א. מבוא
1. בפני בקשה למתן סעד זמני, ולפיו יאסר על המשיבות, ועל כל מי שפועל מטעמן, לפנות עודפי העפר, שנערמו בעקבות חפירת מנהרות במסגרת פרויקט דרך 60, בקטע איכסאל נצרת, אשר הוזמן על ידי המשיבה מס' 1, ומבוצע על ידי המשיבה מס' 2.
2. בזמנים הרלבנטיים לעניינים הנדונים לפני, התקשרה המשיבה מס' 1 עם המשיבה מס' 2 בחוזה לביצוע עבודות בניה שונות, במסגרת פרויקט המבוצע בדרך מס' 60, מהישוב איכסאל לעיר נצרת. בתאריך 17.1.2003 נכרת חוזה בין השתיים (נספח ב' לבקשה). בעיקרם של דברים, המבקשת אמורה הייתה לבצע עבודות עפר ובטון בפתחי המנהרות המהוות חלק מהפרויקט, בעלות של כ- 13.5 מיליון ש"ח.
3. בסעיף 2 לחוזה נקבע, כי המבקשת תסלק מהאתר את עודפי החומר החפור מכריית המנהרות, על אחריותה ועל חשבונה, בהתאם ללוח הזמנים של המשיבה מס' 2, ובהתאם להסכם, ועוד נקבע, כי על המבקשת לספק למשיבה מס' 2 כמות של 20,000 מ"ק מצע גרוס, ללא תמורה.
ההסכם שנכרת בין המבקשת והמשיבה מס' 2 הפנה להסכם, שנכרת בין המשיבות בחודש אוקטובר 2002 (נספח א' לבקשה). פרק 14 להסכם זה עוסק ב"עבודת עפר", ובין היתר מצוי בו סעיף שעניינו "קניית ומכירת עפר - תשלום למינהל מקרקעי ישראל" (עמ' 66 להסכם). בסעיף זה מופנית תשומת לב "הקבלן" (ולמעשה מדובר במשיבה מס' 2 שהסבה האמור בסעיף זה למבקשת), לחובתו לקבל היתר ממינהל מקרקעי ישראל לפנות את עודפי העפר מהמקום, ולשלם למינהל מקרקעי ישראל תגמולים עבור פינוי עודפי העפר, וכן על הקבלן לתאם את "מיקום ומועד סילוק העפר" עם מינהל מקרקעי ישראל.
ב.טענות המבקשת
4. בתביעתה טוענת המבקשת, כי משהחלו להערם באתר העבודה ערמות העפר, ולמעשה - עודפי החומר שהופק בעת כריית המנהרות, פנתה המבקשת למינהל מקרקעי ישראל על מנת לקבל היתר להתחיל בסילוק העפר, שכן למבקשת הייתה כוונה להשתמש בעפר זה באתרים אחרים שהיא עובדת בהם. המבקשת טוענת, כי קיבלה היתר לפינוי כמות מזערית של עפר (450 מ"ק), אך פינוי יתר עודפי העפר נתקל בקשיים "בעקבות התרשלותם ו/או אדישותם ו/או איחור ועיכוב בטיפול ו/או טיפול לקוי או בלתי מספיק ו/או היעדר תיאום מתאים עם המינהל מצדן של הנתבעות".
לטענת המבקשת (בסעיף 16 לכתב התביעה), כאשר פקע תוקף ההרשאה הזמנית שקיבלה מהמינהל לפינוי הכמות המזערית של עודפי העפר (בחודש אפריל 2004), והמבקשת פנתה בבקשה להתיר לה פינוי כמות נוספת מעודפי העפר, סרב המינהל להיעתר לבקשתה "מהטעמים המפורטים בהוראות חוק חובת מכרזים ונוהלי המינהל" (וראה תשובת המינהל בנספח ה(2) לכתב התביעה, מתאריך 6.9.2004).
המבקשת מוסיפה וטוענת בכתב תביעתה, כי הזמינה את נציגי המינהל לאתר העבודה ופעלה אצל המשיבה מס' 2, על מנת שזו תפעל אצל המשיבה מס' 1, כדי שתתאם עם המינהל הוצאת עודפי העפר מהאתר, ולטענת המבקשת, "המינהל סרב לטפל בבקשות התובעת לפינוי עודפי העפר מאחר ומע"צ [לא] ערכה, כאמור, פניה מסודרת אליו בכל הקשור לפרויקט דרך 60 לרבות פינוי עודפי העפר" (סעיף 19 (א) לכתב התביעה).
5. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת בכתב התביעה, כי רק בתאריך 20.10.2004 "נזכרה" המשיבה מס' 1 לפנות למינהל ולתאם את הוצאת עודפי העפר מהאתר, אלא שעתה, לאחר שניתן היתר המינהל לפנות כמות מסוימת מעודפי העפר, נמסרה העבודה לקבלן אחר.
בכתב התביעה טוענת המבקשת, כי המשיבה מס' 2 הפרה עמה את החוזה, ולא שילמה לה את המגיע לה עבור עבודות שבוצעו על ידה, משום שהמשיבה מס' 2 נקלעה לקשיים כספיים. לאחר מכן, נרכשה המשיבה מס' 2 על ידי חברה אחרת, ואז נמסרו עבודות בפורטל המערבי של המנהרות לקבלן אחר. נראה, שקיימת מחלוקת בין הצדדים, האם העבודות שנמסרו לקבלן האחר הן עבודות שמלכתחילה נמסרו למבקשת או שהן עבודות אחרות, שביצוען לא נמסר למבקשת.
מכל מקום, המבקשת מציינת בתביעתה, כי בין הצדדים התקיימה פגישה בחודש דצמבר 2005, ואחריה נותק למעשה הקשר בין הצדדים, והעבודות בפורטל המערבי מבוצעות על ידי קבלן אחר. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי לאחר ניתוק הקשר בין הצדדים "עודפי העפר נשארו מאוחסנים באתר העבודה והתובעת המתינה לקבלת הודעה מצד הקבלן הראשי (המשיבה מס' 2 - י"כ) בדבר קבלת ההרשאה מהמינהל לשם פינוי עודפי העפר".
6. המבקשת טוענת בתביעתה, כי כל אחת מהמשיבות הפרה התחייבויותיה כלפיה. כנגד המשיבה מס' 2, עמה למעשה כרתה המבקשת את החוזה, טוענת המבקשת כי משיבה זו נותרה חייבת לה סכומי כסף נכבדים, בסך 3,533,064 ש"ח, ואף גרמה למבקשת נזקים כבדים עקב כך שמסרה עבודות שונות לקבלן אחר ומנעה מהמבקשת לפנות את עודפי העפר. עם זאת, מזכירה המבקשת, כי המשיבה מס' 2 הקדימה והגישה נגדה תובענה כספית לבית משפט השלום בחדרה, בטענה כי המבקשת חייבת לה סכום כסף.
7. כנגד המשיבה מס' 1 טוענת המבקשת, טענת "גרם הפרת חוזה". טענה זאת נסמכת על דברים שנכתבו בתביעה שהגישה המשיבה מס' 2 כנגד התובעת בבית משפט השלום בחדרה, מהם עולה, כי בשלב מסוים התנגדה המשיבה מס' 1 לכך שהמשיבה מס' 2 תוסיף להעסיק את המבקשת בפרויקט.
8. על כן, נוכח טענותיה של המבקשת בכתב התביעה, עותרת המבקשת לכך שיינתן לה סעד הצהרתי, לפיו יוצהר "כי עודפי העפר מכריית המנהרות שייכים לתובעת והיא בעלת הזכות לפעול בהתאם להוראות פרק 14 למפרט המיוחד", היינו - לפעול לסילוק עודפי העפר. כמו כן עותרת המבקשת בתביעתה, לכך שהמשיבות תחויבנה לשלם לה סך 5,000,000 ש"ח, כערכם ליום הגשת התביעה.
9. בבקשתה לסעד זמני חוזרת המבקשת על טענותיה שבכתב התביעה, ומכיוון שלגישתה עודפי העפר שהופקו במהלך כריית המנהרות שייכים לה, כי אז עותרת היא בבקשתה, לכך שיינתן צו האוסר על המשיבות, ועל כל אדם אחר הפועל מטעמן, לפנות עודפי עפר אלה.
ג. טענות המשיבה מס' 1
10. המשיבות עדיין לא הגישו כתב הגנה, אך על עמדתן ניתן ללמוד מתוך התגובות לבקשה שהוגשו מטעמן, ותחילה לעמדתה של המשיבה מס' 1.
המשיבה מס' 1 טוענת, כי בינה ובין המבקשת כלל לא נקשר חוזה, ועל כן אין היא חבה בחבות חוזית כלשהי כלפי המבקשת. לטענת המשיבה מס' 1, החובה לסלק את עודפי העפר שנערמו בעקבות חציבת המנהרות היא עניין למשיבה מס' 2, המשמשת כקבלן ראשי באתר, או לקבלני המשנה שלה, ועל המשיבה ו/או על קבלני המשנה שלה, לקבל את אישור מינהל מקרקעי ישראל לפינוי עודפי העפר, שכן עודפי העפר הם למעשה בבעלותו.
המשיבה מס' 1 טוענת, כי המבקשת לא פעלה מול מינהל מקרקעי ישראל כנדרש ולא קיבלה ממנו היתר לסילוק עודפי העפר "כפי הנראה מתוך צפייה לקבל את היתר השימוש המיוחל מהמינהל בלא חיוב כספי". דא עקא, שבמהלך הזמן עודפי העפר הפריעו למהלכן התקין של העבודות, ועל כן התריעה המשיבה מס' 1 בפני המשיבה מס' 2, כי עליה לפעול לסילוק עודפי העפר. בנוסף לעניין סילוק עודפי העפר טוענת המשיבה מס' 1, כי איכות העבודות שבוצעו על ידי המבקשת לא הניחה את הדעת, ואף קצב ביצוע העבודה לא היה מספק, ואף על כך התריעה בפני המשיבה מס' 2 מספר פעמים. מכל מקום, לטענת המשיבה מס' 1, המבקשת סיימה עבודתה באתר עוד בשלהי שנת 2005, ומאז עזבה המבקשת את האתר ועד היום לא פעלה המבקשת לקבל היתר מהמינהל לסילוק עודפי העפר.