחיו בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 30.0.03, ועד להחלטה אחרת של בית המשפט.
ניתנה היום, כ' באדר ב' תשס"ה (31.3.05).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג