1. בפני בקשה לפסילת חוות דעת מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט, ביטול מינויו והחזרת הוצאות עריכת חוות הדעת לנתבעים.
הרקע לבקשה
2. ביום 3.7.05 מונה פרופ' מ' נוימן כמומחה מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי. בהחלטה נקבע, כי הנתבעים ישאו בשכרו של המומחה במימון ביניים.
התובע, תושב מחנה הפליטים עאידה בנפת בית לחם, תבע את הנתבעים לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעצרו ומהחקירות שעבר בבית הכלא בחברון. התובע נעצר ביום 1.10.93 והוחזק במעצר עד 11.4.95, עת הופסקו ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו בבית המשפט הצבאי בחברון ובית המשפט הורה על אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי בשל מחלת נפש. התובע טוען, כי יש לחייב את הנתבעים לפצותו על-פי דיני הנזיקין, בגין עוולות התקיפה, הרשלנות והיפר חובה חקוקה. כפי שצויין, מונה מומחה מטעם בית המשפט לקביעת נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי. זאת, בין היתר, לנוכח הפערים המשמעותיים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם בעלי הדין (ד"ר זאב וינר, המומחה הרפואי מטעם התובע, קבע כי דרגת הנכות של התובע בתחום הפסיכיאטרי היא 100%, ואילו פרופ' שמואל טיאנו, המומחה הרפואי מטעם הנתבעים, קבע כי שיעור הנכות הוא 20%).
ביום 7.11.05 ערך פרופ' נוימן את חוות דעתו. חוות הדעת נערכה לאחר שהתובע נבדק במרפאתו של פרופ' נוימן ביום 3.11.05. פרופ' נוימן ציין בחוות דעתו, כי זו נערכה על בסיס אינפורמציה שהתקבלה מהחומר הרפואי שנשלח על-ידי ב"כ הצדדים וכן משיחה עם אימו של התובע. פרופ' נוימן ציין, כי עו"ד לביב חביב, ב"כ התובע, שימש כמתורגמן. עוד נאמר בחוות הדעת, כי התובע נכנס לבדיקה, כשהוא מלווה באימו, בעו"ד חביב ובמאבטח. במהלך הבדיקה לא הצליח פרופ' נוימן ליצור קשר עם התובע. התובע ישב בשקט ומילמל דברים לא ברורים, זולת שני משפטים שהמתורגמן, עו"ד חביב, הצליח לפענח.
לאחר קיום הבדיקה, ביום 4.11.05, ובטרם נערכה חוות הדעת, שלח עו"ד חביב מכתב למומחה, עם העתק לב"כ הנתבעים, בו ביקש עו"ד חביב להבהיר נושא עובדתי שעלה בעת הבדיקה בדבר השתתפותו של התובע בקורס משטרתי וסילוקו ממנו. לטענת ב"כ התובע, הרישום לקורס היה לאחר המעצר בשנת 1993, ולא לפני כן, כפי שסבר, בטעות לפי הטענה, פרופ' טיאנו.
מסקנתו של פרופ' נוימן היתה, כי נכותו הנפשית של התובע כתוצאה מהמעצר והחקירות היא בשיעור של 70% לצמיתות.
מכאן בקשת הנתבעים שבפניי לפסול את חוות דעת המומחה ולבטל את מינויו.
טענות הצדדים
3. הנתבעים טוענים, כי נגרמה פגיעה קשה ויסודית בזכותם למשפט הוגן, השומר על כללי הצדק ועל מראית פני הצדק. על-פי הטענה, לא ניתן להתיר ייצוג של צד אחד בפני מומחה מטעם בית המשפט, במיוחד כאשר הדבר נעשה ללא ידיעתו וללא הסכמתו של הצד שכנגד. קל וחומר, כאשר ב"כ התובע לא רק נכח במקום, אלא לקח חלק פעיל בבדיקה ושימש כמתורגמן לתובע ולאימו. כאשר המדובר בבדיקה פסיכיאטרית, במובחן מבדיקות רפואיות אחרות בהן ניתן להסתמך על ממצאים אובייקטיביים, אותם בוחן הרופא באורח בלתי אמצעי, ישנה חשיבות מיוחדת למילים ולמשמעותן לצורך קביעת הממצאים והמסקנות הרפואיות. במצב דברים זה קיימת חשיבות מיוחדת לכך שתרגום דברי הנבדק או קרוביו ייעשה על-ידי גורם אובייקטיבי, ללא אפשרות סינון ועריכה של צד מעוניין.
ב"כ הנתבעים מבהיר, כי בטרם עריכת הבדיקה לא היה עליו לצפות שהמומחה יזדקק למתורגמן, שכן המומחה לא העלה את הצורך בכך, ובבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה לתובע על ידי פרופ' טיאנו, הוזמן מתורגמן על ידי המומחה באופן עצמאי.
אשר למכתב ששלח עו"ד חביב למומחה טרם עריכת חוות הדעת, טוענים הנתבעים, כי המידע שבמכתב שימש אחד הנדבכים העובדתיים החשובים בקביעת מסקנות המומחה בחוות דעתו. זאת, למרות שהנתבעים דרשו מהמומחה להתעלם מהאמור במכתבו של עו"ד חביב, במכתב ששלחו לו ביום 6.11.05.
לאור כל זאת סבורים הנתבעים, כי מעורבותו של ב"כ התובע בעריכת חוות הדעת כפי שתואר לעיל, גרמה לכך שנפל פגם חמור בחוות הדעת, היורד לשורשו של עניין ומצדיק את פסילתה.
4. ב"כ התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הצורך בתרגום דברי התובע למומחה היה מינימלי ביותר, שכן, כפי שעולה מחוות הדעת, התובע ישב במהלך הבדיקה בשקט וסירב להשיב לשאלות המומחה. בחוות הדעת נכתב, כי ב"כ התובע הצליח לתרגם רק שני משפטים קצרים מתוך מלמוליו הלא ברורים של התובע. מכאן, שחוות הדעת לא נסמכה על פעולת התרגום של ב"כ התובע, אלא על החומר הרפואי שהועבר למומחה על ידי הצדדים ועל התרשמות המומחה מאישיותו ומהתנהגותו של התובע. עוד נטען בעניין זה, כי הנתבעים נמנעו מלדאוג, מבעוד מועד, לנוכחות מתורגמן, וכן הם לא הביעו בעבר התנגדות לתרגום מסמכים רפואיים שערך ב"כ התובע. לפיכך, מושתקים הנתבעים מלטעון נגד התרגום שנעשה על-ידי ב"כ התובע.
אשר למכתב שנשלח למומחה, טוען ב"כ התובע כי הרגיש עצמו מחויב לפעול להבהרת התמיהה שעלתה משאלתו של המומחה בעת הבדיקה. עוד נטען, כי אף הנתבעים היו צריכים לשאוף לבירור עובדתי מלא ולתיקון הטעות, וכן כי הייתה להם הזדמנות נאותה להתייחס לאמור במכתבו של עו"ד חביב, שכן עותק של המכתב האמור הועבר אל ב"כ הנתבעים עם העברתו למומחה.
עוד טוען ב"כ התובע, כי אף אם יימצא כי נפל פגם במעשיו, אין הצדקה לפסול את חוות הדעת, שכן אין חשש ממשי לעיוות דין העלול להיגרם לצד שכנגד.
דיון
5. מומחה הממונה מטעם בית המשפט הוא בחזקת זרועו הארוכה של בית המשפט. על המומחה לנהוג בדרך שיש בה הקפדה דווקנית על היעדר משוא פנים, להלכה ולמעשה (ראה, למשל: ע"א 409/84
מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מ(3), 706; ע"א 33/75
איר טרמו בע"מ ואח' נ' אתרים בחוף ת"א-יפו בע"מ, פ"ד ל(1),547).
הלכה ידועה היא, כי לצורך הכנת חוות דעתו רשאי המומחה בתחום הפסיכיאטרי לקיים שיחות וראיונות עם אנשים היכולים למסור לו, לפי דעתו המקצועית, מידע מועיל הנובע מקרבתם לנבדק. כך, מקובל הוא שהמומחה הפסיכיאטרי נעזר במידע שמספקים לו בני משפחה, חברים, מורים ואחרים. מידע זה, הנשאב ממקורות מגוונים, מאפשר למומחה הפסיכיאטרי להגיע לחקר האמת בדבר מצבו של הנבדק ולהציג בפני בית המשפט תמונה שלמה ומדויקת ככל האפשר. יש להזכיר, כי אפשרות זו של המומחה הפסיכיאטרי אינה גורעת מחובתו "...
להשתמש רק במידע אמין, שיהיה ככל יכולתו גם בדוק ומאומת, ועליו להזהיר את עצמו שלא להשתמש בסברות, בהשערות או במסקנות של נותני המידע. כן עליו לזכור שההיתר שניתן לו אסור שיסיח את דעתו ואת חוות דעתו מן העיקר, שהוא גיבוש חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית על מצבו של הנבדק..." (רע"א 7265/95
גלדשטיין נ' בראל פ"ד נ(3), 214, 217; ראה גם: ע"פ566/89, 601
מרציאנו ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד מו(4), 539, 545).