לפניי בקשתם של המבקשים-הנתבעים לבטל את המרצת הפתיחה (להלן: "התובענה") שהוגשה על ידי המשיב-התובע, שמואל לוי, בה.פ. 1149/02, ולחלופין להעביר את המרצת הפתיחה לפסים של תובענה רגילה בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
רקע עובדתי על פי הנטען בתובענה
1. שלוש החברות שבראשה של הבקשה, מלונות שלום בע"מ, אולמי נוף ירושלים בע"מ ואולמי בית וגן בע"מ (להלן: "החברות"), נוסדו בשנות השישים על ידי עובדיה לוי ז"ל. בעת פטירתו, בשנת 1981, לא הותיר המנוח צוואה. עזבונו אשר כלל בנוסף לחברות נכסי נדל"ן שונים, חולק באופן שווה בין רעייתו, טובה (המבקשת מס' 5) לבין ארבעת בניו: מיכאל לוי (מבקש מס' 4 - להלן: "מיכה"), יצחק לוי (מבקש מס' 6) שמואל לוי (המשיב - להלן: "שמואל" או "התובע") ושמעון לוי (המשיב הפורמלי).
2. עד לפטירתו של עובדיה לוי ז"ל נוהלו החברות על ידי בני המשפחה כ"מעין שותפות", על בסיס יחסי האמון ששררו בין הצדדים מכח קשר הדם ביניהם.
זמן מה לאחר פטירתו של אב המשפחה, ובעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין בני המשפחה, הוחלט בהסכמה על מכירת כל הנכסים ועל חלוקת תמורתם בין בניה. הסכמה זו הועלתה על הכתב בשני הסכמים, אם כי לא יושמו במלואן עד היום.
3. בשנת 1987 נקלעו החברות לקשיים כלכליים ניכרים ואף ננקטו הליכים משפטיים שונים. על רקע זה ודברים שנאמרו על ידי מיכה לשמואל, הוסכם כי מיכה ימונה כמנהל יחיד בחברות, ומסמכי היסוד של החברות שונו בהתאם, וכן נעשו פעולות נוספות בחברות לביסוס מעמדו של מיכה כמנהלן היחיד משנת 1988 ואילך.
4. בתקופה זו המשיך שמואל להיות מעורב בניהול אולם השמחות, אשר בבעלותה של חברת אולמי נוף בע"מ, ומידי פעם בפעם - לבקשתו של מיכה - אף טיפל בפרוייקטים מסוימים שהיו קשורים לחברות ונגעו לתחום מומחיותו כקבלן.
5. לדברי שמואל, בתצהירו שצורף להמרצת הפתיחה, בשנת 1998 חלה תפנית בהתנהלות הדברים, עת החל לחשוד כי מיכה מבצע משיכות כספיות פרטיות בהיקפים גדולים מקופת החברות. חשדות אלו גובו בדברים אותם שמע מעובדי חברת מלונות שלום בע"מ, ונגעו לאופן מימון חייו הראוותני של מיכה.
משהיפנה שמואל שאלות בנושא זה למיכה, הורעה מערכת היחסים ביניהם, ומיכה סירב להשיב לשאלותיו, לאופן בו מתנהלים עסקי החברות ואף סירב לאפשר לו לעיין במסמכי הנהלת החשבונות של החברות, על אף פניות חוזרות ונישנות, תוך שאיים לפטרו מעבודתו.
6. במסגרת התובענה נטען, כי פרוטוקול מודפס, שנערך לאחר קיומה של אסיפה כללית של בעלי המניות בשתי חברות, בחודש יולי 2001, אינו משקף את הדברים שנאמרו ונרשמו בכתב יד במהלך האסיפה.
עוד נטען, כי לבקשת שמואל, הותר לו לעיין לפרק זמן קצר במסמכים שונים ולהעתיקם ומבדיקה ראשונית שנערכה,
"עולים חשדות כבדים לביצוע פעולות בלתי חוקיות בעליל, אשר אבק פלילים דבק בהם ובכלל זה עריכת עסקאות פיקטיביות במטרה להבריח את כספי החברות" (סעיף 46 לתובענה, סעיף 30 לתצהירו של שמואל).
משביקש שמואל לעיין במסמכים נוספים סורב, ועל אף פניותיו האישיות, ובאמצעות באי כוחו, לא נענה מיכה והבאים מטעמו לבקשותיו במלואן, ולעיונו הועברו אך חלק מזערי מהמסמכים אשר בהם ביקש לעיין.
7. המסמכים אשר נמסרו לעיונו של שמואל הועברו על ידו למשרד רו"ח בר-לב ושות' אשר ערך חוות דעת, שצורפה לתובענה.
בחוות דעת זו של רו"ח צבי איציק, מצביע עורכה על כך, כי על פי בדיקתו, קיים חשש לביצוע פעולות חריגות, לכאורה, על ידי הנהלת החברה, בהתקשרויות ותשלומים לספקים ולקוחות עם ספקים שונים בסכומים המצטברים למיליוני שקלים וכן קיימות יתרות חריגות של כספים בספרי החברה, אשר ייתכן ומצביעות על ביצוע של פעילויות כספיות המחייבות בדיקה מעמיקה. כן ביקש מסמכים נוספים להשלמת הביקורת החקירתית הראשונית שערך.
8. עוד נטען, כי קיימים חשדות בדבר מעילות בכספי החברות על ידי מיכה, לאור נסיעותיו הרבות לחו"ל, רמת החיים הראוותנית שסיגל לעצמו, כאשר בנה שני בתי מגורים ורכש שלושה מגרשים בישובים שונים. כן אוזכרה העסקתו של עובד המלון, בעל משכורת ממוצעת, שעל פי מידע שהגיע לשמואל, רכש הלה דירת מגורים יקרה וכן בנה בית מגורים גדול ויקר בישוב סמוך לירושלים, כאשר על פי מידע מקבלן שאליו פנה העובד הנזכר, דרש מקבלנים שונים שעבדו עבורו באורח פרטי להוציא חשבוניות עבור העבודות שנעשו לחברת מלונות ירושלים בע"מ.
כן טען שמואל, כי על רקע בקשותיו למיכה הודיעו האחרון, במכתב מיום 17.10.01, על הפסקת תשלום משכורתו החודשית מבלי שטרח ליתן כל הסבר להחלטה זו, ואף הפסיק להפריש כספים עבור פוליסות ביטוח המנהלים שלו, וזאת בשעה שמיכה בעצמו והעובד שנזכר, לרבות האם, ממשיכים לקבל משכורות והטבות שונות. כן ביקש ממנו מיכה לשלם דמי שכירות ראויים עבור החדר ששימש לשמואל כמשרד, ומשלא שולמו הורה על פינוי חפציו מהחדר, ובנוסף דאג לבטל את מקום החניה של שמואל שהיה שמור בחניון של המלון.
9. על יסוד כל זאת ועוד עותר שמואל בתובענה, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), להסרה ומניעה של הקיפוח בו נוהג מיכה כלפיו, תוך ביצוע הפרות חמורות של חובות האמונים ההגינות והזהירות החלות עליו מכח החוק הנזכר.
10. לצורך הבטחת שמירת זכויותיו של שמואל כבעל מניות מבקש הוא מבית המשפט, להורות כדלקמן:
א. להורות על מינויו של חוקר מיוחד מטעם בית המשפט, לבחינת טיב ההתקשרויות אשר נעשו עם ספקים שונים והיקף הכספים אותם משך מיכה, בין במישרין ובין בעקיפין, מן החברות.
ב. להורות על מינוי אדם בעל כישורים מתאימים, אשר יוקנו לו סמכויות מורחבות ובלעדיות, אשר יחליף את הדירקטריונים של החברות וישמש כמנהל מיוחד לצורך ניהולן של החברות, עד לקבלת דו"ח החוקר ויישום מסקנותיו.