לפניי
בקשת רשות להתגונן שהוגשה במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר, בה עתרה התובעת לחיוב הנתבע בסכום של 1,301,710 ש"ח.
הנתבע הוא עורך דין, שלטענת התובעת, הציג עצמו בפניה כעומד בראש שותפות עורכי דין המונה חמישה עורכי דין.
על פי כתב התביעה, ביום 17/8/06 נערך בין התובעת לנתבע הסכם, במסגרתו סוכם ביניהם, בין היתר, כי היא תפקיד בידיו סכום של 300,000$ כ"דמי רצינות" לשם ניהול משא ומתן לביצוע עיסקה בחו"ל. התובעת טענה, כי בבסיס הסכמת הצדדים עמדה התחייבותו המפורשת והכתובה של הנתבע, לפיו התובעת תהא רשאית להודיע, בכל עת, כי היא אינה מעוניינת בביצוע העיסקה ותוכל לקבל את כספה בחזרה (נספח א' לכתב התביעה).
לאור התחייבות זו, הסכימה התובעת להעברת הסכום לידיו הנאמנות של הנתבע, ושלחה לנתבע מכתב שבו סיכמה את תנאי ההתקשרות (נספח ב' לכתב התביעה), ועוד באותו היום, העבירה אליו את מלוא סכום הנאמנות באמצעות העברה בנקאית (הוראות ההעברה צורפו כנספחים ד' ו-ה' לכתב התביעה).
ביום 10/9/06 פנתה התובעת אל הנתבע בכתב, הודיעה לו כי אינה מעוניינת להשתתף בביצוע העיסקה ודרשה ממנו להחזיר לה באופן מיידי את סכום הנאמנות באמצעות העברה לחשבון שפרטיו צורפו למכתבה (נספח ו' לכתב התביעה).
לטענת התובעת, מאז פנייתה בעניין ועד למועד הגשת התביעה, הנתבע לא השיב את סכום הנאמנות המוחזק בידיו, וזאת בניגוד להתחייבותו המפורשת ולמרות פניותיה הרבות בעניין.
התובעת טענה, כי בכך פועל הנתבע בניגוד להסכם הנאמנות שבין הצדדים, וממילא גם בניגוד לחובותיו כנאמן ועורך דין.
בפתח בקשתו, טוען הנתבע, כי לצד תובענה זו, הוא עתר בבקשה למתן הוראות (ה"פ 315/07), בה פירט את מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית. לטענתו, ביום 15/4/07 הגישה התובעת את תגובתה לבקשה למתן הוראות, בה טענה כי ההליך בו נקט הנתבע אינו ההליך המתאים ויש לברר את המחלוקת במסגרת התובענה הנוכחית, ועל דרך הבאת ראיות והוכחת עובדות. הנתבע טוען, כי מאחר שזוהי עמדתה של התובעת, היא מנועה מלנסות לחסום את בירור הגנתו כעת (מעין השתק שיפוטי).
הנתבע טוען, כי הוא פעל על פי הוראותיו של מר אורי דורי, בעל השליטה בתובעת, והעביר את סכום הכסף לידי מר רונן קריסטל וחברת אמטיסט ק.ר. בע"מ, נושיו הפרטיים של מר דורי.
לטענת הנתבע, קבוצת קריסטל היתה שותפתו של מר דורי בחברת א.כ.ד. בניה והשקעות בע"מ, שבאמצעותה החזיקו בבעלות ובשליטה בתובעת. בין מר דורי לבין קבוצת קריסטל הוסכם כי מר דורי ירכוש את חלקה של קבוצת קריסטל בשליטה בתובעת, ומכוח הסכם זה, חבו מר דורי וחברת אכד כספים לקבוצת קריסטל, שלשיטתה, מסתכמים ב-315,000$ (לטענתו, מר דורי וחברת אכד חלקו על חלק מהתחשיב, אך לא כפרו במרביתו).
הנתבע טוען, כי מר דורי רצה להימנע מתשלום החוב בעצמו, ולכן דאג להעברת הסכום של 300,000$ מהתובעת לנתבע, ולאחר שהסכום הועבר לרשותו ביקש מהנתבע, בשיחה בעל פה, כי יעביר את הסכום לקבוצת קריסטל. הנתבע טוען, כי הוא אכן פעל בהתאם לבקשתו של מר דורי, והעביר את הכספים כנדרש, על דרך העברה בנקאית. לטענתו, הכספים הועברו מחשבון בשם "א.דורי", ולכן הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת האם מדובר בכספים פרטיים של מר דורי או בכספה של התובעת. כעת, התובעת דורשת מהנתבע שישיב לה את הכספים, ומר דורי מצידו, מתכחש למהלכיו ובוחר להעביר את האחריות לפתחו של הנתבע.
הנתבע טוען, כי הוא מוצא עצמו בתווך בין שני צדדים עסקיים גדולים- מר דורי וקבוצת קריסטל, שהמחלוקת האמיתית, ככל שקיימת, היא ביניהם, והתובעת רשאית לדרוש את כספה במישרין מקבוצת קריסטל, אם וככל שקבוצת קריסטל אינה זכאית לתשלום כלשהו ממנה. לטענתו, התביעה כנגדו אינה אלא "ניסיון ציני" לעקוף את הצורך להתמודד במישרין עם טענות שיש לקבוצת קריסטל כנגד מר דורי.
הנתבע טוען, כי הגנתו אינה מבוססת על טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, אלא על נתונים חיצוניים ואירועים מאוחרים למסמך, ויש ליתן לו רשות להתגונן, בהתחשב בהבחנה בין טענות כנגד מסמך, אותן יש לתמוך בראיות בכתב לבין טענות שהן כנגד תביעה, ושניתן לתמוך אותן גם בראיות בעל פה.
לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה כנגדו גם לאור הוראת סעיף 12(ב) לחוק הנאמנות, שלפיה בית המשפט רשאי לפטור נאמן מאחריותו אם פעל בתום לב והתכוון למילוי תפקידיו.
בנוסף, לטענתו, ראוי ליתן לו רשות להתגונן על מנת לאפשר הגשת הודעת צד ג' כנגד כל הגורמים הרלוונטיים, וביניהם מר דורי.
ביום 5/12/07 נערכה חקירה נגדית של הנתבע, ובהתאם להחלטתי מאותו מועד, הוגשו סיכומי הצדדים.
בסיכומיו, חוזר הנתבע על עמדתו, כפי שהובעה בבקשת הרשות להתגונן, וטוען, כי היא לא נסתרה בחקירה הנגדית, ובין היתר, לא הופרכה טענתו לפיה מר דורי הורה לו, באופן אישי, להעביר את הכספים למר קריסטל ולפקודתו.
הנתבע טוען, כי הוא לא ראה את תפקידו בעיסקה כנאמן, אלא כשותף פוטנציאלי למר דורי, ובקשתו למתן הוראות לנאמן, הוגשה לנוכח טענת התובעת כי הנתבע הוא נאמן על הכספים, וזאת מאחר שגם עצם קיומה של נאמנות היא שאלה הנתונה לסמכותו של בית המשפט המחוזי.
הנתבע טוען, כי הוא מסר גירסה מפורטת, עד כמה שניתן, שנתמכה בראיות ובהסברים, והניח תשתית עובדתית סבירה לקיומה של התחשבנות בין מר דורי לקבוצת קריסטל, ולפיכך, יש לאפשר את בירורה הענייני (הנתבע מפנה למסמכים מסויימים שצורפו לתצהיר ולדברים מסויימים שמסר בחקירתו הנגדית). לטענתו, עם קבלת דרישת התובעת להשבת כספה, הוא פנה בבקשה למתן הוראות, שנועדה לאחד את כל הצדדים הרלוונטיים להליך משפטי אחד, שבו תוכרענה הזכויות והחובות של כולם.