1. בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה בת.א.6166/04 ביום 29.8.06.
2. בפסק הדין נקבע כי המבקשות - המדינה ועיריית דימונה - חבות בנזקי המשיבים בסכום נומינלי של 3,855,498 ש"ח (כולל הוצאות), בגין אי אספקת מים לחוות גידול צברים של המשיבים.
3. המשיבים - חוות צברי אורלי ובעליה - הגישו ערעור לבית המשפט העליון בו טענו כי סכומי הפיצויים שנפסקו לזכותם נמוכים מדי. המבקשות הגישו ערעורים נפרדים לבית המשפט העליון וטענו נגד הקביעות העובדתיות שבפסק הדין וכנגד המסקנה המשפטית ממנה למד בית המשפט על חבותן.
4. לפני בקשות נפרדות לעכב את ביצוע פסק הדין. תגובת המשיבים (הזוכה והמדינה) לבקשת
העירייה לא נתקבלה, כמו גם תגובת העירייה לבקשת
המדינה. החלטתי לדון בבקשות במאוחד, ולראות את הטענות שהועלו על ידי כל אחד מהצדדים ככאלה שנטענו בשתי הבקשות.
5.
לטענת המבקשות, נתקיימו שני התנאים לפיהן יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע של פסק דין. הראשון, סיכויי הערעור טובים, היות ופסק הדין מבוסס על קביעות משפטיות, לגביהן אין מגבלה על מידת התערבות ערכאת הערעור. השני, אם יזכו המבקשות בערעורן לאחר שפסק הדין בוצע, יהא זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו. אומנם, ככלל בית המשפט אינו מעכב ביצוע פסק דין כספי, אולם, במקרה זה המבקשות הן גופים ציבוריים, ולכן אין חשש כי לא ניתן יהיה להיפרע מהן. לעומתן, המשיבים מצויים בקשיים כלכליים ועל חשבונותיהם מוטלים עיקולים, ולפיכך יש חשש מוכח שאם יבוצע מיידית פסק הדין, לא ניתן יהיה להיפרע מן המשיבים. לחילופין, מסכימה המדינה לבצע מיידית את פסק הדין ובלבד שתומצא ערבות בנקאית אוטונומית, בלתי מוגבלת בזמן, בסכום פסק הדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בדרך זו, יבטיחו המבקשות את כספן במידה ויזכו בערעורן.
6.
לטענת המשיבים, פסק הדין מבוסס בעיקרו על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט, והמבקשות לא הראו כי קיימים בהם משגים. דברים אלה מקבלים חיזוק נוכח המלצת בג"צ למדינה בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים, להביא את המשיבים על תקנתם (בג"ץ 1773/01
נועם בלום ואח' נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר, תק-על 2002 (1) 275, מיום 7.3.02). למעלה מכך, אף המשיבים הגישו ערעור, וסיכוייו להתקבל גבוהים. באשר לתנאי השני, הרי שככל שמדובר בחיוב כספי, פסק דין יעוכב רק במקרים חריגים, משום שאין המדובר במצב בלתי הפיך. מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, לא רק שלא יכול להוות שיקול לעיכוב ביצוע פסק דין, אלא ההיפך, יש בו כדי להחמיר את נזקיהם בעיכוב ביצוע, שכן חובות לבנקים ולנושים צוברים מטבע הדברים ריביות חריגות, והם הולכים ותופחים. משכך, האינטרסים של הצדדים ומאזן הנזקים והנוחות נוטים בצורה חד משמעית לטובת המשיבים. מבחינת המשיבים מדובר בשאלה קיומית הנוגעת למקור פרנסה ומפעל חיים. אף אם כפות המאזניים מאוזנות, יחול הכלל בדבר ביצוע מיידי של פסק הדין. סיבה נוספת לדחיית הבקשה, היא התנהגות המדינה בסחבת בה נקטה במהלך כל השנים, ובמיוחד לאחר דברי בג"צ בהליך הנ"ל. לחילופין, אם בית המשפט ייעתר לבקשה, יש לחייב את המבקשות להפקיד התחייבות לשאת בכל נזקי החווה כתוצאה מעיכוב זה, או להורות כי ניתן יהיה להעביר את הכספים לנושים המובטחים בשעבודים קודמים, בכפוף להתחייבויות שיינתנו על ידי הנושים המובטחים.
דיון
7. מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע כי קיים נימוק אשר יצדיק להעתר לבקשתו (בש"א 3158/91
שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה, פ"ד מה (5) 499, פיסקה 5).
בדונו בעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים: הראשון, סיכויי ההצלחה בערעור; השני, אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו (א. גורן
"סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003) (להלן: "א. גורן"), בעמ' 527). סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שיבוטל פסק הדין, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, כך פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס שבין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני (הנזק הצפוי) והוא שיכריע (ד. בר-אופיר
"הוצאה לפועל הליכים והלכות" (חלק א', מהדורה שישית, אפריל 2005), בעמ' 174).
8. במקרה זה, ערעור המבקשות מופנה, בין השאר, כנגד המסקנות המשפטיות בפסק-הדין בכל הקשור לאחריותן לנזקי החווה, בהן התערבות ערכאת הערעור אינה מוגבלת. לעניין זה, אין נפקות לעובדה כי המשיבים הגישו אף הם ערעור. משכך, ניתן לומר כי כפות המאזניים בשאלה זו מאוזנות.
9. התנאי השני, אינו אלא בחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו, ובכלל זה השאלה עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל. מאזן הנוחות הוא העיקר (עא 7156/06
כרמי צמח נ' דוד גבאי, (ניתן ביום 26.11.06; פורסם באתר נבו). כאשר מדובר בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, משקל הכלל בדבר ביצוע מיידי של פסק הדין גובר, שהרי מימוש פסק דין לתשלום כסף הינו בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (עא 3338/06
אי.סי.אמ יצרני מיזוג אויר בע"מ בפירוק נ' עו"ד ברוך חכים מפרק החברה, פיסקה 10 (ניתן ביום 15.5.06, פורסם באתר נבו). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור - לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (
שם, שם;
א.
גורן, בעמ' 528). במקרה שלפנינו, אף אליבא דגרסת המשיבים, מצבם הכלכלי בכי רע, ובאם יבוצע פסק הדין יועברו הכספים מיידית לנושים. והשאלה היא האם יש בכך כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין. נכון הדבר כי היות המשיבים במצב כלכלי קשה, יש בה גם שיקול כנגד עיכוב ביצועו של פסק הדין, שהרי כספי פסק הדין ישמשו ממש למחייתם. כמו כן, אינני מתעלם מהתמשכות ההליכים שאך נוספו למשך השנים בהם ציפו המשיבים להספקת מים לחווה.
בפסק דין אי.סי.אמ הנ"ל, נדונה שאלת עיכוב ביצוע פסק דין כספי לתשלום כספים לחברה בפירוק. בבחינת מאזן הנוחות, נקבע כי למבקשת לא ייגרם כל נזק אם יועברו הכספים בהם חויבה בפסק-הדין לקופת הפירוק, אף שגם שם טענה המבקשת כי באם תזכה בערעור תעמוד היא בפני שוקת שבורה. יחד עם זאת, בצד השני של כפות המאזניים עמד בפני בית המשפט הספק אם יהיה לחברה (שזכתה בפסק הדין) מאין לגבות את הכספים אם יידחה ערעורה של המבקשת (הנתבעת). ספק כאמור, לא קיים בענייננו, מקום בו מדובר בגופים ציבוריים אשר אחד מהם הוא המדינה.
בפסק דין כרמי צמח הנ"ל, נתקבלה טענת המבקשות בדבר החשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו לאור מצבו הכלכלי הקשה של המשיב והחובות הרובצים עליו, ובית המשפט עיכב חיוב כספי שבפסק הדין, בתמורה להפקדת ערובה (פיסקה 7 לפסק הדין). טענה בדבר מצב כלכלי קשה של המשיבה, התקבלה אף בע"א 658/06
דן הלל נ' די רום חברה לבניה השקעות ופיתוח בע"מ, פיסקה 3, (ניתן ביום 9.4.06; פורסם באתר נבו).
10. לאור כל האמור לעיל, ולא בלי היסוס, נראה לי כי אין מנוס מקבלת הבקשה. המשיבים, בהגינותם מודים כי תשלומי פסק הדין יעברו מייד לידי הנושים המתדפקים על דלתותיהם, מנגד עומדות המבקשות - המדינה ועיריית דימונה, לגביהן לא קיים חשש כי הן לא תוכלנה לעמוד בתשלומי פסק הדין במידה ויזכו המשיבים בערעורם.
11. במסקנתי שקלתי אף את טענת המשיבים לפיה אי ביצוע פסק הדין במועדו יגרום להם לנזקים בעין. נזקי המשיבים מוגנים על ידי תשלום ריבית והצמדה כחוק. לעניין זה מסכים אני עם טענת המדינה לפיה קביעת אחריות המדינה לכלל נזקי המשיבים הינה הרחבת אחריותה מעבר לקבוע בפסק הדין, מה גם שמדובר בקביעת אחריות על נזקים שטרם באו לעולם, ובכל מקרה על פי סעיף 8 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח-1958, לא ניתן לחייב את המדינה להפקיד פקדון או לתת ערובה או בטוחה. שאר הנזקים להם טוענים המשיבים, אף שאין להקל בהם ראש, אין בהם כדי להטות את הכף מבחינת מאזן הנזקים.
12. הצעת המשיבים לפיה ניתן יהיה להגן על אינטרס המבקשות על ידי התניית העברת הכספים לנושים המובטחים בשעבודים קודמים, בכפוף להתחייבויות שיינתנו על ידי הנושים המובטחים, אין לה רגליים. התחייבויות הנושים, אינן יכולות להבטיח באופן ממשי את כספי המבקשות. נכון שניתן להגן על האינטרסים של המבקשות על ידי הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מוגבלת בזמן בסכום פסק הדין, אולם לאור מצבם הכלכלי של המשיבים, המצאת ערבות בנקאית אינה מעשית והיא אף לא הוצעה על ידי המשיבים.
13. לאור האמור, דין הבקשה להתקבל. כהערת אגב יוער, כי אם המשיבים ימציאו ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מוגבלת בזמן על כל סכום שהוא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ראוי למבקשות לשלם למשיבים בגין פסק הדין, בגובה סכום הערבות הבנקאית. טענות המדינה, בדבר תחרויות בין נושים, אין בה כדי להוות הילה לעיכוב ביצועו.
התוצאה
14. דין הבקשה להתקבל.
ביצועו של פסק הדין יעוכב.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.