1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל, הננקטים כנגד המבקשים על-ידי המשיבה, במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 7-07-74125-01 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב.
הבקשה הוגשה על-ידי מר טומי הרשקוביץ (להלן:
"הרשקוביץ") ועל-ידי מר ליאון בילדר (להלן:
"בילדר") כנגד גב' צפי שועלי (להלן:
"שועלי").
העובדות הצריכות לענין
2. שועלי הגישה כנגד הרשקוביץ ובילדר כתב-תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, וטענה כי בינה לבין הרשקוביץ ובילדר נכרת הסכם בגידרו התחייבה שועלי לקדם, באמצעות יחסי-ציבור, את מופע המחול "פנטסטיק שואו" בתמורה לתשלום סך של 5,300 ש"ח. שועלי טענה, כי מילאה את חלקה בהסכם, אולם הרשקוביץ ובילדר התנערו מהתחייבותם על-פי ההסכם, וסירבו לשלם לה את שכרה המוסכם.
3. הדיון בתובענה נקבע ליום 29.8.07, ומשנמנעו הרשקוביץ ובילדר להתייצב לדיון, ניתן פסק-דין כנגדם בהיעדרם (להלן:
"פסק הדין").
4. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין, אולם בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט בני שגיא) דחה את הבקשה בקובעו, כי הסיבות לאי-התייצבות המבקשים אינן מקובלות עליו, וכן קבע כי על-פי התרשמותו, סיכוייהם לזכות בערעור אינם גבוהים.
5. עוד ובקצרה יובהר, כי טענתם המרכזית של המבקשים הינה, כי בינם לבין שועלי לא נכרת הסכם מחייב, והפרסומים שיזמה שועלי, בהתאם לגזרי-עיתונים שצורפו לכתב התביעה, נעשו על-ידה בהתנדבות.
6. הרשקוביץ ובילדר הגישו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (בר"ע 2571/07), ובמסגרתה הגישו בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל - היא הבקשה אשר בפני.
הדיון
7. תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:
"התקנות") מונה את התנאים למתן סעד במסגרת ערעור, ותנאים אלו פורשו בפסיקה כדלקמן:
"סעד זמני לתקופת הערעור ניתן אך 'מטעמים מיוחדים שיירשמו' (תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי). דרישה זו מחייבת את מבקש הסעד להוכיח את ההצדקה המיוחדת להושטת הסעד בטרם הוכרע הערעור. שכן, משנדחתה תביעתו של מבקש הסעד, לכאורה היא אינה מבוססת, ועל כן לא בנקל ינתן לו הסעד (זוסמן לעיל, 866; ע"א 4090 סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2004(4) 1267 (2004)). בית המשפט יטה להעניק את הסעד למערער אשר הראה כי מתקיימים בעניינו שני תנאים: האחד, כי לערעור שהגיש סיכויים טובים להתקבל; והשני, כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא ינתן הצו, או, למצער, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו" (ע"א 10297/06 ינון רוזנבלום נ' תוסף קומפאונדס בע"מ (לא פורסם), בעמ' 6; וכן ראה: ע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608, 612 - 613); ע"א 4729/00 העדה האוונגלית אפיסקופלית נ' ניקולא (לא פורסם); בש"א 4459/94 סלומונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479, 483).
ומן הכלל אל הפרט:
8. לעניות דעתי, לא עמדו המבקשים בנטל המונח עליהם להוכחת התקיימותם של התנאים האמורים, ואבאר:
8.1
סיכויי הערעור
המבקשים טוענים, כי יש לבטל את פסק הדין, שכן מכתב התביעה עצמו לא עולה יריבות כלשהי בין שועלי לבין בילדר. אלא מאי? המבקשים נמנעו מצירוף עותק כתב התביעה לבר"ע או לבקשה, ומשכך, אין מנוס מהמסקנה כי מדובר בטענה סתמית, ומכל מקום, לא ניתנו בידי בית-משפט זה הכלים המינימליים על-מנת לשקול את רצינותה.
עוד טוענים המבקשים, כי שועלי לא צירפה לכתב התביעה הסכם בכתב, אשר יעיד על קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים, אלא שגם טענה זו אין בידי לקבל, שכן לא קיימת דרישה חוקית לקיומו של הסכם בכתב בסוג זה של הסכמים למתן שירות, ויתכן בהחלט כי מדובר בהסכם בעל-פה, אשר ניתן להוכיח את קיומו בראיות ו/או בעדים. המבקשים טוענים, כי המגעים בינם לבין שועלי לא הבשילו מעולם לכדי הסכם מחייב, והם מתמודדים עם הפרסומים המופיעים בגזרי העיתונים שצורפו לכתב התביעה, באומרם, כי שועלי "התנדבה" לבצע פרסומים אלו על דעת עצמה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם שורת ההגיון, ומכל מקום, אין בה די כדי לקבוע כי סיכוייהם של המבקשים לזכות בערעורם הם טובים.
8.2
מאזן הנוחות
המבקשים מציינים את גילם המבוגר (הרשקוביץ בן 70 ובילדר בן 69) ומסבירים, כי מצבם הכלכלי בכי רע וכי אין ביכולתם לעמוד בתשלום פסק הדין, אלא שבענין זה קובעת הפסיקה, כי פסק-דין יש לבצע מיד עם נתינתו (ראה, למשל: עע"מ 384/07
מנחם אריאב ראש עיריית נצרת עילית נ' סיעת שינוי (לא פורסם), וכן:
"ככלל, פסק-דין העוסק בחיוב כספי איננו אחד מבין אותם עניינים חריגים ויוצאי הדופן, שבהם יטה בית המשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע. זאת מן הטעם שמימוש פסק-דין לתשלום חיוב כספי ניתן על-פי רוב להפוך או להשיב ..."(בש"א 7637/06
כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו), בעמ' 6; וגם: רע"א 2490/05
בן-יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005(2) 288, 289; ע"א 7221/01
י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)).
כאמור, טוענים המבקשים, כי מצבם הכלכלי דחוק, אלא שלבד מהאמירה האמורה, לא עשו דבר וחצי דבר על-מנת לשכנע את בית המשפט בנכונות האמור. כך, למשל, הרשקוביץ לא צירף תצהיר לאימות האמור, ואילו בילדר צירף תצהיר בגידרו נטען, כי הוא חסר רכוש, והוא צירף לתצהיר את דו"ח הכנ"ר אשר הוגש לכאורה בשנת 2004, וללא ספק אין בו כדי להבהיר מהו מצבו הכלכלי של בילדר נכון להיום, ומשכך, אין באפשרותי לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטענת המבקשים.
9. סוף דבר, הבקשה נדחית.