ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) מיום 19.2.13, אשר הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.
1. נגד העוררים ושלושה נאשמים נוספים (להלן: השותפים) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה במזיד לרכב. כתב האישום עניינו בקטטה שהתרחשה לכאורה בין העוררים ושותפיהם לבין סוכן משטרתי (להלן: הסוכן), אחיו של הסוכן (להלן: המתלונן) ושניים נוספים. נטען כי עובר ליום 1.7.12 קשרו העוררים ושותפיהם קשר לתקיפת המתלונן בסכין או בנשק אחר. לשם קידום הקשר, הצטיידו בפטיש, סכין יפנית, אלה וגרזן. ביום 1.7.12 בסמוך לשעה 17:00, הגיעו העוררים והשותפים ברכב נהוג בידי העורר 1 (להלן: נדב) לחניית בית הוריו של המתלונן. העורר 2 (להלן: דורון) ושניים מהשותפים יצאו מהרכב כשאחד השותפים מחזיק בידו פטיש וסכין יפני, דורון ושותף אחר מחזיקים בידם אלה ובידי שותף נוסף גרזן, וניסו לפגוע במתלונן. אחד מהשותפים הניף את היד שאחזה בפטיש לעבר המתלונן ובידו השנייה שאחזה בסכין היפני, ניסה לדוקרו ללא הצלחה. הסוכן שנכח במקום ניגש לנדב, שנותר לשבת ברכב, וצעק לעברו שייקח את יתר השותפים ושיעזבו את המקום. נדב בתגובה נסע לעבר הסוכן והמתלונן, אשר נאלצו לזוז ממסלול נסיעתו, בכדי להימנע מפגיעה בהם. נדב המשיך בנסיעתו לעבר רכב שכור שהיה בשימושו של הסוכן ופגע בטמבון האחורי של הרכב. בהמשך נטען, כי שניים מהשותפים ניפצו באמצעות האלה והגרזן שנשאו בידם את שמשת רכבו של הסוכן. דורון ניסה לחבוט באמצעות האלה שאחז בידו, בראשו של עילאי חתואל, שנכח במקום אך זה הצליח לחמוק מהמכה. שותף אחר הניף לעבר הסוכן את האלה שהייתה בידו, אך לא הצליח לפגוע בו. המתלונן, עילאי חתואל וטורניקה מושיאשוילי שנכחו במקום זרקו אבנים לעבר רכבו של נדב והעוררים ושותפיהם עזבו את המקום.
2. עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים ושותפיהם עד תום ההליכים נגדם. בית משפט המחוזי (כב' השופט נ' אבו טהה) קיבל את הבקשה בקובעו כי הוכחה תשתית ראייתית לכאורית נגד העוררים, הנשענת בעיקר על ארבע הודעותיו של הסוכן המתארות את השתלשלות העניינים. בעניין זה נקבע כי אמנם קיימים הבדלים בין ההודעות ביחס לחלקו של כל אחד מהמעורבים באירוע, ברם אין בהם כדי לגבש סתירות מהותיות או כדי לכרסם באופן מהותי ב"גרעין הקשה" בהודעותיו של הסוכן. הודעות הסוכן נתמכו בראיות המלמדות על הנזק שנגרם לרכבו של הסוכן; הודעת אבי הסוכן והמתלונן, שלפיה התרחש אירוע שבו היו מעורבים בניו, אך לא ידע לזהות את המעורבים ומה חלקו של כל אחד; והאזנות סתר בין שני אנשים חיצוניים לפרשה, שבהן דובר על האירוע והוזכרו חלק משמות העוררים או שותפיהם. כל זאת למול שתיקתם של העוררים והשותפים בחקירתם. עוד נקבע כי קמה נגד העוררים עילת מעצר סטטוטורית.
לבסוף, קבע בית המשפט כי נוכח רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת לכאורה מהתנהגותם של העוררים לצד עברם הפלילי המכביד, אין מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית בעניינם. בהקשר זה התייחס בית המשפט לתיק אחר המתנהל נגד העוררים (מ"ת 20935-11-12. להלן: התיק הנוסף), שבו שוחררו לחלופת מעצר בשל תשתית ראייתית בעוצמה נמוכה. בתיק הנוסף הואשמו העוררים בעבירות של קשירת קשר, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים, שבוצעו לכאורה ביום 10.6.12. בענייננו, ציין בית המשפט כי לנוכח התמונה הקשה המצטיירת ממעורבותם לכאורה של העוררים באירועי אלימות כה חמורים, השתנתה כעת נקודת האיזון לחובתם ולפיכך אין מקום לבחון חלופה, כאמור.
מכאן הערר שבפניי.
3. ב"כ העוררים טוען כי לא הוכח קיומן של ראיות לכאורה ולחילופין כי מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה המצדיקה בחינת חלופת מעצר. הוא טוען כי לא מן הנמנע שעדותו של הסוכן לא תוכל לשמש בסיס איתן להרשעת העוררים, בהתחשב בכך שמסר שלוש גרסאות סותרות. אין מדובר בסתירות של מה בכך, לדבריו. כמו כן לסוכן סכסוך גלוי עם נדב, מה שפוגם במהימנותו. הוא מוסיף כי כל הנוכחים במקום - המתלונן, עילאי חתואל וטורניקה מושיאשוילי - הכחישו את דבר התרחשות האירוע, וכן כי אין כל תיעוד רפואי לפציעה של מי מהמעורבים. עוד הוא יוצא נגד עדות אביהם של הסוכן והמתלונן בטענה כי היא מבולבלת ונגבתה זמן רב לאחר האירוע. אשר להאזנות הסתר, נטען כי מדובר בשיחות בין אנשים שלא נכחו באירוע וממילא מדובר בעדויות שמיעה. עוד טוען ב"כ העוררים כי היה מקום לבחון חלופת מעצר בעניינם של העוררים. הוא מפנה לתיק הנוסף שבו נמצאה חלופה מתאימה שאליה שוחררו. הוא מוסיף כי מהמועד שבו התרחש לכאורה האירוע דנן (יולי 2012) ועד להגשת כתב האישום בתיק הנוכחי (ינואר 2013) לא היו העוררים מעורבים בתקרית אלימה מול הסוכן. חלוף הזמן מעיד על היעדר מסוכנות, לשיטתו. לבסוף נטען כי בית המשפט המחוזי הפלה בין העוררים לבין אחד משותפיהם - נאשם 4 בכתב האישום - שלגביו הורה בית המשפט לערוך תסקיר לצורך שקילת חלופה.
4. ב"כ המשיבה טוענת כי הוכחה תשתית ראייתית לכאורית בעניינם של העוררים ולפיכך יש לדחות את הערר. היא מפנה להודעות הסוכן וסומכת ידיה על קביעת בית המשפט קמא כי הסתירות שבהן אינן יורדות לשורש האירוע. עוד היא מפנה, בין היתר, לראיות המתעדות את הנזק שנגרם ולעדותו של האב, שמסר כי ראה את אחד הנאשמים נכנס לרכב הסוכן. בעניין החלופה, טוענת היא כי החלופה שאושרה בתיק הנוסף נבעה מקושי בעוצמת הראיות, שאינו קיים בתיק הנוכחי. היא מוסיפה כי קיומו של אירוע אלים נוסף, שהתרחש זמן קצר מאירוע אלים אחר, יש בו כדי לשנות את התמונה ביחס לאפשרות שחרור העוררים לחלופה. אשר לחלוף הזמן, מסבירה כי העיכוב בהגשת כתב האישום נבע מניסיון למנוע את חשיפת זהות הסוכן. לגבי נאשם 4, מוסרת כי המשיבה מתנגדת להחלטת בית המשפט לבחון חלופה בעניינו ומכל מקום טרם שוחרר לחלופה ולכן אין לדבר על הפליה בשלב זה.
הכרעה
5. דין הערר להידחות. כידוע, בשלב זה בחינת הראיות היא לכאורית בלבד. השאלה שעל בית המשפט לבחון היא אם בחומר החקירה מצוי הפוטנציאל הראייתי, אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת העורר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996). להלן: הלכת זאדה). סבורתני כי במקרה שלפנינו הוכח קיומה של תשתית ראייתית בעלת פוטנציאל להרשעת העוררים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום.
6. עיקרה של התשתית הראייתית נגד העוררים מורכב מהודעותיו של הסוכן, המפלילות את העוררים. ממזכר שערך רס"ב רפי עמוס, מפעילו של הסוכן, עולה כי ביום האירוע, בסמוך לשעה 17:15, התקשר הסוכן לעמוס ומסר לו מידע ראשוני על האירוע. הסוכן דיווח כי חמשת המעורבים (העוררים ושלושת שותפיהם) הגיעו לבית הוריו בכדי לתקוף את אחיו, וכתוצאה מכך התפתחה תגרה, שבמהלכה ניסה נדב לפגוע בו באמצעות רכבו ולאחר מכן נגרם נזק לשמשה האחורית של רכבו. בהודעתו הראשונה, שמסר הסוכן ביום האירוע כחשוד בתגרה במקום ציבורי, שלל קיומה של קטטה באומרו כי "לא היה ולא נברא". בהודעה השניה, מיום המחרת, שנגבתה על-ידי מפעילו, הסביר כי הוא סוכן משטרתי וכי לא מסר את גרסתו הנכונה ביום האתמול כדי שלא לחשוף את עצמו כסוכן. הוא תיאר את הגעת העוררים ושותפיהם למקום, כלי הנשק שהיו בידיהם ומהלך הדברים כמתואר בכתב האישום. הוא הסביר כי המקור לקטטה הוא סכסוך בין נדב לבין המתלונן (אחיו של הסוכן) המשתייכים לקבוצות עברייניות שונות. בהודעתו השלישית, חזר על עיקרי הדברים שמסר בהודעתו השניה, לרבות פירוט כלי הנשק שהיו בידי המעורבים.
כפי שבית המשפט קמא קבע, למרות קיומם של הבדלים בין הגרסאות, הרי שאלה אינם יורדים לשורש האירוע, כפי שתיאר אותם הסוכן בהודעותיו השונות. לשלוש הגרסאות קיים גרעין משותף אחד ועקבי. מקובלת עליי גם הקביעה ביחס להכחשת הסוכן את האירוע בהודעתו הראשונה. כפי שנאמר, לא ניתן לשלול כי זו היתה מחויבת המציאות. כך גם לגבי השוני בשעות הדיווח על האירוע (מזכרו של עמוס מול דו"חות הפעולה של השוטרים שהגיעו לזירה) - אין בשוני זה כדי לקעקע בצורה ממשית את מהלך האירוע, כפי שנמסר מפי הסוכן.
תימוכין להודעותיו של הסוכן ניתן למצוא במספר ראיות, המתיישבות עם גרסתו: עדותו של אביהם של הסוכן והמתלונן, שלפיה היה עד לאירוע שבו היו מעורבים בניו ובמהלכו היתה התנגשות בין מכוניות; דו"חות פעולה של שוטרים שהגיעו למקום בעקבות קריאה למוקד על קטטה המונית, ועצרו את הסוכן, אחיו וטורניקה מושיאווילי, שנתפסו עם אמצעי תקיפה פטיש וקלשון. אחד הדו"חות מתעד שברי זכוכית, מראה ופנס של רכב שנמצאו בסמוך; האזנות סתר שבוצעו לשיחות בין שניים שלא נכחו באירוע, שמהן ניתן ללמוד על התרחשותו של האירוע והמעורבים בו, בהתאם לתיאור של הסוכן; נזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים, כפי שעולה מהודעתו של עובד חברת השכרת כלי הרכב שהשכירה את הרכב שהיה בשימושו של נדב, וחוות-דעתו של שמאי רכב לגבי רכבו של הסוכן. כפי שפסק בית המשפט המחוזי, אלה מתיישבים עם עיקרי גרסתו של הסוכן.
7. מהראיות שנסקרו לעיל עולה כי במועד ובמקום הרלוונטיים התרחש אירוע אלים בין העוררים ושותפיהם לבין הסוכן, אחיו ומי מטעמם, כנראה על רקע סכסוך קודם. באירוע היו מעורבים כלי תקיפה כאלה ואחרים ונגרמו נזקים. השאלה מה מידת מעורבותו המדויקת של כל אחד לא צריכה להתברר עד תום בשלב מקדים זה. אינני שוללת כי עלול להתעורר קושי ליתן אמון בגרסתו של הסוכן, אשר מסוכסך בצורה זו או אחרת עם העוררים. יתכן שעובדה זו, כמו-גם העובדה הלכאורית שהוא ומקורביו היו מעורבים באירוע, יטילו צל על מהימנותו. קושי זה מתעצם במקרה הנוכחי בהתחשב בכך שהודעותיו של הסוכן הן הראיות העיקריות המפלילות את העוררים. יחד עם זאת, התרשמתי כי בשלב מקדמי זה לא ניתן לשלול את האפשרות שעדות הסוכן, יחד עם יתר הראיות, תוביל להרשעת העוררים. כידוע, שאלות של מהימנות מקומן להתברר בהליך העיקרי ואין להידרש אליהן לעת הזו (הלכת זאדה, עמ' 145). משכך, סבורתני שקיים בתשתית הראייתית הפוטנציאל הראייתי הדרוש בשלב זה, וחומר החקירה מקים סיכוי סביר להוכחת אשמתם של העוררים בסיום המשפט.
8. ועתה לשאלת השחרור לחלופה. גם בהיבט זה איני מוצאת עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אמת, בתיק הנוסף המתנהל נגד העוררים נמצאה חלופה אפקטיבית שבכוחה לאיין את מסוכנותם והם שוחררו אליה. ברם, משנחשפה מעורבותם הלכאורית באירוע אלים נוסף, שהתרחש זמן קצר לפני האירוע מושא התיק הנוסף, הרי שמצב הדברים השתנה. מעורבותם לכאורה באירוע אלים נוסף, יש בה כדי להגביר את מסוכנותם. בנוסף, שחרורם לחלופה בתיק הנוסף נעשה על רקע עוצמת ראיות נמוכה, בניגוד למקרה שלפנינו. זאת, בשים לב לעברם הפלילי המכביד של העוררים, הכולל הרשעות בעבירות אלימות בעיקר, מטה את הכף לטובת דחיית הערר. אוסיף כי טענת ב"כ העוררים כי חלוף הזמן מאז בוצע האירוע, אשר במהלכו לא נקלעו לתקרית אלימה נוספת מול הסוכן, מלמד על היעדר מסוכנות מצידם - יש לקחתה בעירבון מוגבל; שהרי בזמן זה, לפחות בחלקו, היו נתונים העוררים במעצר ולאחר מכן במעצר בית בעקבות האירוע מושא התיק הנוסף. באשר לטענה כי העוררים הופלו ביחס לנאשם 4 - נושא זה טרם התברר עד סופו, שכן נאשם 4 נשלח לביצוע תסקיר, ונכון להיום טרם הוחלט בעניינו.
סיכומו של דבר, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ד באדר התשע"ג (6.3.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ