הנתבעים 6 ו-7 עותרים לשומת הוצאותיהם בהליך, וזאת בהתאם לקביעתו של כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני בפסק דינו מיום 11/12/07, לפיה התובעים ישלמו להם 90% מסך ההוצאות שהוצאו בפועל.
בסעיף 2(א) לבקשה מפורטים רכיבי ההוצאות השונים, כשהם משוערכים ליום הוצאתם- שכ"ט רו"ח רבינוביץ', שכ"ט פרופ' ארניה, והוצאות שונות. הנתבעים 6 ו-7 מציגים מחלוקת מסויימת שהתעוררה בין הצדדים, לגבי מועד השיערוך הרלוונטי. לטענתם, יש לשערך את סכומי ההוצאות נכון למועדי הוצאתם, ואילו ב"כ התובעים סבורים כי חישוב הריבית וההצמדה על הוצאות שנפסקו הוא ממועד מתן פסק הדין.
בתגובת התובעים לא מצאתי התייחסות לסוגייה זו.
לצורך הכרעה בסוגייה זו, קיימת חשיבות, בראש ובראשונה, לאופן שבו נוסח חיוב ההוצאות בפסק הדין של כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני-
"התובעים, כולם יחד וכל אחד לחוד, ישלמו לנתבעים 6-7 90% מן ההוצאות שהוציאו בפועל בתובענה זו, כפי שישום אותן הרשם על פי קבלות שתוצגנה. כמו-כן, ישלמו התובעים, כולם יחד וכל אחד לחוד, שכ"ט עו"ד של הנתבעים 6-7 בסך כולל של 100,000 ש"ח , בתוספת מע"מ כחוק. סכומים אלו ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו התובעים לנתבע 2 הוצאות משפט בסך כולל של 27,000 ש"ח , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק-הדין ועד למועד התשלום בפועל".
מנוסח הדברים (ובעיקר מהמילים "סכומים אלו"), ניתן להסיק בבירור, כי סכומי ההוצאות ישוערכו ביחס למועד מתן פסק הדין (ולא ביחס למועדי הוצאתם), כך שלמעשה, הסכומים המשוערכים המופיעים בטבלה שבסעיף 2(א) לבקשה, אינם מדוייקים (בטבלה הובאו הסכומים הבלתי-משוערכים לצד סכומים המשוערכים נכון למועדי הוצאתם). במתכונת זו, לא ניתן לחייב את התובעים, באופן אופרטיבי בסכומי ההוצאות.
הנתבעים 6 ו-7 מתבקשים להגיש הודעת עדכון שבה יציינו את סכומי ההוצאות, כשהם משוערכים למועד מתן פסק הדין.
עם זאת, ניתן להתוות מסגרת עקרונית שביחס אליה ייבחנו רכיבי ההוצאות השונים, ובהתאם לכך גם ייפסקו בהמשך הדרך.
תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת-
"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט בלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:
(1)
אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה-כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;
(2)
שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".
ברע"א 2993/04
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' לונדנר ואח', פ"ד נח(5) 49 נקבע כי ההוצאות המנויות בתקנה 513(1) נתונות לחישוב טכני, ובהעדר הוראה אחרת בפסק הדין, לא נתונה למזכיר בית המשפט או לרשם סמכות שבשיקול דעת להפחית מהן. בהחלטה זו נקבע, כי הוראה זו מתיישבת עם התפיסה לפיה לבית המשפט הדן בעניין יש את הכלים להחליט האם, בנסיבות העניין, ראוי להטיל על בעל דין את מלוא ההוצאות ה"רגילות" (המנויות בתקנה 513(1)) או רק את חלקן, וככל שבית המשפט אינו מסייג בפסק הדין את עצם הזכאות להן, הרי שלמזכיר או לרשם אין שיקול דעת להפחיתן בשלב השומה. לעומת זאת, ההוצאות שבתקנה 513(2) הן הוצאות שאינן "רגילות", הנתונות, על פי נוסח התקנה, לשיקול דעתו של הרשם, בכפוף לכך שמדובר בהוצאות סבירות, הדרושות לניהול ההליך. (ראו גם ע"א (תל אביב-יפו) 1079/06
איזוטופ בקרת איכות ביצוע בקרת איכות
בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ, תק-מח 2006(2) 224, לעניין קריטריון הסבירות ראו בג"צ 891/05, 2617/00
תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ
נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר, תק-על 2005(2) 4087).
בענייננו, במסגרת ההליך הוגשה חוות דעתו של רו"ח יאיר רבינוביץ', כמומחה מטעם הנתבעים, ובנוסף לכך, מונה רו"ח פרופ' נסים ארניה, בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט (התובעים תמכו את כתב התביעה בחוות דעת של מומחה מטעמם, רו"ח ישי עציון). בטבלה אוזכרו הסכומים ששולמו כשכר טירחתו של רו"ח רבינוביץ וחלקם היחסי של התובעים בשכר טירחתו של פרופ' ארניה (כפי שעולה מסעיף 2 לתשובת הנתבעים 6 ו-7 לתגובת התובעים). אמנם, מדובר בסכומים לא מבוטלים, אך מנגד,כפי שקבע כב' השופט ד"ר בנימיני בפסק הדין, מדובר גם בהליך שהיקפו בלתי מבוטל.
עם זאת, מאחר שתמונת המצב אינה ברורה לחלוטין, נדרשת הבהרה נוספת לעניין שיעור חלקם המדוייק של התובעים בשכ"ט פרופ' ארניה, ומידת התאמתו לסכומים המופיעים בטבלה. בנוסף, בטבלה מופיעים סכומים שונים שכפי הנראה (מעיון בקבלות המיוחסות להם), הוצאו לצורך שירותי תמלול והקלטה, אך גם כאן, הדבר לא צויין במפורש, והנתבעים 6 ו-7 מתבקשים להסביר גם עניין זה במסגרת הודעתם העתידית. יתר רכיבי ההוצאות (נסיעות, צילומים ופקסים) יוערכו בהמשך על דרך האומדן, ואין צורך להציג קבלות לגביהם, בהתחשב בכך שקשה "לשחזר" את סכומם המדוייק.
כאמור, הנתבעים 6 ו-7 מתבקשים להגיש, בתוך 20 יום, הודעת עדכון שתתייחס למקור הרכיבים האמורים, ותציג את סכומי ההוצאות כשהם משוערכים למועד מתן פסק הדין.
ניתנה היום כ"ט באייר, תשס"ח (3 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.