1. המבקש הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שארעה ביום 9.1.06. ביום 17.1.07 מונה פרופ' ר' מושיוב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.
בבקשה דנן עותר המבקש לפסול מסמך שהוצג למומחה ע"י המשיבה. המשיבה השיבה בכתב לבקשה, והמבקש הגיב בכתב לתשובה.
2. המסמך שבו מדובר, ואשר צורף לבקשה, נושא כותרת "אישור", והוצא על ידי מפקדת קצין רפואה ראשי בצה"ל. במסמך זה מפורטות האבחנות הרפואיות שנעשו למבקש על ידי וועדות רפואיות. בראש המסמך מצוין, כי המסמך אינו כולל נתונים בדבר פרופיל רפואי או סעיפי ליקוי, שכן אלה אינם נחשבים "מידע רפואי", אלא "מידע צבאי פנימי ומוגבל", זאת "מאחר ואינם משקפים בהכרח את מצב בריאותו של החייל, אלא את מידת התאמתו לצרכים צבאיים מוגדרים ומיוחדים". עוד נאמר בראש המסמך, כי האישור כולל "אבחנות רפואיות המשקפות את מצב בריאותו בעת הבדיקה".
במסמך מצוטטות שלוש רשומות. שתיים מהן שנעשו, ככל הנראה, לקראת גיוס המבקש לשירות חובה או במהלך שירות זה, ואחת שנעשה לאחר התאונה נשוא התובענה דנן, כדלהלן:
א. ביום 3.11.86 נרשמו האבחנות והממצאים הרפואיים הבאים: "מצבים אחרי חבלה או מחלה של מערכת העצבים המרכזית, עם או בלי איבוד הכרה ממושך, אשר לוו בממצאים ניכרים (קליניים ומעבדתיים), עם תלונות סובייקטיביות קלות וללא ממצאים אובייקטיביים; FURUNCULOSIS כרונית, בצורה קלה עם תגובה טובה לטיפול; מצב אחרי שבר או מחלה, ללא שינוי צורה וללא הפרעה בתפקוד של הגף העליון".
ב. ביום 3.8.07 נרשמו האבחנות והממצאים הרפואיים הבאים: "מצבים אחרי חבלה או מחלה של מערכת העצבים המרכזית, עם או בלי איבוד הכרה ממושך, אשר לוו בממצאים ניכרים (קליניים ומעבדתיים); עם תלונות סובייקטיביות קלות וללא ממצאים אובייקטיביים; ליקוי קל בראיה; מצב אחרי שבר או מחלה, ללא שינוי צורה וללא הפרעה בתיפקוד של הגף העליון".
ג. בתאריך 17.7.06 נרשמו האבחנות והממצאים הרפואיים הבאים: "מצב מיידי לאחר ניתוח או פגיעה בעמוד השדרה".
3. בבקשה נטען, כי המסמך הנ"ל (להלן: "
המסמך") אינו אלא חוות דעת רפואית האסורה להצגה, מה גם שמדובר במסמך שלא נערך לצורך טיפול רפואי, אלא מסמך "המנותק מכל טיפול רפואי כלשהו וכולל בחובו אבחון וממצאים". על אופיו זה של המסמך, למד המבקש גם מכותרתו ("אישור"), דהיינו - מדובר במסמך המופנה לכל המעוניין שלא נערך לצורך טיפול קונקרטי.
בתגובת המשיבה נטען, כי אין במסמך משום חיווי דעה כלשהי, לא מצוינים בו סעיפי ליקוי ופרופיל צבאי, אלא ממצאים קליניים שנמצאו כאשר המבקש נבדק בהיותו מועמד לגיוס ובמועדים שונים לאחר מכן, לרבות אנמנזה שנרשמה מפיו. מכאן, כך נטען, שאין במסמך כדי להשפיע על שיקול דעתו העצמאי של המומחה. המשיבה מסתמכת, בין היתר, על החלטתו של עמיתי כב' השופט י' צבן, בבש"א 1795/06 (ת"א 6184/04)
עזבון המנוח איתן חכם ז"ל ואח' נ'
הללי (החלטה מיום 19.6.06). בהחלטה זו מתייחס כב' השופט צבן למסמך שאף הוא הופק על ידי צה"ל, ובו פירוט הוועדות הרפואיות בפניהן עמד התובע והממצאים שנמצאו בבדיקות שנערכו לו, וקובע כי: "האישור אינו מציין דבר בנוגע לפרופיל הצבאי של התובע או בנוגע לאחוזי נכותו, ובכך הוא מהווה, לכל היותר, תיעוד רפואי". כב' שופט צבן פסק כי אין מניעה להציג מסמך זה למומחה שמונה על ידי בית המשפט.
בתגובת המבקש לתשובת המשיבה, מדגיש המבקש, כי המסמך נערך במנותק מכל טיפול רפואי, והמפורט בו הוא בגדר אבחנות ברורות, שכמותן כחוות דעת רפואית האסורה בהצגה למומחה. המבקש חוזר ומדגיש כי לא מדובר במסמך שנערך לצורך טיפול רפואי, ומטרת הצגתו למומחה היא להצביע באמצעותו על מצבו הרפואי של המבקש עובר לתאונה, כאשר בידי המשיבה האפשרות לעשות כן באמצעות תיקיו הרפואיים "הגולמיים" של המבקש (אגב, המבקש נמנע מלציין במפורש האם אותם מסמכים "גולמיים" אכן מצויים בפועל לנגד עיני המומחה, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר גם ברישומים שנעשו לפני כעשרים שנה).
4. תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: "
התקנות"), קובעת, כי הנפגע רשאי להמציא למומחה: "את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". תקנה 8(ב) לתקנות מאפשרת לבעלי הדין האחרים להמציא למומחה מסמכים כאמור, במידה שהנפגע לא המציאם.
אכן, כאמור בתקנה הנ"ל, המסמכים שניתן להמציא למומחה צריכים להיות "בדבר הטיפול הרפואי", ובכל מקרה, אין להגיש למומחה חוות דעת רפואית.
הרציונאל המצוי ביסוד הוראה זו, הוא הרצון לשמור על עצמאות שיקול דעתו של המומחה ולא לאפשר הכנסת חוות דעת רפואיות מטעם בעלי הדין "בדלת האחורית", לאחר שנאסרה הגשתן לבית המשפט.
מעיון בפסיקה עולה, כי הדגש הושם על האיסור בהצגת מסמך המהווה חוות דעת רפואית, ואילו למונח "טיפול רפואי" ניתנה פרשנות מרחיבה. כך נפסק, מפי כב' השופט י' טירקל, ברע"א 2339/96
אררט חברה לביטוח בע"מ נ'
דלל, פ"ד נ(4) 529, בעמ' 532: "לדעתי, גם את המונח 'טיפול רפואי' יש לפרש באופן מרחיב, ככולל גם טיפולים אחרים בנפשו או בגופו של הנתבע, לרבות טיפול שיקומי, ואין לפרשו במובנו הצר, ככולל רק טיפולים רפואיים במובנם 'הקלאסי'". על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, בין היתר, גם ברע"א 7573/01
נחאס ואח' נ'
מטר ואח' (פורסם ב"נבו"), מפי כב' השופט ת' אור.
עוד ראו את החלטתה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה בת"א (מחוזי י-ם) 589/95
כהן נ'
גרשוני ואררט חברה לביטוח בע"מ (פורסמה ב"תקדין"), שם נפסק כדלהלן:
"הקו המסתמן בפסיקת בית המשפט העליון בפרשנותו את ההוראה הזו [תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986] מכוון להרחבת פירושו של המונח 'מסמך בדבר טיפול רפואי' והצרת המונח 'חוות דעת רפואית'.
...
פרשנות מרחיבה זו של המסמכים המותרים להגשה למומחה ניזונה מן ההשקפה כי אף שהסדר חוק הפיצויים התכוון להגביל את יכולתם של הצדדים להביא מומחים מטעמם ומגמתו לייעל את ההליך באמצעות מינוי מומחים מטעם בית המשפט בלבד, לא היה בכוונתו לחסום באופן מלאכותי את זרימת המידע והנתונים החשובים למומחה בית המשפט, על מנת ליתן בידו את יריעת העובדות הבסיסיות שעל יסודן הוא נדרש לבסס את חוות דעתו. נתונים אלה עשויים לכלול הן מידע על טיפולים שאינם 'רפואיים' במובן הצר, אלא משיקים לתחום השיקומי, והן נתונים מעורבים של דיאגנוזה והחלטה בדבר טיפולים, שלעיתים תכופות באים במשולב זה עם זה וקשה לנתק ביניהם. בהקשר לענין האחרון, הגישה המסתמנת כיום היא, כי במקרים מתאימים אין לשלול מהמומחה מידע במסמכים אודות נתונים חשובים בדבר טיפולים רפואיים ובדיקות רק מכיוון שהם משולבים עם אבחנות, וכי ניתן לבטוח במומחה כי ייחס לאבחנות שבמסמך את המשקל המתאים תוך קביעת אבחנה עצמאית משלו, בהתאם לשיקול דעתו המקצועי".
על כך שיש לאפשר "זרימת מידע" למומחה, כדי שחוות דעתו "תהיה רצינית, עניינית ומקצועית", עמדה גם כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בפסק דינה ברע"א 3906/95
אמר נ'
הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט(3) 303, בסעיף 11 לפסק הדין.