החלטה בתיק בש"פ 10688/03

           בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בחודש ינואר 2003 קשר המשיב, עבד מוסלח, ביחד עם אחרים (אילן מועלם, אלי חיים ושמעון שגיב), לייבא 50 ק"ג של סם מסוכן מסוג קוקאין מברזיל לישראל. מי שהיה אמור לבצע את מלאכת הבלדרות היה שגיב, אשר נסע לדרום אפריקה, שם פגש את ספק הסם מברזיל, וקיבל מידיו 11 ק"ג של קוקאין. הסם הוסלק בתוך לוחות שיש, וביום 5.3.03 הגיע משלוח הלוחות לישראל. שגיב, אשר הגיע לנמל אשדוד וקיבל את לוחות השיש לידיו, הובילן למפעל כלשהו, ובעת שהסחורה נפרקה, נעצר שגיב על ידי שוטרים והסם נתפס. ביחד עם כתב האישום שהוגש ביום 3.4.03, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובהחלטתו מיום 13.4.03 נעתר לה בית המשפט, תוך שהוא מביע את דעתו כי "שום חלופת מעצר לא תימנע את מסוכנותו של המשיב". ערר שהוגש לבית משפט זה על אותה החלטה, נדחה על ידי חברי השופט א' מצא.

           הבקשה המונחת בפני היא להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בעניין זה כבר הבעתי את דעתי לא אחת, כי הכול חייבים לעמוד במצוות המחוקק, ולסיים את ההליכים בעניינו של נאשם הנתון במעצר, תוך התקופה שנקבעה בסעיף 61 לחוק. אכן, סעיף 62 העניק לבית משפט זה סמכות להאריך את המעצר, אולם כבר נקבע, כי סמכות זו אמורה לתת מענה למקרים החריגים בלבד, ואסור שהשימוש בה ייהפך לעניין שבשגרה (ראו בש"פ 1150/01, בש"פ 7833/99, ובש"פ 5309/03). אך נראה, כי ריבוי המשפטים ומיעוטם של הדיינים גורם לכך שבתי המשפט מתקשים לעמוד בדרישתו של סעיף 61 לחוק, והמקרה הנוכחי הוא דוגמה נוספת לכך. 

           כאמור, הוגש כתב האישום נגד המשיב בחודש אפריל 2003, ועל אף שחלפו מאז תשעה חודשים, טרם החלו להישמע הראיות. תחילה היה זה משום שמשפטו של שגיב, אשר עתיד להעיד מטעם התביעה במשפטו של המשיב, הסתיים רק בחודש ספטמבר 2003. אולם, זה לא היה המכשול היחיד בדרך לבירור עניינו של המשיב, הואיל והתיק גם הועבר פעמים אחדות ממותב אחד למשנהו, ורק לאחרונה נקבע בפני כב' השופט ז' כספי. מצב זה אינו סביר, ואודה כי התלבטתי לא מעט אם לא יהא זה נכון להורות כבר עתה על שחרור העורר, במיוחד לנוכח העובדה שככל הנראה גם בתקופת המעצר המתבקשת עתה לא יסתיים המשפט, ונראה כי תידרש לכך תקופת מעצר נוספת. מנגד, ניצבת חומרתה המופלגת של העבירה עליה נקרא המשיב לתת את הדין, ובעיקר כמות הסם הגדולה שיובאה לישראל, שלולא נתפסה היתה תורמת תרומה גדולה להפצתו של נגע ממאיר זה בקרב האוכלוסייה בישראל. העניין האחר לו נדרשתי לתת את הדעת, היא ההנחה כי מי שמוכן להסתכן בייבוא של כמות כה גדולה של סם, מלמד על עצמו שהוא עלול לחזור ולעסוק בכך, הואיל והוא בקי בדרכי הייבוא וברשותו גם האמצעים הדרושים לכך. בנאשם מסוג זה גלומה סכנה של ממש לשלום הציבור, ולפיכך, גם אם מערכת המשפט לא עשתה די כדי לקדם את משפטו, טרם הגיעה השעה להתיר לו להתהלך חופשי.

           לפיכך, אני מקבל את הבקשה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 18.12.03 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 40074/03 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכול לפי המוקדם.

           ניתנה היום, י"ז בכסלו תשס"ד (12.12.2003).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב