בש"א
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
532-06
05/11/2006
|
בפני השופט:
לאה גליקסמן רשמת
|
| - נגד - |
התובע:
שמיר ריהוט 92
|
הנתבע:
יורי סקצ'קו
|
| החלטה |
1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (דמ 2525/02). פסק הדין הומצא למבקשת ביום 12.06.06, כך שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 27.06.06. בקשת רשות ערעור ובה נכללה בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 28.06.06 ללא תשלום אגרה, והוגשה שנית ביום 02.07.06 עם תשלום האגרה כנדרש.
2.
בהליך שהתנהל בדיון מהיר נתקבלה חלקית תביעת המשיב ונקבע כי על המבקשת לשלם למשיב דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר עבודה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
3.
נימוקי הבקשה הם:
3.1. בית הדין קמא לא התייחס בפסק דינו לתשלומי יתר ששולמו למשיב על ידי המבקשת, ואשר פורטו בתגובה שהומצאה לבית הדין קמא על ידי המבקשת ביום 25.12.05.
3.2. הבקשה מוגשת באיחור עקב טעות של מנכ"ל הנתבעת, עורך הדין צבי שמיר, שחשב שמוקצים 30 יום להגשת בקשת רשות הערעור.
4.
המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:
4.1. לא הוגשה כל בקשה נפרדת להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.
4.2. לא צורף כל תצהיר בתמיכה לבקשה.
4.3. המבקשת לא הראתה טעם מיוחד אשר מנע ממנה להגיש את בקשת רשות הערעור במועד.
4.4. סיכויי הערעור נמוכים.
5. על פי
תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה ( אגרות), תשכ"ט-1969, תשלום האגרה, מקום בו לא התקבל פטור לתשלומה, מהווה תנאי לפתיחת ההליך. על כן, ללא תשלום האגרה לא מתקבלת בקשת רשות הערעור לרישום, ומועד תשלום האגרה נחשב כיום הגשת בקשת רשות הערעור. לפיכך, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של כשבוע, ויש לבחון אם התקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד.
6. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "
מטעמים מיוחדים שיירשמו".
7. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:
"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו,
ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה
".
ע"א 6842/00
משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.
וכן נקבע:
"גם טעות שבדין יכולה לשמש טעות אופרטיבית לצורך הארכת מועד (....). ואולם, לשם כך על בעל הדין להצביע על
מקור הטעות ועל ניסיון בדיקה של ממש, אשר לא עלה יפה. הטעות תוכר כטעם מיוחד רק אם אינה טעות מובנת מאליה או טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית
. ... היות בעל הדין נעדר השכלה (...), חשוף לקשיי הבנה (....) ואף נטול ייצוג (...) נסיבות אלה כולן אינן מהוות טעם מיוחד, אלא אם כן נילווה להן יסוד נוסף ההופך את הטעות לאופרטיבית".
בש"א 2749/01
שמואל לוי נ' ירמיהו לביא דינים עליון כרך נט 151.
8. במקרה הנדון, המבקשת לא הצביעה על "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. בפסק הדין נשוא הבקשה הובהר במפורש למבקשת (בסעיף 13), מהו המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לפיכך, הטענה כי מנכ"ל המבקשת סבר כי עומדים לרשותו 30 ימים להגשת בקשת רשות ערעור, אינה מהווה "טעם מיוחד" במקרה הנדון.