בש"ם
בית המשפט העליון בירושלים
|
9473-04-א'
30/01/2005
|
בפני השופט:
עודד שחם
|
| - נגד - |
התובע:
רוטופלס בע"מ
|
הנתבע:
1. עיריית ירושלים
2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה
|
| החלטה |
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 17.6.04, והומצא לבא כוח המבקשת ביום 24.6.04. המועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 9.9.04. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 20.10.04. לטענת המבקשת, האיחור בנקיטת ההליך חל בשל מצבו הבריאותי של מנהלה היחיד של המבקשת, אשר מצבו החמיר בחודש ספטמבר, על פי הטענה. עוד נטען, כי מי שייצג את המבקשת בערכאה הקודמת לא הודיע למבקשת במועד על קבלת פסק דינה של הערכאה הקודמת, ורק בדיעבד - במועד שלא צויין - נודע למבקשת על מתן פסק הדין. על פי הטענה, היה מנהל המבקשת משוכנע כי פסק הדין הומצא לבא כוחו הקודם במהלך פגרת הקיץ.
מתן הארכה המבוקשת טעון טעם מיוחד. נראה לי, כי בנסיבות העניין לא מתקיים טעם מיוחד כנדרש. אכן, הוכח כי מנהל המבקשת היה זקוק למנוחה, על רקע מחלתו, בתקופה הרלוונטית לנקיטת ההליך. עם זאת, לא הוכחה שקידה סבירה מצד המבקשת, מנהלה או באי כוחה בניהול הליכי הערעור. על פי הטענה, התקיימה פגישה בין מנהל המבקשת, בא כוחה ומי שייצגה בערכאה הקודמת, עוד במהלך פגרת הקיץ, כאשר נושא הפגישה היה ההליך נשוא בקשה זו. לא הובהר מדוע לא ביררו מנהל המבקשת ובא כוחה מתי הומצא פסק הדין לידי מי שייצגה בערכאה הקודמת. קשה ליישב מחדל זה, שלא ניתן לו הסבר, עם החובה של בעל דין לפעול באופן סביר לקידום עניינו. במצב זה, אף אין לי צורך להידרש לטענה כי למעשה הומצא למנהל המבקשת העתק מפסק הדין עוד במהלך חודש יוני 2004, ולא כפי שנטען.
זאת ועוד. לטענת המבקשת, החליטה עוד בתחילת חודש ספטמבר להגיש ערעור על פסק דינה של הערכאה הקודמת. במצב זה, לא ברור מדוע, לאחר שהתברר לבא כוח המבקשת בסוף חודש ספטמבר, לפי הטענה, כי חלף המועד להגיש ערעור, השתהתה המבקשת בהגשת בקשה זו עד ליום 20.10.04. על פי הטענות שבפניי, ההשתהות היתה נעוצה במצבו הבריאותי של מנהל המבקשת, אשר באי כוחה חששו להחמירו על ידי מסירת מידע בדבר התקלה שנפלה בטיפול בתיק. ברם, אם נפלה קודם לכן החלטה על הגשת ערעור, לא ברור מדוע היה צורך למסור את המידע האמור בטרם הגשת בקשת ארכה לבית משפט זה, אשר כל תכליתה היא לאפשר הגשת ערעור כאמור.
במצב דברים זה, נגועה הבקשה שבפניי באיחור של ממש. בהודעה הנטענת למשיבות, בתחילת חודש ספטמבר 2004, על כוונה להגיש ערעור, אין כדי לרפא את הפגם, שכן פער זמנים ניכר בין מתן הודעה כאמור, לבין הגשת בקשת ארכה - ובמקרה זה מדובר בפער ארוך של כחודש וחצי - נוטל את עוקצה של הודעה כאמור, וגורם לכך שבעל הדין שכנגד רשאי לפתח ציפייה כי לא יוגש הליך ערעורי בעניינו. גם ההודעה על כוונה לערער, אשר נטען כי נמסרה ביום 23.9.04 למשיבה, אינה יכולה להועיל למבקשת, שכן נמסרה כשבועיים לאחר חלוף המועד להגשת ערעור. מעבר לנדרש יש להעיר, כי הטענה בדבר מתן הודעה כאמור שנויה במחלוקת, ואף לא ברור כי נמסרה הודעה לגורם הרלוונטי אצל המשיבות.
הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' בשבט תשס"ה (30.1.2005).
עודד שחם, שופט
ר ש ם
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.