מקרקעין מעליהם בניין בן חמש קומות, (ברחוב סנט ג'ורג' 5 ירושלים), נתפסו, לטענת המשיב על ידי אונטס"ו בשנת 1948 ומוחזקים מאז על ידו.
רקע
1. השתלשלות ההליכים המשפטיים בתיק, נסקרו על ידי כבוד השופט
מ' סובול בבית משפט השלום בהליך קודם, וצויינו על ידי בהחלטתי הקודמת בש"א (ירושלים) 4262/04 - סיראגניאן ראובן פעול נ' United Nations Truce Supervision Organization . תק-מח 2004(2), 3258 ,עמ' 3259. אחזור עליהם בקצרה:
"ההליך הנוכחי נגד המשיב איננו ההליך הראשון או היחיד שננקט על ידי המשיב לשם מניעת הסגת גבולו במקרקעין. הלכה למעשה, המקרקעין מוחזקים על ידי גופים מטעם האו"ם זה עשרות שנים. מכתב התביעה עולה כי ארגון אונטס"ו של האו"ם (
United National Truce Supervision Organization
) תפס בסמוך לאחר קום המדינה את החזקה במקרקעין, בטענה שמיקומם על קו הפסקת האש בין ישראל לירדן עושה אותם דרושים למילוי תפקידו של אונטס"ו כמפקח על ביצוע הסכם שביתת הנשק בין שתי המדינות. חרף מספר פניות של המבקש, ועל אף ההתפתחויות המדיניות שחלו ברבות השנים (איחוד ירושלים בשנת 1967 והסכם השלום בין ישראל לירדן משנת 1994), אונטס"ו סירב, ועדיין מסרב, לפנות את המקרקעין, ואף נמנע מלשלם למבקש דמי שימוש ראויים בעד החזקתו בהם. יתירה מכך, המבקש טוען כי אונטס"ו השכיר חלק מן הבנין כאולם אירועים ומסיבות, ואף מפעיל בבנין פאב.
ביום 16.6.03 (קרוב ל-10 שנים לאחר חתימת הסכם השלום!) עשה המשיב מעשה, והגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לפינוי אונטס"ו מהמקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים על ידו בסך של 1,932,000 דולרים עבור שבע השנים האחרונות בהן הוא מחזיק במקרקעין (ת"א 5234/03). אונטס"ו לא התגונן מפני התביעה, ולפיכך ניתן נגדו בהעדרו (ביום 25.9.03) פסק דין המקבל אותה. היועץ המשפטי לממשלה התייצב בפני בית המשפט המחוזי וביקש שפסק הדין יבוטל, בנימוק שחסינותו של האו"ם מחייבת הימנעות ממתן פסק דין נגדו. בית המשפט המחוזי החליט (ביום 8.10.03) שהבקשה תידון על יסוד הכתב, קצב לצדדים מועדים להגשת הטיעונים, והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה לביטולו. המבקש לא השלים עם ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע, וביקש מבית המשפט העליון רשות לערער עליה. ביום 15.12.03החליט בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין. ממילא התייתר הדיון בבקשת רשות הערעור. ביטול פסק הדין נומק בין היתר בכך ש"הטענה, כי הנתבע חסין בפני תביעה, ומטעם זה דין התביעה נגדו להידחות, היא טענה הראויה להישמע. המדובר בטענת הגנה ממשית, אשר מן הראוי לברר אותה לגופה במסגרת ההליך העיקרי" (סעיף 8 להחלטה).
בהחלטתי מיום 18.5.04 בבש"א 4262/04, קבעתי כי לאו"ם חסינות בתחומים שלטוניים בלבד, ואין לו חסינות במשפט הפרטי. על החלטה זו הוגש ערעור על ידי היועץ המשפטי לממשלה, בטענה כי חסינותו של האו"ם מוחלטת, בניגוד לחסינותו של ריבון זר.
כבוד השופטת
מ' מזרחי קבעה בפסק דין שניתן ביום 10.10.04 בערעור על החלטתי הנ"ל, כי יש לבחון, במסגרת בקשת המחיקה, שני נושאים:
א. בחינה עובדתית לעניין מעמדו של המשיב הפורמלי, והקשר שלו לאו"ם.
ב. האם חסינותו של האו"ם שונה מחסינותו של ריבון זר.
מכאן החלטתי זו, לאחר שהצדדים טענו לענין הנושאים הנ"ל.
מעמדו של המשיב הפורמלי
2. ראשית, טוען המשיב כי יש להוציא מן התיק את תעודת שר החוץ בנדון.
לטענת המשיב המחלוקת העובדתית אינה בסמכותו של שר החוץ ואינה נוגעת ליחסי החוץ של המדינה. מחלוקת זו יש להכריע בדרכים אחרות ולא בהסתמכות על תעודת שר החוץ, שהוא צד לסכסוך ולמחלוקת העובדתית.
לטענתו, הנתבע הוקם מכוח הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן, ומכוח זה קנה לעצמו זכויות וחובות המקנות לו מעמד של אישיות משפטית נפרדת ועצמאית. מאחר והסכם שביתת הנשק בוטל עם חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן, ממילא בוטל הארגון, והוא אינו נהנה מחסינות.
כן, לטענתו, התעודה הוגשה באיחור שכן כבר בחודש אוקטובר 2003 הוגש הערעור, וכבר אז הועלתה על ידי המשיב שאלת הקשר שבין הנתבע לאו"ם. רק יום לפני הדיון בערעור הוגשה למשיב התעודה, דבר שמנע ממנו להתכונן כיאות לדיון. אם המסמך בא להוכיח טענה מקדמית, הרי שלא הוגש במועד לפי תקנה 143(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ואם זו ראיה, טרם ניתנה החלטה להגשתה. עוד הוא טוען כי פניה לקבלת תעודת שר החוץ ראוי שתבוא מבית המשפט ולא מגוף שהוא צד למשפט ולמחלוקת העובדתית.
לאחר שעיינתי בתעודה וכן בטענותיו של המשיב אני סבור כי דינן להדחות, ומקובלות עלי בעניין זה טענות המבקש.
סבור אני כי מעמדו של אונטס"ו, ויחסיו עם המדינה, הם חלק מיחסי החוץ של המדינה. השאלה האם אונטס"ו הוא אורגן של האו"ם היא שאלה הנופלת לתחום יחסי החוץ של המדינה, עליהם מופקד שר החוץ. שר החוץ הינו צד פורמלי לסכסוך והוא מוסמך להביא ראיות להוכחת העובדה הנתונה במחלוקת בתחום זה.
אני מקבל את עמדת שר החוץ לפיה אונטס"ו הוקם מכוח החלטת מועצת הביטחון ולא מכוח הסכם שביתת הנשק, וכפועל יוצא מכך, הארגון לא בוטל. אופייה של התעודה קונקלוסיבי, ואין לחלוק עליו. (ראה לעניין זה בג"צ 2717/96,
וופא עלי ואח' נ' שר הביטחון ואח' פ"ד נ(2)848), ת.א. (ירושלים) 2538/00,
אירנה ליטבק נוריץ ואח' נ' הרשות הפלשתינית, תק מח 2003 (1) 4968). לפיכך אני מקבל את התעודה כראיה.
למעלה מן הצורך אציין כי אם נלך לשיטתו של המשיב כי אכן הארגון בוטל, הרי שאין מקום להגשת התביעה כנגד ארגון שאיננו קיים.
עוד אציין כי מניין הימים לצורך הגשת התעודה הוא מיום החלטת כב' השופטת מ' מזרחי, ונסיבות האיחור המסוים בהגשת התעודה בגין נסיעתו של שר החוץ מקובלות עלי. בכל מקרה נתנה למשיב אפשרות להגיב על התעודה בכתב, וזכותו לא נפגעה.
לפיכך, אני דוחה את טענותיו של המשיב לעניין זה, ומקבל את תעודת שר החוץ כראיה להיותו של אונטס"ו אורגן של האו"ם, וכל החסינויות שלהן זכאי האו"ם גם המבקש זכאי להן.
חסינות האו"ם מול חסינותו של ריבון זר
טענות באת כוח המדינה
3. לטענת נציגת היועץ המשפטי לממשלה יש להבחין בין חסינותו של האו"מ לחסינותו של ריבון זר, וכפועל יוצא מכך יחולו שני משטרים משפטיים שונים, אשר יובילו לתוצאות שונות בענין החסינות, שכן על כל חסינות חלה מערכת דינים שונה, היונקת ממקורות שונים. עיקר ההבדלים לטענתה הם בתחומים כמפורט להלן:
א. מקורה של חסינות האו"ם במשפט הבינלאומי ההסכמי, המעוגן בפקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות וכן במשפט הפנימי, בצו החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות. מנגד, מקורה של חסינות הריבון הזר היא במשפט הבינלאומי המנהגי, שנקלט אל תוך המשפט הפנימי ומהווה חלק ממנו.