החלטה בתיק בש"א 21573/06

1.         מונחת לפני בקשה לחיוב המשיבים בערובה להבטחת הוצאות ההליך, אם תדחה התביעה שהוגשה על ידם.

2.         התביעה נשוא הבקשה נסובה על הליך שניהל המבקש, שהינו עורך דין במקצועו, על סך 3 מיליון ש"ח, בשם ה"ה שינקוביץ (להלן: " שינקוביץ") כנגד המשיבים.

בתביעתם טוענים המשיבים בין היתר כי המבקש התרשל כלפיהם, חרף היותו בא כוח הצד שכנגד באותו הליך, בין היתר בכך שהציג לפניהם מצגי שווא ונהג בחוסר תום לב. עיקר הטענות הן באשר להליך ביניים שנקט המבקש בשם שינקוביץ, לכינוס נכסים על רכוש של החברה, המשיבה 2, במעמד צד אחד, הגשת התביעה תוך פרסום שהסב נזק ניכר שלא לצורך, הפרת חובות שונות עת ניהל עימם מו"מ לפשרה במסגרתו התחייב שלא תוגש  על ידו בקשה לפסק דין וכזו הוגשה, נקיטת הליכים בקשר עם סחורה של המשיבים שעשה שידע שהסחורה מובטחת בשיעבוד לבנק ועוד.

המבקש טוען כופר בחבותו מכל וכל באשר לטענתו התביעה קנטרנית ומחוסרת כל יסוד. המבקש שהפסיק לייצג את ה"ה שינקוביץ  אף הגיש תביעה שכנגד.

3.         המבקש טוען כי יש לחייב את המשיבים בערובה להוצאות נוכח סיכויי התביעה האפסיים לטענתו וכן עקב המצאות המשיבים בקשיים כלכליים ניכריים. בבקשה נטען כי המשיבות מצויות בחלקן בהליכי כינוס נכסים ולא ניתן יהיה לגבות את ההוצאות באם התביעה תדחה. בהקשר זה מפנה ב"כ המבקש בין היתר להחלטות שונות שיצאו מבתי המשפט כנגד מי מהמשיבים, אשר במסגרתן נדחו בקשות של המשיבים או התקבלו תביעות נגדם והושתו עליהם הוצאות. עוד מופנה בית המשפט להליך כינוס נכסים על רכוש המשיבים, ובמסגרתו מונה עו"ד נימצוביץ' ככונס נכסים לצורך אכיפת אגרת חוב, כמו גם חיוב המשיבים בהפקדה כספית כתנאי לרשות להגן בתביעה שהגיש נגדם בנק מרכנתיל דיסוקנט בע"מ (להלן: " הבנק"), סכום אשר לא  הופקד ובהמשך אף ניתן בגדרו פסק דין.

אציין כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר מטעם  המבקש.

4.         ב"כ המשיבים טוען כי דין הבקשה להמחק על הסף מחמת אי תמיכתה בתצהיר כנדרש. לגופו נטען כי יש למשיבים יכולת לשלם הוצאות אם ישותו עליהם, תוך שמפנה להלכות הפסוקות לפיהן בית המשפט אינו נענה כדבר שבשגרה לבקשות מסוג כאמור על מנת לא לחסום תובע הנמצא בקשיים כלכליים מלנקוט בהליכים משפטיים. התגובה נתמכה בתצהירו של המשיב 1, מר ספקטור, שאף נחקר על תצהירו.

בחקירתו העיד ספקטור כי ההוצאות שהושתו על המשיבים בהליכים השונים שולמו, חרף טענות המבקש וכי המשיבים הגיעו להסכם עקרוני הבנק לפיו כפוף לביצועו ישוחררו נכסי מקרקעין לבעלות המשיבים או מי מהם תוך פטור מההוצאות שהושתו עליהם בהליך עם הבנק. העד אף התחייב להמציא העתק מתשלומי ההוצאות וכן להמציא טיוטת הסכם הפשרה עם הבנק תוך שביקש שטיוטת ההסכם תמסר לעיני בית המשפט בלבד.

אכן, המשיבים המציאו לבית המשפט צילום של שיקים מאת בא כוחם דאז לעו"ד נימצוביץ', בא כוח הנושה לזכותו נפסקו הוצאות, בסך של 35,000 ש"ח. עוד הומצאה מעטפה חתומה המכילה טיוטת הסכם שנטען כי הינה טיוטת הסכם פשרה עם הבנק. אמנם בא כוח המבקש חולק על אמיתות הקבלות כמו גם היות הצילום בלתי קריא, אי המצאת אסמכתאות לפיהן שולמו כל ההוצאות שהושתו על המשיבים, והעדר יכולתו לבחון את האמור בטיוטת הפשרה עקב היותה חתומה במעטפה סגורה  ועוד.

ניסיונותי להביא את הצדדים לידי הסדר לא הועילו הגיע העת ליתן את ההחלטה בבקשה.

5.         הואיל והתביעה נשוא הבקשה הוגשה על ידי תאגידים ובעל זכויות בהם, יש לבחון את הבקשה הן ביחס לחיוב פרט בערובה להוצאות והן ביחס לחיוב תאגיד. המשיב 1 לפי תקנה 519 לתקנות סדן הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") והמשיבים האחרים שהינם תאגידים לפי סעיף 353א' לחוק החברות תשנ"ט -1999 (להלן: " החוק").

על הטלת ערובה להוצאות להבטחת תביעה שהגישה חברה, חל כאמור סעיף 353א לחוק, שהוסף בתיקון 3 לחוק החברות, אשר השיב על כנו את סמכות בית המשפט לחייב חברה בערובה להוצאות לפי סעיף 232 לפקודת החברות, אשר בוטלה עם חקיקת החוק במתכונת המקורית.

לשון הסעיף מורה:

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

עצם התיקון מלמד כי המחוקק מצא לנכון להסמיך את בית המשפט לחייב חברה במעמדה כתובעת בערובה להוצאות זאת מתוך ראייה כי קיימים מצבים בהם יתקשה נתבע לגבות הוצאותיו.

     הפסיקה פרשה את התיקון לחוק כמעמיד נטל על החברה התובעת להוכיח את מסוגלתה לשלם הוצאות משפט באם התביעה תדחה. בהקשר זה  ראה בש"א (חי') 6191/04 זגלוגא מורסקא פולסקא ואחר' נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד לישראל בע"מ ואחר' , מפי כב' הנשיאה גילאור, בסעיף 12 להחלטה נאמר:

" הוראת סעיף 353א לחוק החברות קובע כנקודת מוצא שיקול דעת רחב להורות לחברה לתת ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת"".

עוד אפנה להחלטת כב' השופטת דותן, בר"ע 1885/06, גרנדפוס ואחר' נ' טורבו חברה להנדסה ושווק בע"מ ואחר' , לפיה:

" עינינו הרואות כי גם על פי הוראת סעיף 353א נטל הראיה על החברה התובעת להוכיח כי ביכולתה לשלם ההוצאות אם תוטלנה וכי עצם היות אחריות בעלי המניות מוגבלת מהווה נימוק להטלת ערובה להוצאות."