בש"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
3736-06
17/01/2007
|
בפני השופט:
מרים מזרחי
|
| - נגד - |
התובע:
א.ב. קיסין (סוכנויות גז) בע"מ
|
הנתבע:
1. משרד התשתיות הלאומיות מנהל הבטיחות בגז 2. עו"ד אולגה גבאי רזניקוב במשרד התשתיות הלאומיות
|
| החלטה |
1. לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, לאכוף על המשיבים במאסר או בקנס לציית להחלטת יו"ר ועדת הערר לפי חוק הגז (בטיחות ורישוי), תשמ"ט-1989 (להלן: חוק הגז) מיום 10.8.06, אשר לפיה יותלה תוקפה של החלטת המשיב 1 שלא לחדש את רשיון ספק גז של המבקשת.
2. המשיבים ביקשו לסלק את הבקשה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית (בש"א 4023/06), בטענה כי וועדת הערר לפי חוק הגז אינה מנויה בין הגופים אשר ביחס אליהם ניתן להגיש בקשה מכח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: הפקודה). המשיבים הסבירו, כי מכיוון שוועדת הערר איננה גוף שיפוטי שפקודת הביזיון חלה עליו, מותב זה לא קנה סמכות לדון בבקשת בזיון ביחס להחלטותיה.
3. המבקשת טענה מנגד, כי לבית משפט זה סמכות שיורית לדון בבקשה לפי הפקודה, מכח סעיף 40(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המבקשת הפנתה בעניין זה לפסק דין של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית - תר"מ 144/98 טולדנו נ' פרץ, פ"ד נב(4) 666, 671 (להלן: עניין טולדנו) - בו נקבע, כי דין צו הניתן על-ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כדין צו שניתן על-ידי בית המשפט, אך הסמכות לכוף את הציות לצו אינה מסורה בידיו אלא בידי בית המשפט המחוזי, מכח סמכותו השיורית.
4. סעיף 6 לפקודה מונה רשימה של גופים המוסמכים להפעיל את הפקודה והם: "בית המשפט העליון, בית המשפט לפשעים חמורים, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום". הכלל הוא כי רק כלפי הוראותיהם של גופים אלה ייעשה שימוש בפקודה וכן כי בתי המשפט הכלולים בסעיף 6 לפקודה יעשו בו שימוש בגין אי ציות להוראותיהם של טריבונלים אשר 'מחוץ לרשימה', רק במקרים בהם קיימת הוראה מפורשת אחרת בחוק כלשהו (ע"פ 3829/90 אריאלי נ' אריאלי, פ"ד מה(1) 210, ע' 213-214).
5. בעת שנקבעה הבקשה לדיון, עמדה לנגד עיני הקביעה שבעניין טולדנו. ואולם, טיעוני המשיבים מבהירים, כי צו של בית דין ייאכף על דרך של ביזיון בית משפט רק אם קיימת הוראה מפורשת בחוק, לפיה דין צו הניתן על-ידי אותו בית דין כדין צו של בית משפט לעניין הפקודה. כך למשל קובע סעיף 17ב(ג)(1) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 כי "הוראות סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, יחולו על צו מניעה [שנתן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית], ולענין זה יראו צו כאמור כצו של בית משפט". באופן דומה קובע סעיף 76 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 כי "החלטת המפקח בסכסוך וצו ביניים שנתן, דינם, לענין אכיפה והוצאה לפועל ולענין סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, כדין פסק דין או צו ביניים של בית משפט שלום".
בהיעדר הוראה מפורשת בחוק הגז לעניין תחולת הפקודה על צווי וועדת הערר, הפנתה המבקשת לחוק בתי דין מנהליים, התשנ"ב-1992. לפי סעיף 44 לחוק זה "החלטה של בית דין, דינה בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק דין של בית משפט". טיעון זה מעורר את השאלה האם חוק בתי דין מנהליים חל על טריבונלים שאינם מנויים בתוספת לחוק זה, כדוגמת ועדת הערר לפי חוק הגז. גם אם תתקבל העמדה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב (ובשלב זה איני נדרשת להכריע בעניין), דין טענת המבקשת בעניין האפשרות לאכוף את צווי וועדת הערר באמצעות הפקודה - להידחות. זאת מכיוון שעיון בהוראות חוק המאפשרות אכיפת צווים שניתנו על-ידי בתי דין שיפוטיים או מעין-שיפוטיים באמצעות הפקודה מעלה, שלשם כך אין די בקביעה כי דין הצו של בית הדין הוא כדין צו של בית משפט, אלא נדרשת הסמכה מפורשת לשימוש בסמכויות לפי הפקודה (ולעניין זה ראו את הסקירה בעניין ערכאות השיפוט המוסמכות לפעול מכח הפקודה המובאת אצל משה קשת ביזיון בית משפט (2002) 279-290). בהיעדר הוראה מפורשת בחוק הגז או בחוק בתי דין מנהליים בעניין זה, לא ניתן לאכוף את צווי ועדת הערר לפי חוק הגז באמצעות סעיף 6 לפקודה.
לשם שלמות התמונה יצוין, כי "שיוריות" סמכותו של בית המשפט המחוזי, עליה התבססה המבקשת בטיעוניה, באה לידי ביטוי באותם מקרים בהם הורה המחוקק כי צוויהן של ערכאות שיפוטיות או מעין-שיפוטיות אכיפים לפי הפקודה, אך לא הורה לאיזה בית משפט מוקנית סמכות האכיפה. במקרים מעין אלה נקבע, שהסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי, בהיותו בעל סמכות שיורית.
6. מטעמים אלה דין הבקשה לפי הפקודה להידחות על הסף, בשל היעדר סמכות עניינית. מובן כי אין בהחלטה זו כדי לגרוע מזכות הערעור על החלטתה הסופית של ועדת הערר לפי סעיף 21 לחוק הגז.
בנסיבות אלה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום כ"ז בטבת, תשס"ז (17 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.