בבקשה זו עותרת המבקשת להורות על מינוי בורר, לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן:
"החוק"), באמצעות המוסד הישראלי לבוררות עסקית, או לחילופין, להורות על מינויו של השופט (בדימוס) ישי לויט כבורר בין הצדדים.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. המבקשת הינה חברה קנדית העוסקת, בין היתר, בתיווך פיננסי. המשיבה 1 היא חברה הרשומה בארה"ב ובעליה של המשיבה 2.
2. ביום 11/2/03 נחתמו שני הסכמים בין המבקשת לבין המשיבות. בהסכם הראשון, שכותרתו "Confidential Disclosure and Inventions Agreement" (להלן:
"הסכם הסודיות", נספח א' לבקשה), התחייבה המבקשת בחובת סודיות כלפי המשיבה 2, ביחס למידע עסקי ומסחרי שיתגלה לה במסגרת פעילותה לגיוס כספים לחברה. בהסכם השני, שכותרתו
"Finder`s Agreement"(להלן:
"הסכם התיווך", נספח ב' לבקשה), התחייבה המשיבה 1 לשלם למבקשת עמלה עבור איתור משקיעים לחברה בשיעור של 5% מסכום ההשקעה. בסעיף 4.5 להסכם התיווך נקבע כך:
"The Agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of the state of Israel, and any dispute arising in connection thereof will be exclusively submitted for arbitration in Israel as assigned by the courts of the state of Israel or as mutually agreed to by the Company and the Finder. Such arbitration shall be binding on the parties".
3. בבקשה נטען, כי בסמוך לאחר שחתמה המבקשת על ההסכמים עם המשיבות, הציגה בפניהן את חברת Israel Seed Partners (ISP) כמשקיעה פוטנציאלית לעסקיהן. בחודש פברואר 2005 נודע למבקשת, לטענתה, כי המשיבות קיבלו מ- ISP השקעה בסך 6,000,000 דולר ארה"ב. המבקשת סברה, כי על-פי הוראות הסכם התיווך, הינה זכאית לעמלה בסך של כ- 300,000 דולר ארה"ב בגין ההשקעה, אולם המשיבות סירבו לשלם לה סכום כלשהו. בעקבות זאת פנה ב"כ המבקשת, עו"ד שרבי, ביום 21/7/05 אל המשיבות לקבלת הסכמתן למינוי בורר לעניין זה מהמוסד לבוררות, בראשותו של השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב. ב"כ המשיבה 1, עו"ד דנציגר, הודיע כי מרשתו מתנגדת למינוי בורר כאמור, אך הביעה נכונות להתדיין בפני עורך-דין ידוע ובעל מוניטין, אשר יכריע במחלוקת על-פי הדין המהותי וינמק את הכרעתו. עו"ד דנציגר הציע מספר מועמדים לתפקיד הבורר, ואילו עו"ד שרבי, מצדו, הציע למנות לבורר את השופט (בדימוס) ישי לויט. עו"ד דנציגר הסכים למינוי השופט לויט כבורר, ובלבד שיחולו עליו הדין המהותי וכן חובת הנמקה (ראו: המכתבים המצורפים כנספחים ד'-ד'1 לתגובת המשיבות).
4. המבקשת טוענת, כי על-פי סעיף 4.5 להסכם התיווך, חלה על הצדדים חובת בוררות בסכסוך הנדון, ובהיעדר קביעה מפורשת בהסכם, אין הבורר שימונה מכוחו קשור לדין המהותי. עוד טוענת המבקשת, כי למרות שהמשיבה 2 אינה חתומה על הסכם התיווך, היא פועלת במשרד אחד ובאמצעות הנהלה אחת עם המשיבה 1, ובמעמד החתימה על ההסכמים נוצר מצג, לפיו גם היא קשורה בהסכם התיווך. מעבר לכך טוענת המבקשת, כי הסכם הסודיות בא לעולם כדי לאפשר העברת מידע סודי בנוגע למשיבה 2 למטרת גיוס השקעות לחברה, ואף בהסכם התיווך ניתנה התחייבות לשלם למבקשת עמלה מכל סכום שיושקע בחברה, בין במישרין ובין בעקיפין.
5. מנגד, טוענות המשיבות כי הצדדים להסכם התיווך לא התכוונו לכך שיהווה הסכם בוררות במובן סעיף 1 לחוק, אלא הסכימו על-כך שתנאי הבוררות ייקבעו על-ידם או על-ידי בית המשפט בבוא העת. אף-על-פי-כן, מסכימות המשיבות לקיום הליך בוררות בפני השופט (בדימוס) ישי לויט, או בפניו של כל משפטן אחר, כפי שיחליט בית המשפט, בכפוף לדין המהותי ולחובת הנמקה. לגופו של עניין, כופרות המשיבות בחבותן הנטענת לשלם למבקשת עמלה, מאחר שלטענתן לא הציגה להן את חברת ISP ולא שימשה הגורם היעיל בהשלמת העסקה.
דיון והכרעה
6. סעיף 8(א) לחוק הבוררות קובע כי:
"(א) נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או ע"י צד שלישי".
הבסיס להפעלת הסמכות למנות בורר הוא, אם כן, קיומו של הסכם בוררות, שפירושו לפי סעיף 1 לחוק:
"הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו".
6. על-מנת שהסכם בין פלוני לאלמוני ייחשב להסכם בוררות כהגדרתו בחוק, יש לפרשו ככל חוזה, על-פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתקף מלשון ההסכם ומן הנסיבות החיצוניות לו. גם הסכם שאינו מפנה במפורש לחוק הבוררות, או שאינו נוקט את המונחים "בוררות" ו"בורר", עשוי להתפרש כהסכם בוררות, אם עולה ממנו הסכמה של הצדדים לפתור סכסוכים ומחלוקות בדרך של בוררות (ראו: ע"א 91 /546
אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' שאול צוף, פ"דמט(2) 92; רע"א 7608/99
לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ ואח', פ"ד נו(5) 156; רע"א 4803/02
רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ ואח' נ' ווסט מנג'מנט (וו.אם) ישראל בע"מ, פ"ד נז(1) 100; ס' אוטולנגי
בוררות דין ונוהל, כרך א' (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה) 38-39).
7. במקרה דנן, מעידה לשונו של הסכם התיווך על כוונת הצדדים להעביר כל מחלוקת שתתעורר ביניהם בקשר להסכם להכרעת בורר, אשר ימונה על-ידי בתי המשפט בישראל או על-ידי הצדדים עצמם בהסכמה. לפנינו, איפוא, הסכם בוררות לכל דבר ועניין. ודוק: אין בהסכם זה התייחסות לתחולת הדין המהותי על הבוררות או לחובת הבורר לנמק את החלטתו. במצב דברים זה, ומשלא הוכחה כוונה אחרת המשתמעת מן ההסכם, לא ניתן לחייב את הבורר לדון בסכסוך על-פי הדין המהותי (וכן לנהל את הליך הבוררות לפי דיני הראיות או סדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט), ואף לא ניתן לחייבו לנמק את פסקו (ראו: סעיף 2 לחוק וסעיף יד' לתוספת לחוק; ע"א 227/85
המועצה המקומית שלומי נ' שורה בע"מ, פ"ד מא(4) 7; רע"א 198/88
ארז ליאון נ' גד גולדשטיין, פ"ד מב(3) 284; אוטולנגי, בעמודים 215 - 217).
8. לא שוכנעתי כי המשיבה 2 היא אכן צד ראוי ונכון להליך הבוררות כטענת המבקשת. ברם, אם ימצא הבורר מקום לצרפה להליך, יוכל לעשות זאת מתוקף סמכותו, והחלטותיו עשויות לחייב גם אותה לפי שיקול-דעתו (ראו והשוו: ע"א 344/83
מוניס רויטמן נ' גרשון פרס, פ"ד לט(4) 29; ע"א 4913/92
אלדא - סוכנות נסיעות בע"מ נ' בוא ניסע בע"מ (לא פורסם); רע"א 554/01
כתר הוצאה לאור בע"מ נ' חורחה ספרן (לא פורסם); אוטולנגי, בעמודים 109 - 118).
9. החלטתי היא, על-כן, לקבל את הבקשה בחלקה, ככל שהיא נוגעת לסכסוך שבין המבקשת למשיבה 1, ולמנות לתפקיד הבורר, בהתאם להסכמה העקרונית אליה הגיעו הצדדים, את השופט (בדימוס) ישי לויט. עם זאת, כאשר מתמנה משפטן בכיר לתפקיד של בורר, הרי בית המשפט מצפה כי פסק-דינו יהיה מבוסס על אדנים משפטיים מוצקים עם הנמקה קצרה.
10. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום ד' בשבט, תשס"ו (2 בפברואר 2006) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים.