בקשה לביטול פסק דין
בקשה לביטול פסק דין, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שניתן בה"פ 368/00 ביום 24.1.01.
כללי
1. המבקשת ובעלה, המשיב 2, חתמו על הסכם למכירת דירה ברכס שועפט בירושלים למשיב 1, ובכלל זה הוסכם גם על השכרת הדירה כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים. בנוגע עם הסכם זה נתגלעו בין הצדדים מחלוקות שהובאו להליך בוררות בפני בית דין צדק לדיני ממונות. הבוררים נתנו פסק ביניים ביום 21.2.00, בו חייבו את המבקשת ובעלה לשלם למשיב סכום השווה ל-137,500 $ בתוך 30 ימים, תוך שהותירו סוגיות נוספות השרויות במחלוקת להכרעה לאחר שיקויים פסק הביניים.
2. משלא קויים פסק הביניים, הגיש המשיב 1, לבית משפט זה, ביום 25.6.00, בקשה לאישור פסק בוררות בנוגע עם החלטה זו (ה"פ 368/00). מנגד, הגיש מר יצחק ויינשטוק, אחד הערבים לחוב המשיב 2, בקשה מצידו לביטול פסק הבוררות (ה"פ 395/00). בית המשפט (כב' השופט ע' קמא) דן בבקשה ואישר את פסק הבוררות כלפי המבקשת, המשיב 2 והערב, מר יצחק וינשטוק, ודחה את הבקשה לביטול פסק הביניים שהגיש הערב (החלטה מיום 24.1.01) (להלן: "פסק הדין").
3. ביום 19.11.06, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, היא הבקשה שבפני.
הבקשה - טענות הצדדים
4. המבקשת טוענת כי פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, ואשר ביטולו מבוקש בבקשה דנן, ניתן בהעדר הגנה ומעולם לא הומצא לה, וכי נודע לה לראשונה על המתרחש, עת ניתן צו מאסר נגדה במסגרת החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 7.9.06. לשיטת המבקשת, המשיב 2 היה מודע לכל המתרחש בכל הזמנים הרלבנטיים ופעל מאחורי גבה תוך שהוא מסתיר ממנה את המידע. ובכלל זה, טוענת המבקשת כי מעולם לא חתמה על ההסכם למכירת הדירה למשיב 1, לא הסכימה לתוכנו, וכי זוייפה החתימה הנחזית לחתימתה על הסכם זה, על הסכם הלוואה שנערך בין המשיבים ועל יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר. כמו כן, לטענתה, לא חתמה על שטרי הבוררות ופסק הבוררות כלל אינו חל עליה, באשר לא כללו בו הבוררים את שמה.
המבקשת פירטה כי בא כוח המשיב 1 הגיש תביעה בגין עוולת הרשלנות כנגד עורכת הדין שאישרה את חתימתה של המבקשת, כביכול, על יפוי הכוח הנוטריוני, עוה"ד רינה מזרחי-אורון (ת"א (י-ם) 7764/02), ועורכת הדין אף אישרה בעדותה בהליך זה כי המבקשת כלל לא הייתה מעורבת בעיסקאות בין המשיבים ואף לא נכחה עת נערכו ונחתמו שני ההסכמים ביניהם.
5. המשיב מס' 1 טען כי נסיבות המקרה דנן היו ידועות למבקשת בכל הזמנים הרלבנטיים, וכי בקשתה מוגשת בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים. לטענת המשיב, המבקשת אינה מכחישה כי היא ובני משפחתה קיבלו כספים מהמשיב, עת רכש מהם את הדירה, וכי נטלה חלק פעיל בהליך הבוררות, מסרה עדות ואף הגישה בקשה מטעמה. עוד טוען המשיב כי על בית המשפט לייחס משקל נכבד לכך שהבקשה הוגשה בחלוף למעלה משש שנים לאחר שניתן פסק הדין. לבסוף, טוען המשיב כי פסק הדין שאישר את פסק הבוררות לא ניתן במעמד צד אחד, משום שמר יצחק ויינשטוק, מי שהיה ערב להסכם בין הצדדים, ייצג את עניינם של המבקשת והמשיב 2 בפני בית המשפט.
6. מטעם המשיב 2 לא הוגשה תגובה לבקשה.
דיון
7. פסק דין המאשר פסק בוררות ממזג שתי תכונות, הסכם ופסק דין. ביטולו יכול להיעשות על בסיס כל אחת משתי התכונות הללו. דהיינו, הפן ההסכמי שבפסק-דין, מקנה אפשרות לביטול פסק הדין מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), והפן השיפוטי שבפסק, פותח את הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט לרבות בסדרי הדין (ר': ע"א 151/87 ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ נ' אורי רחמני, פ"ד מג(3) 489; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 549). בקשה לביטול פסק דין מחמת פגם בהסכם תוגש בדרך של הגשת תביעה חדשה, וכל עוד לא בוטל פסק הדין בעקבות תביעה כזאת, הוא שריר וקיים.
8. בעניינו, לא נטען כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט בפסק הדין, אלא כי ביטול פסק הדין דרוש מהטעם שניתן בהיעדר הגנה מצד המבקשת, הטוענת כי לא היתה מודעת להליך הבוררות ולפסק הבוררות שניתן נגדה.
המבקשת טענה כי החתימה המופיעה על ההסכם עם המשיב 1 משנת 1995 אינה חתימתה שלה. על טענה זו חזרה המבקשת גם ביחס למסמכים שנעשו בהקשר עם אותו הסכם: יפוי כוח בלתי חוזר ורישום עיסקת מכר הדירה ברשות למיסוי מקרקעין (פרוט' דיון מיום 10.2.08) (נספחים א'-ד'/1 לבקשה). המבקשת טוענת כי נודע לה לראשונה שמסמכים אלה נחתמו בשמה ללא הסכמתה, עת הוזמנה להליך הבוררות שהחל בשנת 2000:
"ש. מתי נודע לך על הפרשה הזו לראשונה, הסיפור של המכירה ליהודה לידר?
ת. לפני 7 שנים שהייתי בבית הדין, כשנודע לי שאני הייתי חתומה על דברים שלא חתמתי.
ש. את מסכימה איתי שהוזמנת לפני 7 שנים לבית הדין לאותה התדיינות על הדירה?
ת. כן.