החלטה בתיק בש"א 317/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (דמ 5258/04). 

2.      העובדות הרלבנטיות הן כמפורט להלן:

2.1.   המשיב הגיש תביעה כנגד שלושה נתבעים: הדר ביטחון 2002 בע"מ (להלן - החברה) והמבקשים - יעקובי ערן ויעקובי פאני.

2.2.   המבקשים הגישו כתב הגנה, אולם לא התייצבו לדיון שהתקיים ביום 22.8.2004.

2.3.   בהתאם לתקנה 49(ב)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 נתן בית הדין פסק דין כנגד כל הנתבעים בתביעה, בהעדר התייצבות ובהסתמך על האמור בכתב התביעה ועדותו של התובע. המבקשים, ביחד ולחוד עם החברה,  חויבו לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר מלאים בגין משכורות חודשים 12/03
ו- 1/04 ששולמו באיחור, וכן שכר עבודה בגין חודשים 2/04  ו- 3/04 בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים ממועד תשלום השכר ועד למועד התשלום בפועל. 

2.4.   פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 19.9.2004.

2.5.   המבקשים הגישו תחילה בקשה להארכת מועד לבית הדין האזורי, שנדחתה בהחלטה מיום 6.3.2005. לנוכח העובדה כי מדובר בפסק דין בדיון מהיר, הטעון רשות של שופט בית הדין הארצי, היה עליהם להגיש בקשה להארכת מועד לבית הדין הארצי. לפיכך, החלטת בית הדין האזורי, שניתנה למעשה בחוסר סמכות עניינית, אינה מונעת מהמבקשים להגיש בקשה להארכת מועד בבית דין זה.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   בפסק הדין הורם מסך ההתאגדות כנגד המבקשים, ללא שהובאו ראיות בדבר שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, המצדיק הרמת מסך.

3.2.   עקב קשיים אליהם נקלעה החברה, לא עלה בידי מר יעקובי לטפל בכל ענייניה המשפטיים של החברה, ורק לאחרונה, לאחר קבלת ייעוץ משפטי, הבינו המבקשים כי הם חייבים בחיוב אישי לתשלום שכר העבודה של המשיב.

4.      המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

4.1.   לגופו של עניין, הן בפני בית הדין האזורי והן בפני בית דין זה הובאו ראיות המוכיחות כי המבקשים השתמשו לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ולכן קיימת הצדקה להרמת מסך כנגדם. לעניין זה היפנה המשיב לכך שגם בהליכים אחרים הורם מסך ההתאגדות כנגד המבקשים, וכן לכתבות בעיתונות על המבקש, מר ערן יעקובי. עוד נטען כי המבקשת פאני יעקובי היתה רשומה במועדים הרלבנטיים כמנהלת החברה וכבעלת מניות.

4.2.    המבקשים קיבלו את המשיב לעבודה כאשר ידעו כי מצבה הכספי של החברה לא יאפשר לה לשלם לו שכר.

4.3.   המבקשים לא ציינו בבקשתם מתי קיבלו את פסק הדין, מתי בדקו את משמעותו של פסק הדין, ומתי הבינו שחויבו בחיוב אישי.

4.4.   הבקשה הוגשה באיחור רב.

4.5.   המבקשים לא הצביעו על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.      אכן, התנהלותם של המבקשים בכל הנוגע להליך הערעור ולבקשה להארכת מועד לקתה בפגמים רבים. ראשית, הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד לערכאה לא מוסמכת, ובכך גרמו לעיכוב הדיון בהליך. שנית, המבקשים אכן לא פירטו בבקשתם פרטים מהותיים - המועד בו נמסר להם פסק הדין; המועד בו עמדו על משמעותו של פסק הדין.