1. המשיב, ביחד עם שלושה אחרים, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ומיוחסות לו עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, קשירת קשר לביצוע פשע, וסחר בסם מסוכן. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, עובר לחודש ספטמבר שנה זו קשרו המשיב ומישל יעקבי (להלן: יעקבי) קשר לסחור בנשים לשם העסקתן בזנות. נטען כי השניים "רכשו" מאת נאשם נוסף, איגור אדלר (להלן: אדלר), שתי נשים שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי מספר ימים קודם לכן (להלן: המתלוננות) ואשר "נרכשו" על ידו קודם לכן מידי סרגיי גלוד, הנאשם הרביעי באותו כתב אישום (להלן: גלוד). עוד נטען בכתב האישום כי המתלוננות הועברו לרכבו של יעקבי בנוכחותו של המשיב, וכי השניים הסיעו את המתלוננות לדירה בשכונת פרדס כ"ץ, שם כלאו אותן והעסיקו אותן בזנות במשך כשבוע וחצי תוך שנטלו מהן את כספי האתנן. כתב האישום ממשיך ומתאר כי המשיב, יעקבי ואדם נוסף, הסיעו את המתלוננות ללקוחות שונים, וכי המשיב נהג להגיע לדירה מדי יום ולברר עם המתלוננות מהו מספר הלקוחות שביקרו במקום. באישום נפרד נטען נגד המשיב כי בהזדמנות אחת שבה הסיע את המתלוננות לחוף הים, העביר לאחת מהן שקית ובה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כשני גרם, באומרו כי "עליה המשטרה לא תערוך חיפוש". בהמשך, ולאחר שהגיעו אל החוף, הורה המשיב לאותה מתלוננת למסור את הסם לאדם אחר שהגיע למקום, ובתמורה קיבל 400 ש"ח.
2. עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת למעצר הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. ביום 14.12.2004 החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת נ' אהד) להורות על שחרורם של הנאשמים לחלופת מעצר, בקובעו כי חומר הראיות אינו מקים את התשתית הראייתית לכאורה הנדרשת לצורך שלב המעצר. בית המשפט ציין כי טענת הנאשמים האחרים - יעקבי, אדלר וגלוד - שלא קיבלו כל תמורה עבור המתלוננות לא נסתרה בהודעותיהן של המתלוננות או בראיות אחרות, וקבע כי בנסיבות אלה, שבהן אין די ראיות לכאורה למעורבות הנאשמים בעבירה של סחר בבני אדם, אין להורות על מעצרם. אשר לעסקת הסמים שיוחסה למשיב קבע בית המשפט כי הראיות לכאורה בעניין זה כוללות אך ורק את הודעתה של אחת המתלוננות, אשר ראתה אבקה לבנה בתוך שקית וסברה כי מדובר בסם, ובכך אין די לצורך שלב המעצר. בית המשפט הורה באותו מועד על הגשת תסקירי מעצר בעניינם של הנאשמים, על מנת לבחון חלופות מעצר מתאימות והדיון נדחה ליום 23.12.2004.
במועד זה הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בפיקוח גרושתו, לאחר ששירות המבחן המליץ על חלופה זו בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו. עוד קבע בית המשפט כי במהלך שעות היום יוכל המשיב לצאת לעבודה בפיקוח גיסו. בית המשפט הוסיף והורה על הפקדת סך של 7500 ש"ח במזומן, וכן על הפקדת התחייבות אישית בסך 10,000 ש"ח והתחייבויות צד שלישי של גרושתו של המשיב ושל גיסו על אותו סכום, לשם הבטחת קיום תנאי השחרור. להשלמת התמונה יצוין כי לגבי הנאשמים האחרים החליט בית המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר משלים ולפיכך נדחה הדיון בעניינם ליום 4.1.2004.
3. מכאן הערר שבפניי, בו עוררת המדינה על שחרורו של המשיב, מכוח החלטות בית המשפט המחוזי מיום 14.12.2004 ומיום 23.12.2004. העוררת טוענת כי התשתית הראייתית נגד המשיב נסמכת על הודעות המתלוננות המתארות "סיטואציית סחר טיפוסית", כלשונה, הכוללת את כליאת המתלוננות על ידי גלוד, דרישתו לתשלום עבורן, והעברתן אל יעקבי ואל המשיב על ידי אדלר לאחר שהוצגו למספר "רוכשים" פוטנציאליים. העוררת מוסיפה ומציינת כי המשיב ויעקבי כלאו את המתלוננות בדירה, והוציאו אותן ממנה אך ורק לשם עיסוק בזנות, תיאור המתיישב עם התפיסה כי ראו אותן כרכושם. העוררת מפנה, בהקשר זה, אל דבריו של יעקבי בשיחתו הטלפונית עם אחת המתלוננות לאחר שאלה נמלטו ממנו בה הפציר בהן לחזור אליו באמרו "20,000 דולר הפסדתי". אשר לסחר בסמים המיוחס למשיב טוענת העוררת כי המסקנה שהמדובר בסם עולה מעדותה של המתלוננת ומניסיונו של המשיב להסתיר את השקית מפני המשטרה, כמו גם מן הסכום הנכבד שהתקבל עבורה (400 ש"ח). שתיקתו של המשיב בחקירה, כך מציינת העוררת, מחזקת את התשתית הראייתית הלכאורית נגדו הן בעבירות הסחר בבני אדם והן בעבירת הסחר בסם. העוררת טוענת כי נוכח המעשים המיוחסים למשיב- הסחר במתלוננות, כליאתן והסחר בסם - קמה נגדו עילת מעצר מסוג מסוכנות ומסוכנות זו לא ניתן להפיג בחלופת מעצר, בייחוד נוכח עברו הפלילי בעבירות רכוש ובעבירות סמים.
לחלופין עותרת העוררת להורות על שחרורו של המשיב לחלופה שונה מזו שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי. בהקשר זה מציינת העוררת כי דברי גרושתו של המשיב לשירות המבחן, כי הייתה מודעת לחלק מן העבירות שביצע המשיב בעת נישואיהם אולם סברה כי אין המדובר בעבירות חמורות, מלמדים כי אין לה יכולת ממשית לפקח על המשיב ועל מעשיו, ולהפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו.
4. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוצג ואת הטענות שהעלו הצדדים, אני סבורה כי ככל שמדובר בעבירת הסחר בבני אדם המיוחסת למשיב, אין אכן בחומר הראיות כדי להקים תשתית לכאורית בעוצמה המספקת לצורך מעצרו. אולם - ובכך אינני תמימת דעים עם בית-המשפט המחוזי - נראה לי כי חומר הראיות הקיים באשר למעורבותו של המשיב בעבירת הסחר בסמים, די בו על מנת להורות על מעצרו ועל-כן, דין הערר להתקבל. וביתר פירוט: מהודעותיהן של המתלוננות עולה כי ספק אם המשיב היה מעורב בפרשיית הסחר המיוחסת לנאשמים. המתלוננת י"א תיארה את המשיב בשולי הודעתה הראשונה כ"בחור בשם רוני" שהגיע אל הדירה באחד הערבים (הודעתה מיום 10.10.2004 עמוד 9 שורה 12), וכלל לא הזכירה אותו כמי שהיה מעורב באופן כלשהו בהעברת המתלוננות מאדלר אל יעקבי או בהעסקתן בזנות. רק בהודעתה השישית סיפרה כי המשיב היה נוכח בעת ההעברה, אולם הדגישה כי אדלר ויעקבי שוחחו ביניהם ואילו המשיב המתין בצד ולא היה מעורב בהעברה עצמה (הודעת י"א מיום 28.10.2004 עמוד 1 שורה 6). דברים אלה אושרו על ידי מ"ט, שאף סיפרה כי מיד לאחר ההעברה אל יעקבי אמר להן האחרון כי "הוא הבוס ואנחנו נעבוד אצלו" ואילו המשיב לא הוזכר על ידה (הודעתה מיום 10.10.2004 עמוד 3 שורה 69). אדלר עצמו סיפר כי העביר את המתלוננות אל יעקבי שהמתין עם "עוד חבר שלו שאני לא יודע איך קוראים לו" (הודעתו מיום 26.10.2004 עמוד 2 שורה 21, וכן עמוד 4 שורה 13). זאת ועוד, לאורך כל הודעותיהן מתארות המתלוננות את יעקבי כמי שהיה "בעל הבית" כלשונן, ועל פיו יישק דבר, ואילו חלקו של המשיב מתואר באופן מינורי אם בכלל (הודעת י"א מיום 25.10.2004 עמוד 1 שורה 11; הודעתה מיום 27.10.2004 עמוד 1 שורה 7; הודעת מ"ט מיום 27.10.2004; דו"ח עימות מיום 31.10.2004 עמוד 3). אמנם, במספר מקומות מתארת המתלוננת מ"ט את המשיב כמי שהיה שותפו של יעקבי (הודעתה מיום 10.10.2004 עמוד 3 שורה 77; הודעתה מיום 25.10.2004 עמוד 1 שורה 16), אולם מתלוננת זו עצמה מציינת כי "[המשיב] היה מגיע יחד עם מישל מה העסקים שלהם אני לא יודעת" (דו"ח עימות מיום 31.10.2004) וכי לדעתה כלל לא היו למשיב מפתחות הדירה בה שהו השתיים, והיה עליו לבקש מהן שיפתחו לו כשביקש להיכנס (הודעתה מיום 28.10.2004 עמוד 1 שורה 16). אכן, הרושם הכללי הוא שבשלב זה ספק הוא אם ניתן להצביע על מעורבותו של המשיב בעבירת הסחר בבני אדם, ועוצמת הראיות בכל הנוגע למעורבותו בהעסקת המתלוננות בזנות אף היא אינה מספקת לצורך שלב המעצר. ממילא לא מתעוררת כלל השאלה האם מעורבות זו יש בה כדי להקים עילת מעצר.
שונה הדבר בכל הנוגע לעבירת הסמים המיוחסת למשיב. בהקשר זה ציינה המתלוננת י"א כי בעת שנסעו ברכבו העביר לה המשיב שקית במשקל של כשני גרם ובה חומר לבן. המתלוננת הוסיפה וסיפרה כי היא זיהתה שהמדובר בסם מסוג קוקאין, וכי המשיב הסביר לה שהוא מעביר לידיה את השקית משום ש"יכול להיות שמשטרה תעצור אותנו ועליך לא יעשו חיפוש". עוד סיפרה המתלוננת כי בהמשך עצר המשיב את הרכב והורה לה להעביר את השקית לאדם שעמד בסמוך, וזה האחרון מסר למשיב 400 ש"ח (הודעת י"א מיום 10.10.2004 עמוד 9 שורה 12; הודעתה מיום 28.10.2004 עמוד 2 שורה 22). גרסה זו בדבר הנסיעה המשותפת והעברת שקית ובה חומר לבן לאדם שלישי אושרה גם על ידי המתלוננת מ"ט (דו"ח עימות מיום 31.10.2004 עמוד 7). נראה כי מכלול נסיבות המקרה - העובדה כי היה מדובר לכאורה בשקית עם חומר לבן, שהתקבל בעבורה סכום כסף נכבד, ושהמשיב חשש מתפיסתה על ידי המשטרה - די בו על מנת להוות תשתית ראייתית לכאורית לצורך עבירת הסחר בסם המיוחסת למשיב. חיזוק ותמיכה למסקנה זו יש למצוא בכך שהמשיב בחר לשתוק לאורך כל החקירה ולא מסר הסבר או גרסה כלשהי בעניין זה (ראו: בש"פ 1250/99 גבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5376/03 ליבני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
עבירה זו של סחר בסם מקימה חזקת מסוכנות סטאטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996, וחזקה זו לא הופרכה בעניינו של המשיב. אדרבא, למשיב עבר פלילי בעבירות סמים, ובשנת 2000 הוא הורשע בעבירה של ייצוא ייבוא מסחר והספקה של סם מסוכן. בנסיבות אלה אף לא ניתן לומר כי מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים חריגים, המצדיקים לסטות מן הכלל הקובע כי אין לשחרר לחלופת מעצר מי שמיוחסות לו עבירות של סחר בסמים נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו (ראו: בש"פ 9405/04 מ"ח נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 8359/04 אבו סייף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6317/97 יצחק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
סיכומו של דבר, אף כי הפרשה נשוא האישום שבנדון עיקרה הוא הסחר בנשים - המתלוננות וסרסרות למעשי זנות על-ידן, הנה נצמח לפרשה זו ספיח שאינו שולי כלל ועיקר ועניינו סחר בסמים. במרכזו של אישום נוסף זה עומד, לכאורה, המשיב ובכך יש כדי להצדיק את מעצרו מן הטעמים שבוארו לעיל.
הערר מתקבל. המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.
ניתנה היום, ט"ז טבת, תשס"ה (28.12.04).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.