בפני שתי בקשות, האחת של החייב מר יהושע ברק למתן הפטר, והשניה בקשת הנאמן - עו"ד שי ובר - לביטול הליכי פשיטת הרגל מכח סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל, בשל ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל על ידי החייב.
1. ברק יהושע (להלן:"החייב") הוכרז פושט רגל בתאריך 30.7.95 לאחר שניתן נגדו צו כינוס נכסים בתאריך 5.12.94 על פי בקשת הנושה, בנק לאומי לישראל בע"מ. גם כנגד אשתו דאז, גב' שושנה ברק, אשר נפרדה ממנו, ננקטו הליכי פשיטת רגל ובקשתה לקבלת הפטר בעקבות הסדר נושים שהציעה לא נתקבלה, אלא אושר הסדר נושים לפי סעיף 35(י') לפקודת פשיטת הרגל (להלן:"הפקודה").
לאחר המועד שניתן צו כינוס כנגד החייב, הוקמה בראשית 1995 חברה בשם "אנור" חברה לבנין ונכסים בע"מ (להלן - "חברת אנור") שעיסוקה בנייה וייזום, בדומה לעסקים שהחייב ניהל קודם לכן באמצעות תאגידים אחרים. בעלת המניות באנור היתה בתחילה אחותו של החייב הגב' שלי בכור-קאופמן, שהינה מזכירת בית ספר במקצועה והיא מונתה כמנהלת החברה, ואילו החייב מונה כמורשה חתימה. אחותו ייפתה את כוחו לפעול בשמה ומטעמה לכל דבר ועניין. לימים הבעלות במניות עברה מאחותו של החייב לבתו, הגב' לירון ברק, שנכון ליום הדיון היתה כבת 24 וסטודנטית באוניברסיטה.
הנאמן טוען כי במשך תקופת הכרזתו של החייב כפושט רגל, ניהל החייב עסקים במסגרת ובאמצעות חברת אנור וכן באמצעות חברות אחרות, אשר במניותיהן החזיקה אנור, לצורך ייזום והקמת פרויקטים שונים. יש לציין כי ניתן צו פירוק כנגד חברת אנור ביום 3.6.03 בתיק פש"ר 1125/03.
2. ב- 4.1.01 אושר הסדר נושים לפיו נושיו של החייב הסכימו לקבל 15% מסכום תביעותיהם שאושרו על ידי הנאמן בפשיטת רגל וזאת בפריסת תשלומים למשך 7 חודשים. כחלק מההסדר החייב קיבל הפטר מותנה ובוטלו נגדו הגבלות בהתאם לאמור בסעיף 42א'(א) ו- 42א'(ב) לפקודה. הנאמן טוען כי לאחר פרעון שני תשלומים, שאף הם שולמו בחסר, הופר הסדר הנושים, והחייבים הפסיקו לבצע את התשלומים, ונמנעו לדווח לנאמן ולכנ"ר אודות עסקם והכנסותיהם. הנאמן טוען כי בדיעבד הסתבר לנושים ולו כי הסדר הנושים וההפטר המותנה נוצלו לרעה על ידי החייב על מנת לנהל עסקים ולהתמנות בתאריך 17.5.01 כמנהל בחברת אנור, תוך הצגת מצג כוזב לצדדים שלישיים עמם ניהל החייב עסקים, כי הוא בעל הפטר. בנוסף, לא העביר החייב כל דיווח בדבר עסקיו והכנסותיו ולא העביר לזכות נושיו כל סכום מפעילותו העסקית.
3. החייב עצמו הגיש בקשה להפטר ב- 1996 והדיון נדחה על מנת לאפשר לנאמן ולכנ"ר להשלים חקירותיהם. הדיון נדחה מסיבות שונות ובעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נמחק הערעור והצדדים הופנו לנסות להגיע להסדר פשרה לסיום הכסכסוך.
לדברי החייב בספטמבר 2000 הושגה הסכמה שקיבלה את אישור בית המשפט בינואר 2001 (בבש"א 25655/00) וסכום ההסדר היה כ- 670,000 ש"ח. החייב שילם תשלומים חודשיים, ולדבריו הסכום שהצטבר הגיע כדי 80,000 ש"ח, והחייב ואשתו דאז הצליחו לגייס סכום של כ- 145,000 ש"ח נוספים מקרובים, אולם מאז שהוצעה אותה הצעת פשרה הורע מצבם הכלכלי של אותם קרובים והם לא יכלו לשלם סכומים מעבר למה ששולם.
בני הזוג התגרשו, הגב' שושנה ברק הגיעה להסדר פשרה עם נושיה, כאשר אחיה שילם סך של 100,000 ש"ח בתיק פש"ר הסתיים לפי סעיף 35י' (לפקודת פשיטת הרגל).
החייב טוען כי אין לו כל רכוש, הוא חי מהבטחת הכנסה בסך של כ- 1,700 ש"ח לחודש, הוא כבן 62 והוא נמצא בהליכי פשיטת רגל כ- 16 שנה ולא צפוייה לנושים תועלת כלשהי מהמשכם של הליכי פשיטת הרגל. החייב טוען כי בטרם ניתן צו הכינוס דיווח בבית המשפט כי עובד הוא בחברות הרשומות על שם אחותו, באשר למהלך הליכי פשיטת הרגל לא היתה לו כל אפשרות לקבל עבודה כשכיר והוא המשיך לעבוד בחברות שבבעלות אחותו, אולם גם עסקיה אלו של אחותו לא צלחו. החייב טוען כי מאז 1997 הנאמן בכונס הנכסים הרשמי לא זימנו אותו לחקירה והנחתו היא כי הגיעו למסקנה כי אין תועלת בביטול הליכי פשיטת הרגל והפניית הנושים להליכי גבייה באמצעות הוצאה לפועל. הנאמן מציין כי חקר את החייב במאי יוני 1988 ובינואר ובפברואר 1999, בחקירה זו התברר כי החייב מועסק על ידי שתי חברות חדשות השונות מאלה שהעסיקו אותו 4 שנים קודם לכן. אף חברות אלה הינן בשליטת אחותו של החייב העובדת כמזכירת בית ספר ואין לה כל ידע או נסיון במקרקעין ובבנייה שזה תחום עיסוקן של החברות. הנאמן מציין כי החברות הללו נוהלו למעשה על ידי החייב כמנהל הביצוע וכמורשה חתימה יחידי והוא חתם על ההסכמים ושיקים מטעם החברות.
4. מתדפיס רשם החברות שצרף הנאמן למדים כי החייב מונה ביום 17.5.01 כמנהל חברת אנור, ובתו לירון ברק הינה בעלת מחצית ממניות אותה חברה.
הנאמן מציין כי החייב אף הקים חברה בשם "א. קלאסיק הומס בע"מ" ורשם את חברת אנור כבעלת מניות בה וזאת במהלך שנת 2000.
הנאמן אסף נתונים ומסמכים בקשר לעסקי החייב, ובמסגרת איסוף מסמכים אלה מצא כי בתביעה שהוגשה על ידי מר סנדרוביץ נתן החייב תצהיר ביום 1.4.00 בו הצהיר כדלקמן:
"אני באופן אישי וכן כמורשה חתימה מטעם ניו-לאק חברה לבנין ופיתוח בע"מ עסקתי בבנייה ובתיווך" כמו כן הצהיר כי בעסקת תיווך שביצע ביוני 95' קיבל בנובמבר 96' דמי תיווך בסך של 35,000 דולר וחתם על חשבונית מס של חברת ניו-לאק.
הוגשה תביעה של אביעד תעשיות בטון וטיט (1996) בע"מ נגד חברת אנור והחייב עצמו וזאת בת.א. 1793/02. החייב הגיש בקשה לרשות להתגונן בשם חברת אנור ובשמו ובתצהיר זה הצהיר כי הוא משמש כמנהלה של חברת אנור. הנאמן מציין כי התביעה התבססה על הסכם והזמנה של חברת אנור והחייב. החייב חתום כערב לחברת אנור.
בפברואר 2002 הגיש בנק איגוד תביעה כנגד חברת אנור ובעלת מניותיה, אחותו של החייב (ת.א. 2327/02).
על פי תצהירה של אחות החייב ממאי 2002, חברת אנור הוקמה ב- 1995 לבקשת אחיה - החייב - לצורך עסקיו בתחום היזמות והנדלן, והיא האחות (ד.ג.) נרשמה פורמאלית כמנהלת ובעלת מניות, בעוד המנהל בפועל הינו החייב. כמו כן חתמה על יפוי כח מיוחד לפיו מינתה את החייב כשליח מטעמה וכמנהל החברה.
באותו תצהיר הצהירה האחות כי החייב הקים את החברה א. קלאסיק הומס בע"מ ורשם את חברת אנור כבעלת מניות באותה חברה, וכי מחשבונה של חברת אנור הועברו כספים לטובת עסקיה של חברת א. קלאסיק הומס בע"מ.
הנאמן מפנה עוד למספר הסכמי קומבינציה עליהם חתם החייב כמנהל חברה וכערב אישית להתחייבות חברת אנור, וכי החייב גבה כספים באופן אישי. הנאמן טוען כי הגיעו אליו ידיעות נוספות לפיהן החייב עוסק במשך כשנה בעבודות באמצעות חברה בשם "ידי זהב בע"מ" שהינה חברה בבעלות בנו או בתו של החייב.
מכל אלה למד הנאמן כי לחייב מקורות הכנסה מעסקי מקרקעין ובנייה שהוא מנהל באמצעות חברות הרשומות פורמאלית על שם בני משפחתו, וכי הדו"חות שהגיש החייב בנובמבר 2003 ובאפריל 2005 אינם נכונים.
הנאמן מציין כי סכומים ששולמו במסגרת תיק פשיטת הרגל של אשתו דאז הגב' שושנה ברק ונלקחו בחשבון באישור הסדר הנושים של הגב' שושנה ברק, לא ניתן לראות בהם כסכומים ששולמו בגין חובו של החייב בתיק דנן. הנאמן טוען כי אף אם היתה ידועה העובדה שהחייב הועסק מאז 1994 בחברה שאחותו הינה בעלת מניות בה, הרי שהוקמו חברות חדשות בבעלות אחותו שהשליטה בהן הועברה לילדיו לצורך פרויקטים חדשים, והניהול בפועל של אותן חברות נעשה על ידי החייב עצמו כשהוא מורשה החתימה היחידי בהן ומונה למנהלן. הוא חתם על הסכמים ושיקים ואף ערב להתחייבויות אותן חברות. לטענת הנאמן מדובר בשימוש באחותו ובילדיו כאנשי קש על מנת להעלים הכנסות ורווחים מנושיו.