המבקשים עותרים למתן צו מניעה זמני לפיו המשיבה תמנע מכל פעולה לפינויים ולפינוי המטלטלין והמבנים מחוות עיזים, בה הם מגדלים צאן ומייצרים ומוכרים גבינות, הנקראת "חוות הר הרוח" והנמצאת ביער הר הרוח שבסמוך לישוב נטף (להלן - "
החווה" או "
המקרקעין").
1. המשיב הגיש כנגד המבקש 1 (להלן - "
המבקש") תובענות, בין היתר לסילוק ידו מן המקרקעין, ובתובענות אלה ניתנו פסקי דין על ידי בית משפט השלום בירושלים, לאחר שבקשות המבקש למתן רשות להתגונן נדחו (ת"א 17490/99 ות"א 10010/00). ערעור המבקש על פסקי הדין האמורים נדחה בהסכמה, כאשר במסגרת הערעור הוסכם שבית המשפט יקבע את המועד לביצוע פסקי הדין לסילוק היד (ע"א 5417/04). לאחר שמיעת טענות, נפסק בגדר הערעור כי פסקי הדין לסילוק היד יבוצעו לאחר שיחלפו 10 חודשים מיום מתן פסק הדין בערעור, 12.10.04.
2. ביום 5.7.06 הגישו המבקשים את תובענתם בת"א 8299/06 ובגדרה הם מבקשים כי יוצהר שהם זכאים לכך שהמשיב יחתום עמם על חוזה חכירה ל- 99 שנים לצורך הפעלת החווה. עוד ביקשו המבקשים, כי בית המשפט יורה למשיב להימנע מכל פעולה לפינויים. במקביל הוגשה הבקשה דנן, למתן סעד זמני עד לסיום ההליך העיקרי.
3. מסתבר, כי עוד ביום 26.6.06 הגיש המבקש בקשה במסגרת תיק הערעור (בש"א 2342/06) ובה ביקש לעכב את ביצועו של פסק הדין לפינויו. המשיב הגיב בכתב לבקשה האמורה ותגובתו הונחה לפני גם לצורך הבקשה דנן. הדיון בבקשה שבתיק בש"א 2342/06 התייתר למעשה לנוכח הבקשה לסעד הזמני נשוא ההחלטה דנן.
4. טענתם המרכזית של המבקשים היא, שהם פועלים כל העת, בתיאום עם אנשי המשיב, כדי להסדיר את מעמדם ומבצעים את ההוראות שהם מקבלים מעת לעת. כך, למשל, נטען כי המבקשים הגישו לאחרונה פרוגרמה שאמורה להיות נדונה, לשיטתם, על ידי וועדה משותפת למשיב ולמשרד התיירות. המבקשים נזקקו לפרק זמן של ממש להכנת פרוגרמה זו (נספח ו' לבקשה) ולפיכך היא הוגשה רק לאחרונה. עוד נטען, כי המשיב, בהתנהגותו, יצר כלפי המבקשים מצג לפיו לא יפעל לפינויים לפחות עד לאחר הדיון בוועדה המשותפת, לכל המוקדם. לגירסת המבקשים, התנהגות המשיב ונציגיו היא בגדר התנהגות חסרת תום לב בניהול משא ומתן והפרת חובת תום הלב בקיומו של חוזה, והכל בשל אותו מצג שהוצג למבקשים או בשל התחייבות שניתנה להם לפיהם הם יוכלו לפנות לרשויות ולכל הגורמים הרלוונטיים לצורך בחינת הסדרת מעמדם בקרקע מבלי שיינקטו בינתיים כלפיהם הליכי פינוי. נטען גם להפליה ולרשלנות.
למותר לציין, כי המבקשים טוענים שאם יבוצע צו הפינוי כי אז ייגרמו להם נזקים בלתי הפיכים והמשמעות היא אובדן מקור פרנסתם וירידה לטימיון של השקעות רבות שהושקעו במשך שנים בחווה. לדברי המבקשים, בחווה מצויים בעלי חיים רבים ומתגוררים בה עובדים שלהם.
5. להשלמת התמונה יצוין, כי המבקשים קיבלו התראה מלשכת ההוצאה לפועל לפיה צו הפינוי יבוצע ביום 10.7.06 ומכאן הדחיפות שבפניה לבית משפט. אגב, בהודעה על הפינוי, עליה חתום ראש ההוצאה לפועל (נספח א' לבקשה), צוין, כי המבקשים קיבלו אזהרה עוד ביום 5.4.06.
6. המשיב מתנגד נחרצות לבקשה. לשיטתו, לא הובטח למבקשים דבר ולא נוצר כלפיהם כל מצג. מעבר לכך, המשיב גם מתנגד להעלאת עניינים של המבקשים לדיון בוועדה המשותפת לנוכח החזקתם הבלתי חוקית במקרקעין ואי קיומו של צו בית המשפט לפינוים מהמקום.
7. לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובטענות הצדדים, מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות.
א. לא עלה בידי המבקשים להצביע על קיומה של זכות לכאורה לפיה הם זכאים שייחתם עמם הסכם חכירה. לבקשה צורפו מסמכים אחדים המצביעים על התכתבות בין המבקשים לבין גורמים שונים ובהם המועצה האזורית וקרן קיימת לישראל. נראה כי גורמים אלה אינם מתנגדים לישיבתם של המבקשים בחווה. עם זאת, לא מצאתי כי טענת המבקשים לפיה המשיב יצר כלפיהם מצג או אף התחייב כלפיהם שיוכלו להישאר על הקרקע, מבוססת על ראיות שיש להן משקל, ולו משקל לכאורי. טענות המבקשים על קיומה של הבטחה או על יצירת מצג לפיו יימנע המשיב מפינויים, ולו לתקופה מסויימת, נטענו באופן כללי וסתמי ואינן מעוגנות במסמכים או בעובדות של ממש.
ב. הבקשה דנן (וגם הבקשה בבש"א 2342/06) הוגשה בשיהוי רב מאוד. בגדר ע"א 5417/04 ניתנה למבקשים ארכה לפינוי של 10 חודשים (בעת הדיון בערעור הנ"ל ביקשו המבקשים ארכה של 12 חודשים לפחות). לא עלה בידי המבקשים לשכנע כי הם ניצלו את פרק הזמן שקצב להם בית המשפט באופן ממשי. יוטעם, כי בא כוח המבקשים ציין בדיון בערעור הנ"ל כי הארכה מתבקשת בין היתר כדי לאפשר למבקשים לפנות לבית המשפט המוסמך. פניה שכזו היה על המבקשים לעשות בתוך תקופת הארכה ולא לאחר שארכה זו כבר חלפה לה לפני כשנה. פנייתם של המבקשים לבית המשפט נעשתה ימים ספורים לפני המועד לביצוע צו הפינוי, על אף שאזהרה נמסרה להם עוד ביום 5.4.06. אין זה ראוי, ככלל, להעניק סעד דחוף זמני למי שפונה לבית המשפט ימים ספורים לפני המועד האחרון לביצוע הפעולה שהוא מבקש למונעה, מבלי שיהיה הסבר טוב לשיהוי זה. קל וחומר כשמדובר בביצוע פסק דין חלוט של בית המשפט לאחר שערכאת ערעור שקלה והחליטה מה היא הארכה שראוי למבקשים לקבל לצורך ביצועו.
ג. לא שוכנעתי כי עניינם של המבקשים יוכל להיות מוסדר תוך פרק זמן קצר או שהסדרת מעמדם היא ענין שבהישג יד. אילו כך היו פני הדברים, יתכן והיה מקום לשקול עיכוב קצר בביצוע הפינוי שייצור מציאות בלתי הפיכה. ואולם, כפי שהסביר עו"ד דרייפוס מטעם המשיב, גם אם תכונס הוועדה המשותפת (אשר לכינוסה מתנגד המשיב), אין זו אלא תחילת דרך ארוכה, שתצריך, בין היתר, פניה למוסדות התכנון והבניה וכו'. ממילא כל מה שהוועדה המשותפת יכולה להחליט עליו הוא
המלצה למשיב על מתן פטור ממכרז, ולא מעבר לכך.
ד. אכן, תחילת החזקת המשיבים במקרקעין התבססה על הרשאות לרעייה שניתנו להם בשנים 1995 ו-1996, ואולם ההרשאות הסתיימו בשנת 1999. מאז מחזיקים המבקשים במקום שלא כדין. המבקשים אף הקימו במקום מחלבה, סככת עיזים, דיר, מבנה למגורי עובדים, צריף למכירת גבינות ומגורי שומר, וכל זאת ללא היתרים כדין. מכאן, שקבלת הבקשה פירושה מתן יד מצד בית המשפט להפרת חוק מתמשכת שאין להשלים עמה, במיוחד כשמדובר במקרקעין שבבעלות כלל הציבור. המבקשים פונים, אפוא, לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים, וגם מטעם זה אין להיענות לבקשתם.
8. עניינם של המבקשים דומה במובן מסוים לענין שנדון בבש"א 7785/04 (עת"מ 957/04)
לביא נ'
מנהל מקרקעי ישראל. באותה פרשה ביקשו המבקשים לעכב פינויים ממגרש עד למתן החלטה בעתירה מנהלית שבה נדרש המשיב ליתן טעם מדוע לא יתן להם פטור ממכרז בקשר עם רכישת מגרש. גם שם נטען כי במשך תקופה ארוכה ניהל המשיב עם המבקשים מו"מ בנסיון להגיע להבנות ויש בכך משום הבעת נכונות להשהות את הפינוי. הבקשה לסעד זמני נדחתה בין היתר מהטעם שהיה בקבלתה כדי לסכל ביצועו של פסק דין חלוט שניתן שנים רבות קודם לכן. ההחלטה הנ"ל אושרה בבית המשפט העליון בבר"ם 7414/04
לביא נ'
מנהל מקרקעי ישראל (החלטת כב' השופטת ביניש מיום 11.8.04). אוסיף, שכמו בעניין
לביא הנ"ל, כך גם במקרה דנן, אין באי מתן הסעד הזמני כדי לשלול לחלוטין את האפקטיביות של הסעד העיקרי המתבקש בתובענה העיקרית (הצהרה על זכות המבקשים שייחתם עמם חוזה חכירה), שכן אף אם תפונה החווה אין בכך כדי לסכל את האפשרות לחתימה עתידית על חוזה חכירה, וגם זה שיקול כנגד היעתרות לבקשה.
9. נקל להבין ללבם של המבקשים שעלולים לאבד את מקור פרנסתם ועומדים בפני הרס, תרתי משמע, של מפעל שהקימו. מנגד, אין כל אפשרות להתעלם מכך שהמבקשים הם כיום בגדר מי שמחזיק שלא כדין במקרקעי המדינה במשך שנים. זאת ועוד, כנגד המבקשים ניתנו פסקי דין של פינוי שנעשו חלוטים ויש לכבד פסקי דין אלה. קשה להשלים עם מצב שבמדינת חוק ניתן יהיה למנוע במשך שנים ביצועם של פסקי דין, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן שאינן מתקיימות במקרה דנן. אכן, אי הושטת סעד זמני למבקשים פירושה יצירת מצב בלתי הפיך ולכן הצעתי לצדדים שבשלב זה יפונו מהמקום בני האדם ובעלי החיים הנמצאים בחווה ויעוכב הצו להריסת המבנים הנמצאים שם. שני הצדדים לא קיבלו הצעה זו.
לפיכך, בנסיבות המקרה דנן, ובעיקר בשל העובדה שלא שוכנעתי שבידי המבקשים קיימת זכות לכאורה, בשל העובדה שהם השתהו בהגשת הבקשה, בשל העובדה שלמעשה מתבקש עיכוב ביצועו של פסק דין שניתן כדין מזה זמן, ובשל העובדה שהמבקשים הם בגדר מפירי חוק ומסיגי גבול במשך שנים, שיקולי מאזן הנוחות נדחים מפני שאר השיקולים.
הבקשה נדחית. כאמור לעיל, הדיון בבקשה דנן ייתר את הדיון בבש"א 2342/06 שהוגשה בגדר ע"א 5417/04 וגם דינה של בקשה אחרונה זו, שהיא חופפת במידה רבה לבקשה דנן, להידחות.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.
המזכירות
תודיע מיידית בדבר מתן החלטה זו למבקשת בטלפון 0544663353 ולב"כ המשיב בטלפון 0505370137. הצדדים יוכלו לקבל העתקי ההחלטה במזכירות בית המשפט.