בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) בב"ש 93677/04 ובב"ש 93675/04 מיום 21.12.04, לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
כנגד העורר הוגש, ביום 16.11.04, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן שתי עבירות של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין.
על-פי עובדות כתב האישום, באישום הראשון מתואר, כי יניב כחלון (להלן: כחלון) הינו הבעלים של "מוסכי השרון", שברחוב יוחנן הסנדלר 19 בכפר-סבא (להלן: המוסך) ושל רכב מסוג לנדרובר (להלן: הרכב). עובר ליום 28.10.04, בתאריך שאינו ידוע במדויק למשיבה, התגלע סכסוך בין העורר לבין יניב כחלון, מאחר וכחלון, בגין חוב, החזיק ברכב השייך למקורבו של העורר. במועד שאינו ידוע למשיבה, שלח העורר את חיים מהרבנד (להלן: מהרבנד) ואפרים רג'ואן (להלן: רג'ואן) למוסך ושם התעורר ויכוח בין מהרבנד ורג'ואן לבין כחלון, במהלכו היכה כחלון את רג'ואן. בהמשך, קשר העורר קשר עם מהרבנד ורג'ואן, להצית את הרכב על-מנת לפגוע בכחלון. במועד הרלוואנטי לכתב האישום, חנה הרכב בחניון המצוי בשטח המוסך (להלן: החניון). מהרבנד ורג'ואן הגיעו, בתאריך 28.10.04 בשעה 02:05 או בסמוך לכך, לחניון כשהם מצוידים בחומר דליק. רגו'אן נכנס לחניון והצית את הרכב באמצעות החומר הדליק, בעוד מהרבנד ממתין לו מחוץ לחניון. כתוצאה ממעשיהם נשרף הרכב.
באישום השני בכתב האישום מתואר, כי במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום, התגורר גולן אטון (להלן: אטון) בקרואן ברחוב הברוש שבמושב נווה ימין (להלן: הקראון). עובר ליום 29.10.04, בתאריך שאינו ידוע למשיבה, התגלע סכסוך בין העורר לאיציק אוחנינה (להלן: אוחנינה) לבין אטון, וזאת בשל חשדו של אוחנינה, כי אטון גרם נזק לאדם המקורב לו. בהמשך, קשר העורר קשר עם מהרנבד ורג'ואן להצית את הקראון על-מנת לפגוע באטון. בתמורה להצתת הקראון, שילם העורר לרג'ואן סך של 1,000 דולר של ארה"ב. במסגרת הקשר, בתאריך 29.10.04 בשעה 04:18 או בסמוך לכך, הגיעו מהרבנד ורג'ואן לקרואן, כשהם מצוידים בחומר דליק מסוג בנזין, ושפכו את הבנזין בכוונה לגרום להצתת הקראון. רג'ואן והרבנד הציתו את הקראון באמצעות חומר דליק. כתוצאה ממעשיהם, פרצה דליקה בקראון, אשר גרמה לנזקים כבדים לקראון.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד העורר.
בית-המשפט המחוזי הורה, ביום 21.12.04, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בקובעו, כי קיימות ראיות לכאורה שדי בהן כדי להביא להרשעתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום; כי עבירת ההצתה יוצרת עילת מעצר עקב מסוכנות; וכן כי בנסיבות המקרה לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר, ולכן יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
מכאן הערר שבפני.
עיקר טענתו של בא-כוח העורר הינה, כי לא קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, היכולות להגיע לכלל הרשעה באישום הראשון בכתב האישום, ולכל הפחות קיימת חולשה ראייתית, אשר יש בה כדי להורות על חלופת מעצר. אף באשר לאישום השני טוען בא-כוח העורר, כי הראיות מעלות תהיות ובעיות, אשר מפחיתות ממשקלן ומשום כך, יש לשקול חלופת מעצר.
מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את הערר. לטענתו, בידי המדינה ראיות לכאורה הקושרות א העורר למעשים המיוחסים לו, וכי הגם שלעורר אין הרשעות קודמות, חומרת המעשים המיוחסים לו מלמדת, כי הוא מסוכן לציבור, אם ישוחרר. לטעמו, חלופת מעצר לא תהא יעילה ולא תבטיח את שלום הציבור.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר.
קביעתו של בית-המשפט המחוזי, כי אכן קיימת כנגד העורר תשתית ראייתית, אשר יש בה בשלב זה כדי לבסס ולו לכאורה סיכוי להרשעתו של העורר באירועים המיוחסים לו, מקובלת עלי.
יצחק סאלם, שוטר במחלק מודיעין של משטרת ישראל, תחנת כפר סבא, מסר בהודעתו מיום 11.11.04, כי ביום 29.10.04 סמוך לשעה 00:30, התקשר אליו מהרבנד ואמר לו, כי קיים סכסוך בין אוחנינה לאטון, אשר בעטיו תקף אוחנינה את אטון וגרם נזק לרכבו. כמו-כן, מסר מהרבנד, כי בהמשך לסכסוך זה, הורה העורר לשרוף את הקראון השייך לאטון הנמצא בנווה ימין ואם מעשה זה ייצא לפועל, זה יקרה בשעה הקרובה. עוד מסר יצחק סאלם בהודעתו, מפי מהרבנד, כי בחור בשם אפי רג'ואן - שהוא "ביצועיסט" של העורר - יבצע את ההצתה.
עוד הוסיף ומסר יצחק סאלם, כי ביום 28.10.04 סיפר לו מהרבנד, כי קיים סכסוך בין יניב כחלון, הבעלים של "מוסכי השרון" לבין העורר. בהמשך לסכסוך זה, שלח העורר את מהרבנד ואפרים רג'ואן למוסכו של יניב כחלון, שם התפתח ויכוח במהלכו היכה כחלון את אפרים רג'ואן. בעקבות סכסוך זה, הודיע העורר לכחלון, כי יפגע בו, ולאחר מכן הצית אפרים רג'ואן את רכבו.
יתרה מכך, גם אפרים רג'ואן מסר למדובב, כי הוא יודע, שקיים סכסוך בין העורר לבין מישהו בשם אטון, אך אינו יודע על מה. כמו-כן, הוסיף ואמר, כי מהרבנד תיווך בינו לבין העורר ומהרבנד אמר לו שהעורר ישלם 1,000 דולר עבור הצתת הקראון של אטון בנווה ימין.
מהודעתו של יצחק סאלם, מדבריו של העורר בפני המדובב וכן מדבריו של אפרים רג'ואן אנו למדים, כי קיימת תשתית ראייתית מספקת כנגד העורר.
אשר לעילת המעצר, במקרה שלפני, מעשיו של העורר הינם חמורים ומעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו. כבר נקבע, כי עבירת הצתה יוצרת עילת מעצר מכוח חזקת מסוכנות (ראו דברי חברי השופט י' טירקל בבש"פ 9820/02
ג'ורג' פנחסוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
אשר לחלופת מעצר, כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, כי עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות:
"שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים... עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות..." (ראו דברי חברי השופט א' ריבלין בבש"פ 6526/02 ו- 6527/02
מוחמד בן אעיד אלענמי ואנג'לה פאבלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
משכך, שוכנעתי, כי בשל חומרת המעשים של העורר, לא ניתן להמר על ביטחון הציבור ולכן חלופת מעצר לא תהא יעילה ולא תבטיח את שלום הציבור.