ת"א, בש"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
3489-05,5338-03
27/10/2008
|
בפני השופט:
מרים מזרחי
|
| - נגד - |
התובע:
1. אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
3. מוסטפא חוג'ראת
עו"ד ע. רוטמן ואח'
|
הנתבע:
1. י.א.ט.ר בע"מ
2. איילון חברה לביטוח בע"מ
עו"ד י. ראובינוף
|
| החלטה |
לפניי בקשה למחוק על הסף תביעה מחמת התיישנות.
רקע עובדתי
1. התביעה הוגשה ביום 10.9.03. ברקע התביעה מונחת פגיעה בתאונה מיום 9.9.93 (להלן: התאונה), שנגרמה עת נהג המבקש 3 במחפר ופגע באדם (להלן: "הנפגע"). המבקשות 1 ו-2 הינן המבטחות של השימוש במחפר בביטוח חובה. המשיבה 1 (להלן: "י.א.ט.ר") היא מעסיקתו של המבקש 3, ומשיבה 2 היא מבטחת חבותה של י.אט.ר כלפי צד ג' ו/או מכח פוליסת חבות מעבידים.
2. הנפגע תבע פיצוי בגין התאונה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 1208/92, להלן: "ההליך הקודם") בשתי עילות: האחת, יסודה בטענה כי המדובר בתאונת דרכים, והשניה, בעילת רשלנות לפי פקודת הנזיקין, בהיות התאונה תאונת עבודה.
3. בית המשפט בהליך הקודם (כב' השופטת ש. וסקרוג) קבע, כי אף שהמחפר אינו כלי רכב כמשמעותו בחוק הפלת"ד, עדיין נושאות המבקשות 1 ו-2 בחבות לפיצוי מכח הלכת חמאדה (ע"א 5757/97 אליהו ואח' נ' זיאד עלי חמאדה, פ"ד נג(5) 849). הלכת חמאדה קבעה כי חוזה הביטוח מאמץ לתוכו את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפלת"ד, ומקנה זכות לצד שלישי לקבל פיצוי לפי חוק הפלת"ד, אף כי התאונה שבה נפגע אינה תאונת דרכים. פסק הדין ניתן ביום 11.9.00.
עם זאת, מאחר שהנפגע בסיכומיו ביכר לדבוק בעילת הרשלנות כעילתו העיקרית, קבע בית המשפט שם כי המשיבות תישאנה במלוא הנזק.
4. בכתב התביעה שלפני, תובעות המשיבות מהמבקשות להחזיר להן את סכום הפיצוי ששילמו לנפגע. המבקשות טוענות שתביעה זו התיישנה, ועל כן יש לדחותה על הסף.
התביעה מכונה על-ידי התובעות-המשיבות כתביעת השתתפות, והעילות העיקריות המפורטות בה הן עילת השיבוב, עילת הרשלנות ועילת ביטוח הכפל.
עילת השיבוב
5. לטענת המשיבות, מהלכת חמאדה עולה כי ביטוח חובה שנעשה למחפר הינו חוזה לטובת צד שלישי (הוא הנפגע) שנעשה בין י.א.ט.ר למשיבה 2, ולאור סעיף 38 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 הקובע, כי "זכותו של המוטב אינה גורעת מזכותו של הנושה לדרוש מן החייב את קיום החיוב לטובת המוטב", זכאית יאטר, לדרוש מהמבקשות 1 ו-2 לשאת בפיצוי לנפגע (המוטב), כמתחייב מהוראות חוזה הביטוח לטובת צד שלישי, שנכרת ביניהן. המשיבות מוסיפות, כי מאחר והמשיבה 2 היא זו ששילמה את מלוא סכום הפיצויים שנקבע על-ידי בית המשפט בהליך הקודם, הרי היא נכנסת בנעלי י.א.ט.ר והיא זכאית להשבה מהמבקשות.
6. המבקשות טוענות, כי מרוץ ההתיישנות בעילה זו מתחיל ביום התאונה, דהיינו ביום 9.9.93, והתביעה התיישנה מאחר שהוגשה רק ביום 10.9.03. המבקשות נשענות על הלכת משמר (דנ"א 5916/02 משמר חברה לשמירה בטחון ושירותים נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ), בעוד המשיבות נשענות על הלכת כינרת (ע"א 493/63 קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בישראל נ' קבוצת כינרת פ"ד יח (2) 225). לשיטת המבקשות הלכת משמר הבחינה וקבעה כי הלכת כינרת לא תחול במקרה של שיפוי, ולכן, הלכת כנרת אינה רלוונטית במקרה דנן. בעניין כנרת נקבע כי עילת ההשתתפות בין מעוולים בצוותא נולדת רק עם חיובו בדין של מעוול הנתבע באחריות לנזק, ובעניין משמר, נקבע כי עילת התביעה נגד המבטח התגבשה ביום אירוע התאונה, ובית המשפט העליון הוסיף:
"העותרת תולה עצמה בעניין גדול - פסק הדין שניתן בפרשת קבוצת כנרת ... מן החלשים שבהיקשים, שהרי שיפוי בין מעוולים שיפוי הוא בין מעוולים בצוותא, ואילו בענייננו מדובר בשיפוי מצד שלישי (במובנו הנכון של צד שלישי) ולא בהכרח הרי זה כהרי זה" (פיסקה 8 לפסק הדין).
עוד טוענות המבקשות כי המשיבות איבדו זכותן בשל מחדל דיוני של אי שליחת הודעת צד ג' במועד (בהליך הקודם). לשיטת המבקשות, מידת ההתייחסות של המשיבות בסיכומיהן לעילה זו - העובדה שאינן מזכירות בסיכומיהן את המילה "שיבוב", "סוברוגציה", "תיחלוף" - מלמדת כי ויתרו על העילה זו.
דיון הכרעה
6. מבלי להישען על ויתור המשיבות על עילה זו, הגעתי למסקנה כי חלה לגביה התיישנות. מסקנה זו מבוססת על נימוקים אלו:
א. עילת השיבוב נוצרת בידי הנעבר מכוח העברת הזכות בתוקף הסכם מפורש או מכוח חוק. כאשר זכות התביעה מבוססת על שיבוב, היינו העברת זכויותיו של אדם אחד אל אדם אחר, הדעת נותנת שזכות הנעבר לא תהא טובה מזכות המעביר (ראה: ז' יהודאי, דיני התיישנות בישראל, הוצאת תמר-1991, עמ' 81-85). על כן, אין להטיב את מצבן של המשיבות ביחס לנפגע על-ידי קביעה שתקופת ההתיישנות תחל רק מיום מתן פסק הדין בהליך הקודם או מיום תשלום הפיצויים.
ב. עוד ייאמר, כי הלכה מקובלת היא כי לגבי זכות השיבוב (להבדיל מזכות שיפוי), מתחיל מרוץ ההתיישנות מיום אירוע הנזק. (ראה ע"א (ת"א) 205/92 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"מ נה (1) 118; ע"א (ת"א) 2170/06 חזנוב נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לא פורסם, החלטה מיום 15.1.08).
עילת הרשלנות
7. המשיבות טוענות, כי המבקשות אחראיות לתאונה עקב מחדליהן ומעשיהן, העולים לכדי רשלנות על פי פקודת הנזיקין, ועל כן הן חייבות לשפות את משיבה 2, שנשאה במלוא חובתה של י.א.ט.ר ונכנסת בנעליה.
גם עילה זו התיישנה, מאחר שהיא נסמכת על פעולות שנעשו בזמן התאונה, וברור כי מירוץ ההתיישנות לגביה מתחיל ביום התאונה.