1.
הבקשה, הטענות והמחלוקות
בפני בקשה למתן צו ביניים לעיכוב שחרור המשיבים ממשמורת על פי החלטות בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין בישראל (להלן: "ביה"ד למשמורת") בענין שחרור המשיבים ממשמורת, וזאת עד להכרעה בערעור המנהלי.
למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים שכנגד המשיבים, שהסתננו ונכנסו דרך גבול מצרים לישראל, הוצאו במהלך החודשים פברואר מרץ 2006 צווי מעצר מכוח תחיקת הביטחון - צו הוראת ביטחון (אזח"ע) (מס' 378) התש"ל-1970,
(להלן: "תחיקת הבטחון") שכנראה, כפי שעולה מתגובת ב"כ המבקשת, לא ניתן להשתמש בצווים אלו כיום לפי תחיקת הביטחון.
לאחר מכן, במהלך מרץ, אפריל 2006 הוצאו צוי מעצר וגירוש בהתאם לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד-1954 (להלן:"חוק למניעת הסתננות"). לאחר מכן, בין ה- 11.5.06 ל- 14.5.06, לאחר שימוע שנערך למשיבים בפני הממונה על ביקורת הגבולות, הוצאו כנגד המשיבים צוי הרחקה וצווי משמורת עפ"י חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").
כאמור, לכאורה, אין מחלוקת שצווי המעצר מכוח תחיקת הבטחון הוצאו שלא כדין, עקב זאת שלא ניתן לעשות בצווים אלו שימוש, כך שהמשיבים שהו לכאורה במעצר לא חוקי תקופה של מספר ימים בודדים (רובם פחות מ- 10 ימים ולכל היותר במקרה אחד 24 יום).
לגבי צווי המעצר והגירוש שהוצאו מכוח החוק למניעת הסתננות במהלך מרץ-אפריל 2006, לא נאמר בהחלטת ביה"ד למשמורת שהם לא חוקיים [למרות שיש לבחון האם המשיבים נכנסים לגדרם בהגדרת "מסתנן"], כשלגבי צווי ההרחקה והמשמורת שניתנו ע"י הממונה על ביקורת הגבולות על פי חוק הכניסה לישראל, אין מחלוקת על חוקיותם, כחלק מסמכותו המקורית של הממונה על ביקורת הגבולות.
ביה"ד למשמורת הורה על שחרור המשיבים ממשמורת בהחלטות שניתנו על ידו בין התאריכים 14.5.06 ל- 17.5.06, וזאת עקב העובדה שבעבר, במשך מספר ימים, הוחזקו המשיבים במעצר מכוח תחיקת הביטחון ללא אסמכתא חוקית כדין, ומדובר בפגם שלא ניתן לריפוי ולא רופא בהחלטת הממונה על ביקורת הגבולות שהוציא את צו המשמורת.
יש לציין שכנגד כל משיב ומשיב ניתנה החלטה נפרדת, אך ההנמקה שעמדה בבסיס ההחלטה של ביה"ד למשמורת לשחרור המשיבים ממשמורת היתה זהה, הפגם שנפל בעבר, כך שהמשיבים הוחזקו במשך מספר ימים במעצר, ללא אסמכתא חוקית לכך.
יש לציין גם שבעוד כבוד הדיינת, עו"ד שרה בן שאול וייס הורתה על שחרור המשיבים שדנה בעניינם בלא כל תנאי עקב ביטול צו המשמורת, הרי, כבוד הדיין, עו"ד דן ליברטי, הורה על שחרור המשיבים שדן בעניינם לאחר ביטול צו המשמורת בתנאי שימסרו כתובת מגורים בה ישהו מחוץ לכותלי המשמורת וייתחייבו בכתב או בע"פ לפנות, במידת הצורך לנציגות הפליטים של האו"ם תוך 30 יום מיום שחרורם.
ביום 16.5.06 דחה ביה"ד למשמורת בקשה לעיון חוזר בהחלטות ביה"ד למשמורת כשהנימוקים להחלטה זו ניתנו ביום 17.5.06.
עפ"י הנימוקים, ביה"ד למשמורת הורה על ביטול צווי המשמורת עקב הפגם שנפל בעבר במעצרם של המשיבים שנעצרו מספר ימים ללא אסמכתא חוקית בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שלאורו יש לפרש את חוק הכניסה לישראל ובלא שניבחנה סוגיית המוחזקים בפני ביקורת שיפוטית עד שהובאו בפני ביה"ד למשמורת.
עפ"י ההחלטה, הפגם הנ"ל לא "רופא" בהחלטתו של הממונה על ביקורת הגבולות, הגם שיש לו סמכות מעצר מקורית והוא מוסמך להנפיק צווי הרחקה וצווי משמורת, בלא שניתן משקל לעובדה שהמוחזקים נכלאו ללא אסמכתאות חוקיות למשך פרקי זמן שונים, עובר להוצאת צווי הגירוש.
ביה"ד למשמורת עיכב את ביצוע החלטתו עד ליום 23.5.06 שעה 16.00 כשביום 23.5.06, לפני השעה 16.00, ניתן על ידי צו זמני שעיכב את שחרור המשיבים ממשמורת עד להכרעה בדיון בבקשה לצו הביניים, דיון שהתקיים ביום 25/5/06 בפני, בנוכחות המשיבים.
לטענת המבקשת, החלטת ביה"ד למשמורת ניתנה בהעדר סמכות, שכן אין בסמכות ביה"ד למשמורת להידרש לסוגיית צו ההרחקה, ולבטל את צו המשמורת בלא לשחרר בערובה בסייגי סעיף 13 ו' לחוק הכניסה לישראל, שלא מתקיימים. החלטת ביה"ד למשמורת אינה סבירה באופן שהורתה על שחרור המשיבים ממשמורת ללא תנאים וללא תאריך יציאה מהארץ, כך שלא ניתן יהיה להרחיקם מישראל וזאת למרות שביה"ד למשמורת עצמו שוכנע שהמשיבים לא יצאו את ישראל מרצונם ולמרות שלמרבית המשיבים אין תיעוד, חלקם טרם זוהו, ואין יכולת לאתרם אם ישוחררו.
לטענת המבקשת, גם אם נפל פגם בעבר במעצרם של המשיבים והם היו מספר ימים במעצר בלתי חוקי, הרי פגם זה "רופא" ע"י צווי המעצר והגירוש עפ"י החוק למניעת הסתננות ועפ"י צווי המשמורת וההרחקה עפ"י חוק הכניסה לישראל, כששחרור המשיבים יפגע באינטרס הציבורי ויביא להנצחת הסתננותם של המשיבים לארץ מבלי יכולת לאתרם, כשביה"ד למשמורת אינו מוסמך גם להורות על שחרורם של המשיבים ממשמורת ללא כל תנאי.
יש לציין שבמהלך הדיון בפני, ביקש ב"כ המבקשת לפעול להרחקת המשיבים מן הארץ (או לפחות חלקם לאחר בדיקה פרטנית שתיערך ע"י המבקשת) וזאת עוד בטרם שמיעת הערעור על החלטת ביה"ד למשמורת עקב קיומם של צווי ההרחקה שנשארו בתוקפם, ולענין זה ראה החלטתי בהמשך.
יש לציין גם שבהחלטתי מיום 23.5.06 הוריתי על המבקשת לבדוק את נושא ייצוגם של המשיבים על ידי עורך דין, שכן לכאורה קיים קושי לגבי ייצוג המשיבים ע"י הלשכה לסיוע משפטי או הסנגוריה הציבורית, וכן הפניתי את עניינים למוקד לסיוע לעובדים זרים שהודיע לבית המשפט שהוא שוקל את ייצוגם של חלק מהמשיבים בערעור עצמו ללא תמורה או להצטרף להליך הערעור במעמד של "ידיד בית המשפט", כשהוא לא יוכל לייצגם בהליך של צו הביניים, כך שהדיון בצו הביניים התקיים בנוכחות המשיבים בלבד.
2.
דיון
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ושמעתי את הצדדים בפני, החלטתי ליתן צו ביניים ולהורות על עיכוב שחרורם של המשיבים ממשמורת עד להכרעה בערעור וזאת מן הנימוקים כדלקמן: