בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב 2 (להלן: בהא או המשיב) בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. מעצרו של המשיב 1 (להלן: עדנאן) הוארך בהסכמתו בתשעים ימים (ראו החלטתי מיום 15.4.2013).
1. נגד המשיבים הוגש ביום 23.7.2012 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לעדנאן עבירה של רצח ולבהא עבירה של סיוע להריגה, ולשניהם עבירות בנשק. על פי המתואר בכתב האישום התגוררה נסרין מוסראתי (להלן: המנוחה) מאז 27.12.2011 בדירה בכפר יאסיף עם ילדיה הקטינים, שהועברו לחזקתה בהוראת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, נגד רצון משפחת בעלה, עורסאן מוסראתי (להלן: עורסאן). קודם לכן שהתה המנוחה במקלט לנשים מוכות בשל חשש לחייה מצד משפחת בעלה. בין המשיבים ובין עורסאן ואביו קיימת היכרות קודמת ועל פי כתב האישום, ביום 23.5.2012 או בסמוך לכך גמלה בלבו של עדנאן החלטה להמית את המנוחה. לשם כך ניסה מספר פעמים לאתרה בכפר יאסיף, ומשלא עלה הדבר בידו פנה ביום 26.5.2012 או בסמוך לכך אל בהא וביקש ממנו להכיר לו אדם מתושבי כפר יאסיף. בו ביום פנה בהא אל בן דודו אברהים ספיה (להלן: אברהים) וביקש ממנו שיפגוש את עדנאן ויסייע לו. אברהים הסכים לבקשתו של בהא ובשעות הצהריים של אותו היום נפגש עם עדנאן, שהציג לו תמונות של המנוחה ושל ילדיה וביקש ממנו לסייע לו באיתורה. בהא הוסיף והתקשר באותו היום לאברהים וביקש ממנו שיגיע לביתו שבבענה ויפגוש שם את עדנאן. בפגישה זו, בה השתתפו אברהים ושני המשיבים, נטל בהא את מכשירי הטלפון הניידים של הנוכחים והוציאם אל מחוץ לבית, ולאחר מכן חזר לביתו נעל את הדלת ופנה אל האחרים באומרו "לענייננו". בשלב זה פנה עדנאן לאברהים והציג לו מצג שווא לפיו בכוונתו להחזיר את המנוחה למשפחתה, ואם לא תחזור - בכוונתו לחטוף אותה בכוח. עדנאן אף הוציא אקדח שבכוחו לירות כדור ולהמית אדם, הראה אותו לשני האחרים והסביר כי נועד לשמש אותו למקרה שתהיה התנגדות לחטיפה. עדנאן הוסיף ופנה לאברהים ואמר לו שתפקידו לזהות עבורו את המנוחה ולהראות לו את מסלול הליכתה, על מנת שיוכל לאמת את זהותה ולחטוף אותה ביום אחר. לאחר מכן עזב עדנאן את הבית ובהא ואברהים יצאו מהבית ונסעו ברכבו של בהא בכפר בענה. תוך כדי כך סיפר לו בהא על קשריו עם עדנאן וכשאברהים שאל אותו מדוע עירב אותו בעניין, ענה לו בהא: "אתה כבר בפנים, תיזהר". בהא אף ביקש מאברהים שיודיע לו על מועד ביצוע החטיפה על מנת שיוכל לדאוג לעצמו לאליבי.
על פי כתב האישום, בהא ביצע את המעשים המפורטים לעיל על מנת לאפשר את חטיפת המנוחה ולהקל על ביצועה בהאמינו כי בכוונת עדנאן לחטוף אותה ובהיותו מודע לאפשרות שייעשה שימוש בנשק חם במהלך החטיפה, העלול לגרום למות המנוחה או למות אחרים. בעקבות האירועים המתוארים לעיל, ביום 28.5.2012 בסמוך לשעה 7:00 ובהתאם לסיכום מוקדם ביניהם, נסעו אברהים ועדנאן בכפר יאסיף בחיפוש אחר המנוחה. משהבחין בה אברהים ביקש ממנו עדנאן להורידו בסמוך אליה ולהמתין לו בקרבת מקום. בהמשך התקשר אליו עדנאן וביקש ממנו לאמת את זהותה בשנית ומשזוהתה עקב אחריה מתוך כוונה להמיתה וירה לעברה באקדחו שני כדורים שפגעו בה וגרמו למותה. לאחר מכן נכנס עדנאן אל הרכב ונמלט עם אברהים מן הכפר.
2. עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, בטענה כי המעשים המיוחסים להם מקימים נגדם חזקת מסוכנות וכי לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. לאחר דחיות מרובות שנבעו הן מחילופי ייצוג של עדנאן הן מעיכוב בהעברת חומרי החקירה לידי באי כוחם של המשיבים, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) ביום 30.12.2012, לאחר קבלת תסקיר בעניינו של בהא, על מעצרו עד תום ההליכים. החלטתו של בית המשפט קמא התבססה בעיקרה על האמור בהחלטה קודמת שניתנה על ידו ביום 13.11.2012 לעניין קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום ולהרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט סקר בהקשר זה את עדותו המפלילה של אברהים, הנתמכת בעדויות נוספות ובמחקרי תקשורת והוא הוסיף וציין כי די בקיומן של ראיות לכאורה לביצוען של העבירות המיוחסות למשיב על מנת לקבוע כי נשקפת ממנו מסוכנות אותה לא עלה בידו להפריך. לעניין חלופת המעצר ציין בית המשפט כי הוא אינו שולל את האפשרות להורות על חלופה לאחר העדת העדים שעלולים להיות נתונים להשפעה פסולה קודם לשקילת חלופת מעצר, ובהתאם לחוות דעתו של שירות המבחן. בית המשפט הדגיש כי בשלב זה והגם ששירות המבחן סבר שהמפקחים שהוצעו ראויים, הוא לא בא בהמלצה לשחרר את בהא לחלופת מעצר בסוברו כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית מצדו. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של בהא עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי ביום 27.11.2012 על מעצרו של עדנאן, בהסכמתו, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
3. הבקשה שלפניי עניינה, כאמור, בהארכת מעצרו של בהא בתשעים ימים נוספים משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו ומשפטם של המשיבים טרם הסתיים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים בעניינם של המשיבים עד כה ועולה ממנה כי ביום 8.8.2012 בוצעה הקראה פורמלית של כתב האישום, אך לא ניתנה תשובת המשיבים נוכח טענת באי כוחם כי טרם למדו את חומר החקירה. ביום 11.10.2012 כפרו המשיבים בעובדות כתב האישום והוסיפו וטענו כי לא הועברו לידיהם כל חומרי החקירה. ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה ביום 3.12.2012, לאחר מספר דחיות מועד שביקשו המשיבים. מאז התקיימו חמש ישיבות נוספות להוכחות, וישיבה שביעית קבועה ליום 6.5.2013. בבקשתה טוענת המבקשת כי העבירות החמורות המיוחסות למשיבים ונסיבות ביצוען מעידות על מסוכנותם ומקימות יסוד סביר לחשש מפני שיבוש מהלכי משפט והימלטות מן הדין, והיא מדגישה כי בית המשפט המחוזי קיבל את העמדה שבהא היה מודע לקיומה של כוונה לביצוע חטיפה ולאפשרות שבמהלכה ייעשה שימוש בנשק חם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מסוכנותו של בהא מתעצמת נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו, לפיו קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית מצדו, בייחוד בהינתן העובדה כי העבירות המיוחסות לו בוצעו בעת שהיה אסיר ברישיון. לטענתה, קיים חשש מפני שיבוש מהלכי משפט בשל האפשרות שאם ישוחרר, יוכל בהא להשפיע על חלק מהעדים ובעיקר אלה המתגוררים בכפר יאסיף הסמוך למקום מגוריו. עוד טוענת המבקשת כי חשש זה מתעצם נוכח העובדה שאברהים, שהוא עד התביעה העיקרי, טרם העיד במשפטם של המשיבים. המבקשת מוסיפה ומציינת כי המשפט מתנהל בקצב ראוי וכי בשל כל הטעמים הללו יש להאריך את מעצרו של בהא בתשעים ימים נוספים, אם כי היא מאשרת שהמשפט לא צפוי להסתיים במהלך ההארכה המבוקשת.
4. בהא מצדו מתנגד לבקשה להארכת מעצרו וטוען כי רוב עדי התביעה טרם העידו וכי אפילו פרשת התביעה אינה צפויה להסתיים במהלך ההארכה המבוקשת וכי תידרשנה הארכות רבות נוספות עד לסיום המשפט. בהא מוסיף וטוען כי העיכוב בהליכים נגרם לפחות בחלקו בשל התנהלות המבקשת, שהתעכבה בהעברת חומרי החקירה לידי באי כוחם של המשיבים. עוד טוען בהא כי החלק המיוחס לו באירועים המתוארים בכתב האישום קטן ביותר ולטענתו הוא מסתכם, אם בכלל, בנוכחותו בפגישה שהתקיימה בין עדנאן לאברהים בלא שהייתה לו כל מעורבות באירועים שלאחר מכן. בהא מוסיף עוד כי הוא אמנם זה שיצר את הקשר בין עדנאן לאברהים, אך לדבריו עשה זאת במחשבה שעדנאן זקוק לעזרה באיתור אדם שחייב לו כספים ולטענתו, עדותו של אברהים אינה עומדת בסתירה לכך ואילו עדנאן שמר על זכות השתיקה. בהקשר זה מדגיש בהא כי בניגוד למה שנכתב בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 13.11.2012, הוא לא היה מודע בשום שלב לאפשרות שתתבצע חטיפה, טענה שלדבריו לא הועלתה נגדו אף על ידי התביעה. באשר לעבירות בנשק המיוחסות לו טוען בהא כי על פי המיוחס לו בכתב האישום, כמו גם על פי מה שטען בחקירתו במשטרה ובתשובתו לכתב האישום, מעשיו הסתכמו בכך שנכח במקום כאשר עדנאן הוציא מתיקו את האקדח והראה אותו לו ולאברהים, ואין בכך כדי להעיד על מסוכנות מצדו. באשר לחשש משיבוש מהלכי משפט טוען בהא כי אברהים הוא העד היחיד הרלוונטי לעניינו, והוא עצור ואילו יתר העדים אינם רלוונטיים ולפיכך לא נשקף ממנו כל חשש לשיבוש מהלכי משפט. לבסוף טוען בהא כי הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים היא החריג לכלל לפיו על המשפט להסתיים בתוך תשעה חודשים, וכי בחלוף הזמן יש ליתן עדיפות לאינטרס שלו לחירות.
5. לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים שהעלו הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
המעשים המיוחסים לבהא בכתב האישום כמי שהיה מעורב בהמתתה של אישה ואם לילדים קטינים, הם מעשים חמורים המקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית נגדו. העובדה כי בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו היה בהא אסיר ברישיון יש בה כדי להעצים את המסוכנות הנשקפת ממנו וללמד כי אין ליתן בו אמון שיכבד חלופת מעצר ויקפיד על תנאיה. כמו כן יש לזקוף לחובת בהא את העובדה שתסקיר המעצר בעניינו אינו חיובי ועולה ממנו כי שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר בציינו כי קיימת רמת סיכון גבוהה לחזרתו לדפוסים עברייניים. נוכח האמור לעיל וכן בשל החשש הקיים לשיבוש מהלכי משפט על ידי בהא, בין היתר, בהתחשב בכך שאברהים שהוא העד המרכזי בעניינו טרם העיד, נראה לי כי בשלב זה אין מקום לשחרורו של בהא לחלופת מעצר.
6. עם זאת אינני מקבלת את טענת המבקשת כי המשפט מתנהל בקצב משביע רצון. עד כה העידו עשרים ושלושה עדים מתוך כשבעים עדים שהוזמנו להעיד ולעת הזו קבועה ישיבת הוכחות אחת בלבד ליום 6.5.2013. באת כוח המבקשת הודתה בהגינותה כי המשפט ואף לא פרשת התביעה, אינם צפויים להסתיים במסגרת הארכת המעצר הנוכחית. בנסיבות אלה, הייתי מצפה כי בית המשפט המחוזי יעשה כל שביכולתו "לעבות" מאוד את לוח הדיונים בתיק זה וכן הייתי מצפה כי המבקשת תקבע את סדר השמעת עדי התביעה תוך התחשבות, ככל הניתן, בכך שחלק גדול מן העדים שנותר לשומעם אינם נוגעים לאישומים המופנים כלפי המשיב ועל כן, מן הראוי להקדים בסדר השמיעה את העדים הנוגעים אליו ובהם אברהים. זאת על מנת שלאחר שמיעתם וככל שהמשפט יתארך וילך, ניתן יהיה לשוב ולשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
7. מן הטעמים המפורטים לעיל, אני מורה כי מעצרו של המשיב 2 יוארך בתשעים ימים החל מיום 23.4.2013 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 42731-07-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"א באייר התשע"ג (21.4.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גד
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il