המישנה לנשיא מ' חשין:
ראובן נעצר בחשד לביצועה של עבירה פלילית, ובית-המשפט מחליט כי ניתן לשחררו ממעצר בהפקדתה של ערבות בנקאית. ראובן מפקיד בבית-המשפט כתב ערבות בנקאית, ובראשו של כתב הערבות נכתב כי הוצא "בהתאם להוראות של שמעון". מהו מעמדו של שמעון לעת שראובן מבקש לשנות את תנאי שיחרורו או בשעה שראובן מפר את תנאי השיחרור והמדינה מבקשת לחלט את הערבות? זו השאלה שתעסיק אותנו בחוות-דעתנו שלהלן.
עיקרי העובדות שלעניין
2. בשנת 1997 נעצר רונן רשל (רשל) בחשד לביצוען של עבירות על חוק ניירות ערך. בית-משפט השלום החליט לשחררו ממעצרו בתנאים מגבילים - בהם איסור יציאה מן הארץ - וכביטחונות לשיחרורו נדרש רשל להפקיד בקופת המדינה כסף מזומן או ערבות בנקאית בסך 750,000 ש"ח. לאחר בקשות שהגיש להקלה בתנאי השיחרור, קבע בית-המשפט כי רשל יפקיד ערבויות בנקאיות בסך של 400,000 ש"ח וכי הוריו - אירית ומשה רשל (ההורים) - יפקידו ערבות צד ג' בסך של 500,000 ש"ח. רשל הפקיד אפוא בבית-המשפט ערבות בנקאית של בנק אגוד לישראל בע"מ (בנק אגוד) על סך 200,000 ש"ח וערבות בנקאית של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (בנק דיסקונט) על סך 200,000 ש"ח. כתב הערבות הראשון ניתן - כאמור בראשו - "בהתאם להוראות של רשל אירית", וכתב הערבות השני ניתן - כאמור בראשו - "לבקשת ה"ה אביגדור צמח". אביגדור צמח הוא סבו של רשל, והוא ואימו של רשל הם העוררים לפנינו (העוררים).
3. בשנת 1999 נפתחה נגד רשל חקירה נוספת, גם זו הפעם באשר לביצוען של עבירות על חוק ניירות ערך. שוב שוחרר רשל בתנאים מגבילים, ובית-משפט השלום קבע כי רשל יחתום על ערבות עצמית בסך 600,000 ש"ח, ויוסיף ויפקיד בבית-המשפט ערבות בנקאית על סך 250,000 ש"ח. כן נקבע כי הערבויות הבנקאיות בתיק המעצר הראשון תשמשנה ערובות גם בתיק השני. רשל הפקיד בתיק השני שתי ערבויות בנקאיות של בנק אגוד, האחת על סך 100,000 ש"ח והשנית על סך של 150,000 ש"ח. בראש כל אחת משתי הערבויות נכתב כי ניתנה "בהתאם להוראות של רשל אירית".
4. סיכום הדברים היה אפוא זה, שבשני תיקי המעצר יחדיו הפקיד רשל ערבויות בנקאיות בסך כולל של 650,000 ש"ח. שלוש מן הערבויות ניתנו, כאמור בהן, לבקשתה של אימו - אירית רשל - ואחת מהן ניתנה לבקשת סבו - אביגדור צמח.
5. בתחילתה של שנת 2003 ביקש רשל מבית-המשפט כי ייעשה שינוי בתנאי השיחרור וכי יותר לו לצאת את הארץ לתקופה קצובה לצורך קידום עסקיו. בית-המשפט נעתר לבקשה, ורשל יצא את הארץ. משעבר המועד ורשל בושש לחזור ארצה (והוא לא חזר עד עצם היום הזה), ביקשה המדינה לחלט את הערבויות שהופקדו בשני התיקים. בדיון שנערך בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח) טענו ההורים כי אין לחלט את הערבויות - לא את ערבויות צד ג' ולא את הערבויות הבנקאיות - הואיל ולעת הדיון בבקשתו של רשל לשנות מתנאי הערבות ולהתיר לו לצאת לחו"ל, לא צירפה המדינה אותם ואת הסב כמשיבים לבקשה. שינוי תנאי השיחרור, כך טענו ההורים, לא נודע להם אלא לאחר שרשל יצא את הארץ. עוד טענו ההורים, כי פקע תוקפן של הערבויות שניתנו בתיק המעצרים הראשון. בית-משפט השלום קבע כי הערבויות כולן עומדות בתוקפן וכי יש לחלט את הערבויות הבנקאיות כבקשת המדינה. עם זאת קיבל בית-המשפט את טענת ההורים בסוגיית ערבויות צד ג', והחליט שלא לחלטן.
6. על החלטתו זו של בית-משפט השלום הגישו האם והסב, העוררים, ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) דחה את הערר ומכאן הערר שלפנינו.
טיעוני הצדדים
7. בא-כוח העוררים העלה לפנינו טיעונים רבים, בהם טיעון עיקרי אחד וטיעוני-מישנה אחדים. הטיעון העיקרי נסב על השאלה: מיהם הערבים בארבע הערבויות הבנקאיות? טוענים העוררים, כי מתוך שהערבויות הבנקאיות ניתנו לבקשתם - כאמור בראשו של כל אחד מכיתבי הערבות הבנקאית - נמצא כי הם-הם הערבים האמיתיים, וכי מעמדו של הבנק לא היה אלא מעמד של מתווך ושליח פיננסי מטעמם כלפי המדינה. מכאן, הם - האם והסב - הם הערבים; בינם לבין המדינה מתקיים קשר ישיר של ערב ונושה; ועל-כן שומה היה על בית-משפט השלום לשמוע את דעתם בטרם קיבל החלטה לשנות את תנאי השיחרור ולאפשר את יציאתו של רשל מן הארץ. ומשלא נשמעה דעתם, שוב אין מקום לחילוט הערבויות הבנקאיות.
עוד טוענים העוררים, כי לו היתה המדינה מזמנת אותם לדיון בבקשה לשינוי תנאי השיחרור או, למיצער, לו הודע להם על בקשתו של רשל לצאת את הארץ, היו הם מתנגדים לשינוי תנאי השיחרור ואף היו מבקשים לבטל את הערבות הבנקאית. וכך, משחדלה המדינה ולא זימנה לדיון - לא את העוררים ולא את באי-כוח הבנקים - שומה היה על בית-משפט השלום ועל בית-המשפט המחוזי לדחות את בקשת המדינה לחלט את הערבויות הבנקאיות, כשם שכך עשה בית-משפט השלום בעניינן של ערבויות צד ג'. אכן, כך טוענים העוררים, אין כל הבדל בין הערבויות הבנקאיות לבין ערבויות צד ג' אלא במנגנון הגבייה בלבד, ודין ערבויות אחרונות חייב שיהיה דין ערבויות ראשונות אף-הן.
8. משיבה המדינה כי העוררים אין הם כלל צד לערבויות הבנקאיות, ומשכך לא חלה על המדינה כל חובה לזמנם לדיון שהיה בבית-משפט השלום לשינוי תנאי הערבות, ואף לא עמדה להם זכות טיעון לפני בית-המשפט. עוד טוענת המדינה, כי גם אם יש להם לעוררים מעמד כלשהו בנושא הערבויות, יש לדחות את טענותיהם לגופו של עניין שכן מתייחסות הן אך לתנאי השיחרור בערובה ואין הן רלוונטיות לערבויות עצמן. לנושא זה נשוב ונידרש עוד להלן.
מיהו "בעל הדבר" בערבות בנקאית
9. מה הוא, אם כן, מעמדם של מי שלבקשתם נותן בנק ערבות בנקאית, ובענייננו: ערבות בנקאית לשיחרור ממעצר? האם עומדת להם זכות הטיעון לעת שינוי תנאי השיחרור או לעת חילוט הערבויות, והאם שמורות להם - ולו בנסיבות מסויימות - הגנות כנגד החילוט? זו השאלה המרכזית המוצבת לפנינו, ותשובה לה תימצא לנו רק לאחר שנאמר דברים אחדים על-אודות טיבה ותכליתה של הערבות הבנקאית.
10. ערבות בנקאית הינה התחייבותו של בנק (הערב) לשלם לפלוני (הנושה) סכום כסף מסויים, על-פי דרישתו של הנושה, או, משיתקיים תנאי מסויים - בהתאם לתנאים הקבועים בכתב הערבות - הנוגע לאלמוני (החייב), כגון, שאלמוני לא קיים חיוב מסויים שנטל על עצמו. ראו, למשל: ריקרדו בן-אוליאל, דיני בנקאות (חלק כללי, תשנ"ו-1996) 479. כך, למשל, בענייננו שלנו: הבנקים התחייבו לשלם למדינה סכומי כסף מסויימים בהתקיים תנאי מסויים. וכנאמר באחד מכתבי הערבות שהוציא בנק אגוד (כיוצא בו הם שאר כתבי הערבות וכתב הערבות שהוציא בנק דיסקונט):
בהתאם להוראות של רשל אירית הננו ערבים בזאת כלפי בית משפט השלום בתל אביב (להלן - "המוטב") לתשלום כל סכום עד לסך כולל של 200,000 שקלים חדשים. (מאתיים אלף שקלים חדשים) (להלן - "סכום הערבות") בצרוף הפרשי הצמדה למדד כמפורט להלן אשר יגיע למוטב הנ"ל בהתאם לפס"ד/צו/החלטה שיינתן בתיק מעצרים 10868/97 בביהמ"ש השלום בתל-אביב בתביעה שהוגשה על ידי: מחלקת החקירות, רשות ני"ע נגד רונן רשל ת.ז. 02297232/7.
..........................................................................
אנו נשלם למוטב כל סכום שיפסק לטובתו עד לסכום הערבות המוגדל תוך שבעה ימים לאחר יום קבלת דרישתו הראשונה בכתב במען הסניף החתום מטה, אליה יצורפו כתב ערבות זה והעתק פס"ד/החלטה/צו שניתן/ה בתיק הנ"ל מאושר/ת ע"י ביהמ"ש.
ערבות זו תישאר בתוקפה עד שביהמ"ש יודיע לנו על ביטולה או שתוחזר לנו.