בקשה לביטול פסק דין
בקשה לביטול פסק דין בת"א 8500/06 מיום 13.5.07 שניתן בהעדר הגנה, להורות על צירוף כל הבעלים הרשומים (או עזבונם) להליך וצירוף האפוטרופוס לנכסי נפקדים בהתאם להוראת סעיף 31 לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950.
כללי
1. המשיב 1 הגיש תביעה לסעד הצהרתי כנגד המשיב 2, לפיו זכאי המשיב 1 להירשם כבעלים בחלקה 1 ובחלקה 2, גוש 30616 (גוש 18 לפי הרישום הירדני), מקרקעין מוסדרים בבית חנינא (להלן: "המקרקעין"). לכתב התביעה צורף המבקש, רשם המקרקעין, כנתבע פורמלי.
2. ביסוד התובענה עומדות שתי עיסקאות למכר המקרקעין, האחת מיום 10.8.1966, והשניה מיום 12.2.67, מכוחן נמכרו המקרקעין, כך נטען, למשיב 2, שמכר את זכויותיו למשיב 1 בשנת 1994. העסקאות הללו לא נסתיימו ברישום במרשם המקרקעין, באשר בעלי המקרקעין הרשומים נותרו הבעלים הראשונים בשרשרת העסקאות הנטענת, בני משפחת שאהין ובני משפחת מצלח (נסח - נספח ד' לכתב התביעה).
3. כתב התביעה הוגש ביום 16.11.06. ביום 6.3.07 הגיש המשיב 1 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. הבקשה נדחתה מהטעם כי לא הומצא אישור מסירה המעיד על המצאת כתב התביעה לאותם צדדים. המשיב 1 הגיש ביום 25.3.07 בקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר הגנה אשר נדחתה מאותו הטעם. בקשה שלישית של המשיב 1 למתן פסק דין בהעדר הגנה הוגשה ביום 6.5.07 ונדחתה בנימוק כי "גם אם ניתן לראות במכתב רשם המקרקעין לפרקליטות משום מסירה, מחמת פגרת הפסח, טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה". בקשתו הרביעית של המשיב 1 למתן פסק דין בהעדר הגנה התקבלה וביום 13.5.07 ניתן צו הצהרתי כמבוקש, המורה למשיב 2 ולרשם המקרקעין להעביר ולרשום את חלקות המקרקעין על שם המשיב 1. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין ביום 27.6.07, היא הבקשה שבפני.
טענות הצדדים
4. המבקש טוען כי כתב התביעה לא הומצא לו כנדרש בהוראת תקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי המצאת כתב בי-דין למדינה תהיה בהמצאתו לפרקליטות המחוז. לגופו של עניין טוען המבקש כי גבוהים סיכויו להצליח להוכיח את הגנתו, שכן, שלטענתו, יש לברר האם מדובר במקרקעין שהם נכסי נפקדים על פי חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, ויש לברר את זכויות המשיב 1 על רקע טענות צדדים שלישיים לזכויות בעלות במקרקעין. על כן טוען המבקש כי יש להורות על צירופם להליך של האפוטרופוס לנכסי נפקדים וכונס הנכסים שמונה למקרקעין דנן בהליך אחר, עוה"ד מ' ינובסקי (בש"א 4093/07 בת"א 9012/07).
5. המשיב 1 טוען כי המציא את כתב התביעה לרשם המקרקעין, שהעבירו לפרקליטות המחוז, לכל המאוחר ביום 1.4.07, אולם הפרקליטות בחרה שלא להגיש כתב הגנה במועד ולא ביקשה להאריך את המועד לעשות כן, כיוון שאין למבקש כל ענין בחלקות הנדונות משום שחוק נכסי נפקדים אינו חל על המקרקעין. הבעלים הרשומים מכרו את זכותם במקרקעין למשיב 1 עת היה השטח בשליטה ירדנית, ובעת שהוחל עליהם חוק נכסי נפקדים, לא היתה להם עוד זכות בעלות במקרקעין אלה, אלא זכות זו הועברה למשיב 2. כמו כן, אין ליורשי המשיב 2 כל מעמד בהליך משום שזכות הבעלות הועברה ממנו למשיב 1 בטרם נפטר. לבסוף, טוען המשיב 1 כי הפרקליטות איחרה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.
דיון
6. שלא כטענת המשיב 1, הבקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה ביום 27.6.07, לא הוגשה באיחור, שכן פסק הדין הומצא לפרקליטות ביום 6.6.07 (נספח ב' לבקשה).
7. סמכות בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, קבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת לאמור:
"201. ביטול החלטה על פי צד אחד
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".
יש להבחין בין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מתוך חובת הצדק בשל פגם שנפל בהליך, כגון שבעל דין לא הוזמן כדין לדיון, לבין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, המסור לשיקול דעת בית המשפט. הלכה פסוקה היא, כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, יבחן בית המשפט שני עיקרים: האחד, סיבת מחדלו של המבקש; והשני, סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה. בע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, הוסיף כב' השופט ד' לוין וקבע לאמור: "ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת". (ר' גם: ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, עמודים 835-836; רע"א 6157/97 גראל בע"מ נ' גראל ערד (1983) בע"מ, פ"ד נא(4) 877, עמוד 879; רע"א 1114/06 אוגניה דרעי נ' אריאלה הרלב, תק-על 2006(2), 4620; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), עמודים 354-356).
8. בענייננו, עסקינן בבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק בשל פגם בהליך הנובע מהעדר המצאת כתב התביעה כדין. הלכה היא, כי מקום בו "הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק'.... עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם היתה ההחלטה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 736). הרציונל הטמון בהלכה זו הוא שבעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין.
9. במקרה שבפניי הוכח פגם כאמור. הוראת תקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כי "המען להמצאת כתבי בי-דין למדינה, יהא משרד פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית המשפט הדן בתובענה..". במקרה דנן אין מחלוקת כי המשיב 1 לא קיים את הוראות התקנה ולא המציא את כתב התביעה לידי פרקליטות המחוז, אלא לרשם המקרקעין. מכאן, נפל פגם בהמצאה.
10. אין מחלוקת שכתב התביעה הגיע לפרקליטות באמצעות רשם המקרקעין בתאריך 1.4.07 (נספח א' לתגובת המשיב לבקשה), אך לא בדרך ההמצאה המחויבת על-פי דין בתקנות 18 ו- 19 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. תקנה 18 קובעת כי: "בהגשת כתב תביעה שאינה בסדר דין מקוצר, ימסור התובע עם כתב התביעה מספר הזמנות לדין, כפול ממספר הנתבעים; הזמנה לדין תהא ערוכה לפי טופס 2". תקנה 19 קובעת כי: "בהזמנה לדין יידרש הנתבע להגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים לאחר המצאת ההזמנה או תוך תקופה ארוכה יותר שקבע בית-המשפט או הרשם".
11. המשיב 1 טוען כי במקרה זה יש להפעיל את כלל הידיעה, המאפשר לראות בידיעת בעל הדין בפועל על כתב בי הדין, כתחליף להמצאה. טענה זו דינה להידחות. העובדה שכתב התביעה הגיע למשרדי הפרקליטות, אינה עונה לצורך דרישת ההמצאה, שכן "אין ידיעה על תוכנו של כתב בי-דין שהגיעה לידי בעל דין בדרך אחרת, אין דינה דין המצאה, אפילו הגיעה לידיו ממשרד בית המשפט, ואפילו ביקש הוא מבית המשפט וקיבל ממנו את המסמך, אלא שהמסמך לא ניתן בידו לשם המצאה" (זוסמן, שם, בעמ' 230) (ר' גם: ת"א (י-ם) 5171/03 בש"א 2246/03 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' קיבוץ שריד, אגודה שיתופית חקלאית,תק-מח 2003(3) 3115). אין בכך כדי להצביע על ידיעה של הגורם המוסמך לצורך ביצוע פעולות משפטיות בבית המשפט מטעם המדינה, הוא הפרקליטות. במצב זה, אין הידיעה הנטענת יכולה להוות תחליף להמצאה כדין. בתקנה 485 נקבעה דרך ברורה להמצאה לידי המדינה, על מנת למנוע תקלות וקשיים. יישומה של התקנה פשוט, ויש בה היבט בולט של ביטחון וודאות משפטיים בדבר המועד בו בוצעה המצאה ומתחיל מירוץ המועדים להגשת ערעור (ר': ע"א 3836/04 מנהל מס שבח מקרקעין נ' גבעת הכרך בע"מ תקדין עליון 2004(3) 1931). במקרה דנן, ההחלטה הומצאה לידי גורם אשר אינו אמון כלל על הגשת כתב הגנה לתביעה המוגשת נגדו. במצב זה, לא ניתן לראות בידיעתו של אותו גורם משום תחליף רלוונטי להמצאה, אשר בגינו ניתן להתגבר על הפגם בהמצאה.