1. מונחת לפני בקשה להורות למשיב (להלן: "
הבנק"), להימנע מלהעמיד את יתרת חוב המבקשת בפיגור, ולהימנע להמשיך בהליכי מימוש נכסים שניתנו להבטחת חוב המבקשת כלפי הבנק, וזאת עד להכרעה בתובענה שהגישה המבקשת כנגד הבנק.
2. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הוסכם בין הצדדים כי יועמד למבקשת אשראי בחשבונה בסכומים שונים למשך עשר שנים עד ליום 12.2.03.
3. בין המבקשת לבין הבנק הוסכם כי הבנק יעמיד למבקשת אשראי לשם סילוק חוב המבקשת לבנק דיסקונט, בקשר עם מימון רכישת נכס מסחרי ברעננה (להלן: "
הנכס המסחרי"). סכום האשראי שהוסכם עליו הינו סך כולל של כ- 1,680,000 דולר. סוכם כי האשראי יינתן בהלוואות כאשר מחציתו בהלוואה שקלית והמחצית השנייה בהלוואה צמודת דולר. בהתאם, נחתמו בין הצדדים ביום 12.2.01 מסמכי הלוואות:
האחת, העמדת אשראי בסך של 780,000 דולר לתקופה של שנה, עד ליום 15.1.02. השניה, הלוואה בסך של 3,680,000 ש"ח, לאותו מועד. כבטחון לפירעון ההלוואות, שועבדו לבנק נכסים שונים ולענייננו חלק מחלקה 283 בגוש 7656 וקוטג' הידוע כמגרש 39 בחלק מחלקה 1 בגוש 3375 (להלן: "
הנכסים"). עוד שועבדו דמי השכירות שמקבלת המבקשת מהשכרת הנכס המסחרי.
4. באותו מעמד, נחתם נספח לגבי כל אחת ההלוואות ביחס לתנאי האשראי. הנספח הוא סלע המחלוקת לפני (להלן: "
הנספחים"). במסגרת הנספחים הוסכם כי ניתן יהיה לדחות את פירעון האשראי למשך שנה נוספת, ועל כך אין חולקין. הויכוח בין הצדדים הוא באשר להסכמה נוספת בנספחים הקבועה בסעיף 2) לכל אחד מהם שמפאת חשיבותו, מצאתי לנכון לציינו כלשונו:
2) בתום שנת הדחיה הנ"ל, 780,000 $ (ובהתאמה לנספח ההלוואה השנייה,3,680,000ש"ח - א.א.),
מהיתרה הבלתי מסולקת נשוא ההלוואות שבנדון ניתנת לדחיה נוספת של עד 10 שנים בתנאי פרעון קרן + ריבית מדי שתקופה שלא תעלה על 3 חודשים, בתנאי שתתקבל אצלנו פנייתכם בכתב, לפחות חודש מראש."
5. הבנק העמיד במשך שש שנים הלוואות למבקשת בהתאם למוסכם לעיל, כאשר מדי ששה חודשים נחתמו מסמכי הלוואה חדשים.
6. הבנק המשיך ליתן למבקשת אשראים, חרף טענתו שבשלב מסוים לא העבירה המבקשת את מלוא דמי השכירות, אך יחד עם זאת, הוא מחל למבקשת וחידש את ההלוואות.
7. ביום 1.8.05, התחלף שוכר בנכס המסחרי, ודמי השכירות פחתו מסך 15,000 דולר לחודש לסך של 8,000 דולר. הבנק קיבל את הסכם השכירות, אישרו, לרבות שינוי השוכר, נאות לאשר תשלום לשיפוצים ודמי תווך. הבנק קיבל את דמי השכירות המופחתים, החצי שנתיים, ללא מחאה. ביום 2.8.02, עת קבלת התשלום השלישי של דמי השכירות, למשך ששת החודשים הבאים, סרב הבנק לחדש את מתן האשראים, העמיד את החוב לפירעון ונקט בהליכי ההוצאה לפועל ובמסגרתם למימוש הנכסים. בנסיבות אלה, פנתה המבקשת לבית המשפט בתובענה למתן סעד הצהרתי ובמסגרתה עתרה לצו מניעה זמני שיאסור את מימוש הליכי המשכנתא.
8. המבקשת אינה כופרת בחובה לבנק והמחלוקת ביניהם הינה בזכות הבנק להעמיד את החוב לפירעון מיידי לעומת עמדת המבקשת לפיה הוסכם בנספחים כי ניתן יהיה לדחות את פירעון האשראים עד 10 שנים מיום ההסכמה בדבר מתן אשראי למבקשת, וכאמור בסעיף 4) לנספחים.
9. לעמדת המבקשת, מסגרת האשראי הועמדה למשך 10 שנים, כאשר דמי השכירות מהנכס המסחרי ישמשו להקטנת החוב, תחילה על חשבון הריבית ולאחריה הקרן. הצדדים כך נהגו במשך מספר שנים, לא הייתה כל עילה בידי הבנק לשנות את המוסכם ולהעמיד את האשראי לפירעון מיידי, ויש לכבד את המוסכם, דהיינו להאריך את האשראים עד תום עשר שנים.
10. הבנק טוען כי המבקשת לא עמדה בתנאי הקבוע בנספחים לפיו תנאי להמשך העמדת האשראים הינו פירעון "קרן + ריבית" של ההלוואות מדי שלושה חודשים. הואיל והמבקשת לא עמדה בתנאי זה, די בכך כדי לדחות את הבקשה. בהקשר זה מצביע הבנק כי קרן ההלוואות שנפרעה הינה שולית ביותר ומסתכמת באלפי דולרים בודדים מסכומה. הבנק טוען כי אין לזקוף לחובתו את העובדה שהוא נאות להמשיך בהעמדת האשראים חרף אי העמידה בתנאי הנספחים, שכן עשה כן רק על מנת ליתן למבקשת שהות להסדיר את החוב כמו גם לאפשר בידה למכור את הנכס המסחרי. עוד נטען כי טענות המבקשת הן בגדר עדות בעל פה נגד מסמך בכתב, כמו גם העדר חובת בנק להעמיד אשראי ללא בטוחות, אי עמידה במבחנים למתן צווי מניעה זמנים ועוד.
11. בשלב זה של מתן צו מניעה זמני בית המשפט נדרש לבדוק את טענות המבקש רק לכאורה, ובנוסף עליו לשקול את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד. אפנה לרע"א 6994/00
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר
, פ"ד נו (1) 529, 533:
"
לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית, או למצער - אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה ; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים...בדיקת קיומו של התנאי הראשון (זכות לכאורה - א.א.)
נעשית באורח לכאורי בלבד, ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית;".
(ההדגשה אינה במקור -א.א.)
בדומה נקבע ברע"א 5095/93
פ.א. ארבן נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח
, פ"ד מט (1) 730:
"למותר לציין שלצורך מתן סעד זמני מספיקה ראיה לכאורה, לצורך הוכחת עובדה השנויה במחלוקת, ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה סופית".
כן ראה ספרו של השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמוד
484 ואילך.