בקשה לצו מניעה זמני.
1. המשיב מס' 2, עו"ד שמעון אורי (להלן: "
הנאמן"), בתפקידו כנאמן על נכסי פושטת רגל (המשיבה 4), ערך במשרדו ביום 27.4.06 התמחרות למכירת זכויות פושטת הרגל בחנות הנמצאת ברח' היהודים 124 בעיר העתיקה בירושלים (להלן: "
החנות"). המשיב מס' 1 (להלן: "
צדוק") הוא בעל 45% לפחות מזכויות הבעלות בחנות (לטענתו, הוא בעל 50% מזכויות הבעלות), והיה שותף בבעלות בחנות עם פושטת הרגל. בין המשתתפים בהתמחרות היה גם צדוק, אשר בסופו של דבר הציע את ההצעה הגבוהה ביותר, כמפורט בפרוטוקול ההתמחרות, המצורף לבקשה דנן כחלק מנספח א' שלה. גם המבקש, אשר מחזיק בחנות מזה שנים רבות בשכירות ומנהל בה עסק לממכר פיצה, השתתף בהתמחרות. לאחר שהנאמן הודיע כי הצעתו של צדוק היא הגבוהה ביותר, הצהיר בא-כוחו של צדוק, והדבר נרשם בפרוטוקול ההתמחרות, כי קיימת הסכמה בין צדוק לבין המבקש, לפיה יש למבקש זכות לרכוש באמצעות צדוק, כנאמן עבורו, 50% מהזכויות בחנות, כנגד תשלום מלוא התמורה המגיעה מצדוק, ובכפוף לחתימת הסכם שכירות, בתנאים שיסוכמו בתוך מספר ימים. הכוונה הייתה, שהמבקש יוסיף לשכור את החנות גם לאחר השינוי בזכויות הבעלות בה.
2. לאחר סיום ההתמחרות פנה הנאמן לבית המשפט המטפל בתיק פשיטת הרגל, וביקש הוראות, ובכללן אישור מכירת החנות לצדוק. הדיון בבקשה זו התקיים ביום 4.7.06 לפני כבוד השופטת ח' בן-עמי (פש"ר 189/01). בדיון זה נכח גם בא-כוחו דאז של המבקש, עו"ד גוטגליק. בא-כוחו של צדוק, עו"ד רבינוביץ, הודיע לבית המשפט כי הושגה הסכמה לפיה צדוק הוא "הזוכה במכרז", וכי צדוק "רוכש את הזכויות שאינן שלו בחנות נשוא המכרז, והרכישה נעשית באופן שאם בתוך 60 יום מהיום ישלם [המבקש] ... 195,800 דולר, כי אז הוא [צדוק, צ.ז.] ירכוש את ה-50% מתוך החנות בנאמנות בעבורו". עו"ד רבינוביץ הוסיף, כי אם המבקש לא ישלם בתוך 60 יום את הסכום הנ"ל "הרכישה תהיה של צדוק", וכי "זה כפוף גם להסכם שכירות שהתנאים הכלכליים שלו סוכמו עם חברי ושכבר הועבר לחברי" (פרוטוקול הדיון הנ"ל צורף לבקשה כנספח י"ג).
בא-כוחו של המבקש הגיב לדברים הנ"ל בהסכמה, ובית המשפט החליט לאשר את המכירה "על-פי המוסכם דלעיל".
3. לאחר מועד הדיון בבית המשפט, נוהל משא ומתן בין המבקש לבין צדוק, באמצעות באי-כוחם. הועברו טיוטות של החוזים שהיו אמורים להיחתם, אך בסופו של דבר לא נחתם כל הסכם. לאחר חלוף תקופת 60 הימים, שבמהלכה היה המבקש אמור להעביר את התמורה בגין מחצית הזכויות בחנות, הודיע בא-כוחו של צדוק לבא-כוח המבקש כי בטלה זכותו של המבקש לרכוש את זכויות הבעלות ב-50% מהחנות, וצדוק רואה עצמו חפשי מכל התחייבות כלפי המבקש (מכתב עו"ד רבינוביץ מיום 3.9.06, שצורף כנספח כ' לבקשה). אכן, מכתב זה נשלח, משום מה, לעו"ד גוטגליק, אשר עוד קודם לכן חדל לייצג את המבקש, ולא לעו"ד בן-ארי, בא-כוחו הנוכחי של המבקש. ואולם, מתרשומת שערך עו"ד גוטגליק על מכתב התשובה מיום 5.9.06, עולה, כי הודיע למבקש אודות מכתבו של עו"ד רבינוביץ (ראו נספח כ"א לבקשה).
4. לטענת המבקש, התברר לו לאחרונה כי צדוק התקשר בהסכם עם המשיב מס' 3 (להלן: "
כהן"), שעל-פיו הועברו 50% מזכויות הבעלות בחנות מצדוק לכהן, כך שהם הפכו לשותפים בבעלות על החנות. עוד הוסכם בין השניים הנ"ל, כי החנות תושכר לכהן. יצוין, כי גם לכהן עסק של מכירת פיצה, המצוי בקרבת החנות. אגב, לטענת המבקש הוא זכאי להוסיף ולשכור את החנות, ללא קשר לחילופי הבעלות בה, ולטענת צדוק, על פי הסכם השכירות עם המבקש, ניתן להביא את השכירות לידי סיום בהודעה מראש. לעניינים אלה אין להיזקק במסגרת הבקשה דנן, ואין בהחלטה זו כדי להשליך על הזכות של המבקש להוסיף ולשכור את החנות או על זכות צדוק להביא את השכירות לידי סיום.
על-פי טענת המבקש, נרקמה מזימה בין צדוק לבין כהן, במטרה לסלק את המבקש מהמרוץ לרכישת 50% מזכויות הבעלות בחנות.
המבקש טוען, כי צדוק הפר הסכם שנכרת בין השניים וניהל עמו משא ומתן שלא בתום לב, והכל בכוונה לסכל את האפשרות להגיע להסכם עם המבקש, ולגרום לכך כי יחלוף פרק הזמן שבמהלכו היה המבקש אמור להעביר את התמורה לצדוק, ובכך להביא לאבדן זכויותיו של המבקש.
5. לנוכח השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, הוגשה על-ידי המבקש תובענה ובה הוא מבקש שיוצהר כי המבקש זכאי, תמורת תשלום סכום בשקלים השווה ל- 195,800 דולר, לרכוש 50% מזכויות הבעלות בחנות, בין אם ישירות מהנאמן ובין אם בדרך של אכיפת צדוק לקיים את הסכם הרכישה בנאמנות עבור המבקש.
ביחד עם התובענה הוגשה גם הבקשה דנן, בקשה למתן צו מניעה זמני, שלפיו ייאסר על הנאמן להשלים את הליכי מכירת החנות וייאסר על צדוק להעביר 50% מהזכויות בחנות לאיש, זולת המבקש.
ביום 5.10.06 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד, אשר הותנה, בין היתר, בהפקדת ערבות בנקאית על מלוא סכום התמורה (195,800 דולר). הנאמן, צדוק וכהן, השיבו בכתב לבקשה, וביום 16.10.06 התקיים בה דיון.
בעת הדיון בבקשה הודיע בא-כוח המבקש, כי הוא מצמצם את בקשתו באופן שמתבקש צו מניעה שיאסור על צדוק להעביר את זכויותיו, ככל שהועברו או יועברו לו זכויות בחנות, לכל צד שלישי שהוא. המבקש אינו עומד עוד על בקשתו לאסור על הנאמן להעביר את הזכויות בחנות לצדוק.
6. כאמור, תמצית טענותיו של המבקש היא, שבינו לבין צדוק נכרת הסכם מחייב, עוד במהלך ההתמחרות, או מיד עם סיומה, הסכם עליו הודיע בא-כוחו של צדוק לנאמן כמפורט בפרוטוקול ההתמחרות. לשיטת המבקש, אותה עת סוכמו בין הצדדים התנאים הכלכליים של העסקה, אך לאחר מכן, סמוך לפני הדיון שהתקיים בבקשת הנאמן להוראות, סוכם על תנאים שונים, כמפורט בסעיף 9 לבקשה.
ואולם, על אף האמור לעיל, עמדת המבקש היא, כי לא היתה מוטלת עליו החובה להעביר לנאמן (או לצדוק) את התמורה שהוסכם עליה עבור רכישת 50% מזכויות הבעלות בחנות, אלא בכפוף לחתימה על הסכם שכירות, וכל עוד לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לא היה עליו להעביר סכום זה.
על-פי הבקשה, מהלכיו של צדוק והמהלכים שננקטו בשמו על-ידי באי-כוחו, נועדו לסכל את האפשרות שהמבקש יוכל לממש את ההתחייבות שניתנה לו על-ידי צדוק לרכישת 50% מזכויות הבעלות. צדוק, באמצעות באי-כוחו, התחמק מלהעיר הערות על טיוטות החוזים שהועברו על-ידי בא-כוחו של המבקש, ולא יצר קשר עם עו"ד בן-ארי על אף בקשותיו, והכל בחוסר תום לב ותוך הפרת המוסכם בין הצדדים.
7. עמדת צדוק היא, שמהלכיו של המבקש הם אלה שהביאו לכך שבשלב מסוים צדוק היה רשאי להשתחרר מהתחייבויותיו כלפי המבקש ושהתחייבויות אלה כבר לא עמדו בתקפן. על-פי הטענה האמורה, המבקש ניסה לשנות את המוסכם בין הצדדים, ובכך הפר הוא את ההסכם, ככל שהיה כזה. כך, למשל, בטיוטה שהועברה על-ידי בא-כוח המבקש לעיון באי כוחו של צדוק, לא נשמרו כל ההסכמות שהושגו בין הצדדים עובר לדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 4.7.06, לרבות בנושאים כלכליים מהותיים. זאת, לאחר שבבית המשפט הצהיר בא-כוחו של צדוק, כי הצדדים הגיעו להסכמות בכל הנוגע לתנאים הכלכליים של הסכם השכירות שאמור היה להיחתם ביניהם, ובא-כוחו של המבקש אישר זאת. אגב, תמציתם של תנאים אלה מפורטת בסעיף 9 לבקשה, ועיקרה אינה שנוי במחלוקת, אך כפי שניתן להיווכח מטיוטת הסכם שכירות שהעביר בא-כוח המבקש לבאי-כוחו של צדוק, המבקש לא הקפיד לדבוק באותן הסכמות (ראו, למשל, נושא הערבויות בסעיף 15 לטיוטה).
עוד מציין צדוק, כי לא הפר כל התחייבות כלפי המבקש, שכן לאחר שהמבקש לא העביר את התמורה בתוך 60 יום ממועד הדיון בבית המשפט, היה צדוק חופשי להתקשר עם כל אדם אחר, שכן במקרה כזה, כאמור בפרוטוקול הדיון בפש"ר 189/01, "הרכישה תהיה של צדוק", ולא בעבור המבקש.
לנוכח טענות אלה, סבור צדוק כי יש לקבוע שסיכוייו של המבקש להצליח בתובענתו הם קלושים, אם בכלל, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
צדוק גם טוען לשיהוי, שכן כבר ביום 10.9.06 (ואולי אף ביום 5.9.06, כפי שעולה מנספח כ"א לבקשה), ידע המבקש על כך שצדוק רואה עצמו חופשי מהתחייבויותיו כלפיו, ואילו הבקשה דנן הוגשה רק ביום 5.10.06, לאחר שנכרתו הסכמים בין צדוק לבין כהן, ואף הועברה התמורה לנאמן.