בקשת המבקש על דרך צו מניעה זמני היא, כי בית המשפט יורה למשיב, שהוא מטרופוליט שהיה חבר סינוד בפטריארכיה היוונית אורתודוכסית (להלן - הפטריארכיה),"שלא להתיימר לכהן כחבר סינוד ושלא לזמן סינוד של הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית של ירושלים או כל כינוס אחר ... ובפרט שלא לעשות אחד מאלה לשם התיימרות לבחור פטריארך חילופי לפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים".
הרקע לבקשה הוא מכתב מיום 6.5.05, אשר נמסר לפטריארך אירינאוס הראשון (להלן - הפטריארך), לפיו אין החתומים עליו מכירים בהחלטותיו או בזכותו לזמן את הסינוד, ובהמשך הודעה לציבור מיום 15.5.05, לפיה הועבר הפטריארך מתפקידו.
לטענת המבקש, שהוא כומר בפטריארכיה וחבר סינוד, יש לו אינטרס למנוע פגיעה בתפקוד הפטריארך, ומכאן הבקשה.
הסעד המבוקש בבקשה, הוא מניעת התכנסות הסינוד, התכנסות אשר נקבעה ליום 20.7.05.
כל ההליכים שננקטו בהמשך למכתב פורטו בבקשה, ואולם אין מקום שאחזור ואפרטם, שכן מסקנתי היא שאין סמכות לבית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, כפי שיפורט על-ידי להלן.
לטענת ב"כ המבקש, כל ההליכים שננקטו להדחת הפטריארך הם בלתי חוקיים, ויש צורך בצו זמני כדי לשמור על סטטוס קוו וכדי למנוע שינויים טרם הכרעה בתובענה העיקרית אשר אמורה להיות מוגשת לבית המשפט.
לטענת ב"כ המבקש, לבית המשפט המחוזי בירושלים הסמכות לדון בבקשה, באשר אין בית-משפט אחר שיש לו סמכות לדון בעניין ובאשר מקום מושבה של הפטריארכיה, מקום מושבו של הפטריארך ומקום מושבו של המשיב הם בירושלים.
לטענת ב"כ המשיב, הבקשה הוגשה תוך שיהוי ניכר; לבית המשפט אין סמכות לדון בעניין והמבקש לוקה בחוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב והעלמת עובדות. המשיב אף טוען לחוסר יריבות.
העלמת העובדות לה טוען המשיב היא, כי ביום 30.5.05 ניתנה החלטה באותו עניין, בבית המשפט המחוזי בחיפה, שם נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני, בין היתר מנימוקים של שיהוי בהגשת הבקשה שם, מאזן הנוחיות, אי-שמיעת טענות הפטריארך המודח עצמו שצוין אך כמשיב, אולם לא היו בפיו כל טענות, ואי-התערבות בהליכי בחירה לתפקיד כה רם, בשלב מוקדם.
יש לדחות את הבקשה כפי שאמרתי בראשית דבריי, שכן לבתי המשפט אין סמכות לדון בעניין העדות הדתיות, זאת על-פי סעיף 2 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל והמקומות הקדושים, 1924 (ת"א, כרך ג' עמ' 2805):
"למרות כל הוראה בדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, או בכל פקודה אחרת או בכל חוק אחר בישראל, האומרת את ההיפך, לא יבורר ולא יחולט על ידי שום בית משפט בישראל כל משפט או ענין הקשורים במקומות הקדושים או בבנינים הדתיים או במקומות הדתיים בישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל:
בתנאי ששום דבר האמור בזה לא יפגע ולא יצמצמם בשיפוט שהוקנה לבתי הדין הדתיים עפ"י דבר המך במועצה הנ"ל ובהתאם לו".
בתי המשפט סברו, כי אכן אין עליהם להתערב ולהכריע במחלוקת עצמה, אשר בתוך העדה הדתית (ראה דברי מ"מ הנשיא לנדוי (כתוארו אז) בבג"צ 199/77 המוטראן הקופטי האורתודוכסי נ' ממשלת ישראל ואח',פ"ד לג(1), 225 בעמ' 236; וראה לאחרונה בג"צ 633/05 הפטריארכיה הארמנית האורתודוכסית של ירושלים נ' ממשלת ישראל ואח', מיום 21.4.05 (טרם פורסם) כאשר נאמר שם (בהקשר לסכסוך בענין טקס "שבת האור"):
"הסכסוך שלפנינו ... מצוי בלב ליבו של סימן 2 לדבר המלך, המוציא במפורשסכסוכים מסוג זה מגדר סמכות של בתי המשפט ..." (הדגשות לא במקור).
אכן, ב"כ המבקש ציטט מתוך רע"א 688/91 רודריגז ואח' נ' הפטריארך היווני אורתודוכסי,שם הוחזר דיון לבית-משפט שלום על מנת שהשאלה אם הפטריארך מונה כדין אם לאו, תעלה לדיון, אולם ההכרעה שם הייתה כשאלה שבגררה, לצורך קביעת בעלות במקרקעין עקב פינוי, ולהכרעה בשאלה לא הייתה השלכה על עצם מינוי הפטריארך אלא האם הוכחה בעלות במקרקעין, המזכה לתבוע פינוי.
מכל מקום, ברור כי עצם ההכרעה בשאלה הנוגעת לעדה דתית בישראל אינה בסמכות בתי המשפט.
גם צודק ב"כ המשיב בטענתו, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וכן כי המבקש העלים מבית המשפט כי אותה שאלה כבר הוכרעה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ואין זה סביר כי המבקש לא ידע דבר על הבקשה שהוגשה.
ניתן אף לראות בהחלטה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה השתק פלוגתה בעניין שלפני (ראה: מעשה בית דין בהליך אזרחי, מאת ד"ר נינה זלצמן, עמ' 378-382), אף כי אינני נדרשת להכרעה בעניין, לאור סעיף 2 לדבר המלך המצוטט לעיל.
מכל השיקולים דלעיל, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני.