אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש"א 5057/06

החלטה בתיק בש"א 5057/06

תאריך פרסום : 05/07/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
5057-06
01/04/2007
בפני השופט:
הרשם איתן אורנשטיין

- נגד -
התובע:
ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ
עו"ד ירון זפט
הנתבע:
פורת מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ ו - 19 אחרים
עו"ד משה קפלנסקי
החלטה

1.         לפני בקשה להורות על דחיית התובענה על הסף, מחמת התיישנות, זאת בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי"), תוך חיוב המשיבים בהוצאות המבקשת.

2.         העובדות הדרושות לעניין:

2.1       המשיבים הינם בעלי זכויות משקים במושב פורת (להלן: " המושב"), הנמצא בגוש תל מונד שבשרון, אשר מתפרנסים מחקלאות, והטוענים כי נגרמו להם מטרדים, מפגעים ונזקים ישירים כתוצאה מעבודות פיתוח ותשתית במקרקעין שבוצעו על ידי המבקשת במהלך הקמת הישוב צורן, השוכן בסמיכות למושב.

2.2       במהלך 1991, חתמו מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל"), והמשיבים על הסכם פדיון זכויות, לפיו ויתרו המשיבים על זכויותיהם בשטח מסוים עבור הקמת הישוב צורן (להלן: "היישוב"), תמורת סך של כ -1,000,000 ש"ח.

בין המשיבה הפורמלית לבין המבקשת נכרת הסכם שעניינו עבודות פיתוח ותשתית במקרקעין שהוקצו על ידי המינהל לשם הקמת הישוב.

2.3       המשיבים טוענים בכתב התביעה כי בעלי המקצוע והקבלנים שעבדו במקום וביצעו עבודות תשתית, פיתוח והקמה של היישוב, בין השנים 1991 - 1995, גרמו במעשיהם ו/או במחדליהם למפגעים רבים באדמות המושב, כאשר המפגעים הקיימים עדיין בשטח נכון למועד הגשת התביעה. עיקר המפגעים הם הטמנת פסולת והשלכתה בתחומי אדמות המושב (להלן: " המקרקעין"). עוד נטען כי הטמנת קווי הביוב והניקוז נעשו בניגוד להסכמים, תוך פגיעה ומניעת שימוש חקלאי באדמות. מכתב התביעה עולה גם טענה באשר להסגת גבול, וכן להתנהלות של המבקשת והמשיבה הפורמלית המונעת מהמשיבים לעשות שימוש במקרקעין, שכן נטען שהמפגעים יש בהם הפרעה של ממש לשימוש הסביר של המשיבים, תוך התבססות עוולת המטרד.

3.         תמצית עמדת המבקשת

3.1       המבקשת טוענת לדחיית התביעה מחמת התיישנות שכן עילות התביעה, לטעמה, מקורן בטענות המשיבים למעשים ו/או מחדלים שאירעו במהלך ביצוע עבודות הפיתוח והתשתית, בין השנים 1991-1995. עוד נטען שעילות התביעה התגבשו כבר בשנת 1997, כעולה מכתב התביעה, ולכן בהסתמך על לשון סעיפים 18-19 לכתב התביעה, המשיבים היו מודעים לקורה במקרקעין, ולא ניתן לטעון להתיישנות שלא מדעת, לא כל שכן, שעה שנבחנה באותה עת פנייה לבורר שיבחן את טענות הצדדים ויכריע בסכסוך. מכל האמור, לשיטת המבקשת, התיישנה עילת התובענה מאחר והנזקים הנטענים שהיו ידועים לכל המאוחר החל משנת 1995, מאז חלפו למעלה משבע שנים.

3.2       מוסיפה המבקשת וטוענת כי גרם הנזקים לטענת המשיבים היו ידועים להם כבר בשנת 1997 וכל שהשתנה הוא היקף הנזק שהלך וגדל לעמדת המשיבים, ואין בהגדלת היקף הנזק כדי לאיין את ההתיישנות. 

3.3       המשיבה הפורמלית הצטרפה לטענות המבקשת והוסיפה כי המשיבים ידעו אודות הנזקים עוד בספטמבר 1995, עת כימתו את הנזקים במסגרת מכתב שכותרתו "נזקים חקלאיים ציבוריים ופרטיים במושב פורת החל מחודש 5/91 עקב בנייתה ישוב צורן". מן המכתב עולה כי נזקי המשיבים היו למעלה משישה מיליון ש"ח ומכאן שחלה התיישנות על התובענה דנן.

4.         תמצית עמדת המשיבים

4.1       המשיבים טוענים כי תביעותיהם מתבססות על עוולות הסגת גבול ומטרד ליחיד שהן מטיבן עוולות מתחדשות ולכן דין טענת ההתיישנות להידחות. הואיל והפסולת, עודפי אתר הבניה וערימת אדמת נזז שהושלכו במקרקעין, טרם פונו, הם ממשיכים להוות מטרד נמשך ולכן אין מקום לקבל את טענת ההתיישנות.

4.2       המשיבים מפנים לסעיף 10 לכתב התביעה, לפיו המבקשת מפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם משנת 93', ובעיקר נספח ב' לו, שעניינו פינוי עפר ופסולת מהמקרקעין. מכאן, הנמקה נוספת לדידם בהיות התביעה מבוססת על עוולות נמשכות, שכן המבקשת נמנעה מלקיים חלקה בהסכם עד היום ולכן התובענה מתיישנת בכל יום לגבי יום אחד בלבד.

4.3       למען הזהירות טוענים המשיבים כי המבקשת הינה חברה ממשלתית ומשכך חלה עליה ההנחיה שניתנה בעבר, ע"י היועץ המשפטי לממשלה, לפיה על המדינה להימנע מהעלאת טענת התיישנות כאשר היא נתבעת בתביעה אזרחית.

5.         דיון

5.1       לבית המשפט סמכות להורות על סילוק תובענה על הסף, כאשר גם אם תתברר התובענה עד תומה, לא יקבל התובע בסופו של יום את הסעד אותו הוא מבקש. הדין החל על בקשה לדחייה על הסף קבוע בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי שזו לשונה:

"101. דחייה על הסף

(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

 (1) מעשה בית דין;

 (2) חוסר סמכות;

 (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע..."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ