לפני בקשתם של התובעים לתיקון כתב התביעה, זו הפעם השלישית, לאחר שכתב תביעתם כבר תוקן פעמיים. בקשה זו מוגשת בשלב מתקדם של ההליך, לקראת סיום שלב הבאת ראיות התובעים.
הבקשה
1. בבקשתם, מבקשים התובעים להוסיף בסוף סעיף 14 לכתב התביעה המתוקן את התוספת הבאה:
"בעניין זה יוסיפו התובעים כי מאז התאונה, התובעת איננה עובדת והיא סובלת ממצב נפשי קשה עקב מותו של בעלה המנוח בתאונה, שאירעה בנוכחותה, ובשל מצבה הנפשי, לא תוכל היא לעבוד ולהשתכר גם בעתיד"
לדבריהם, תוספת זו מתבקשת לאור הגילוי החדש בדבר חומרת מצבה הנפשי של גב' נעים, והיא אינה יוצרת ראש נזק חדש, אלא נועדה לצורך חישוב סכומי הפיצויים בלבד.
תיקון כתב טענות
2. באופן הרגיל, שלב תיקון כתבי הטענות שייך לשלב המקדמי, לקדם המשפט, שמטרתו בירור הפלוגתאות שבין הצדדים. ואכן, נהגו בתי המשפט ביד רחבה, כאשר הוגשה בקשת תיקון, כאשר הוכח כי המבקש טעה טעות כנה, ושהתיקון נדרש על מנת להעלות את הפלוגתא העיקרית לדיון (ראו: ר"ע 330/85
מנחם אלבו ו-2 אח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ. פ"ד לט(2), 556; ע"א 351/61
זדרוייביץ נ' "חרות" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד טז(1) 481; ע"א 40/87
נשר נ' אלישע אבוטבול ו-3 אח'. פ"ד מג(4), 49; ע"א 469/64
שיפפהרט אונד אסקורנץ גזלשפט א' רוס אונד קו' נ' רשות הנמלים בישראל, פ"ד יט(2) 207
; ע"א 728/79
קירור נ' עבד אלחפיז זייד. פ"ד לד(4), 126; בש"א (באר-שבע) 605/98
דוד יוספזון נ' עירית קרית-גת. תק-מח 99(2), 21613)
3. האם במקרה דנן, התיקון הינו מהותי לצורך בירור הפלוגתאות בהליך זה או לא? דעתי היא, כי התיקון אינו מהותי לצורך ההכרעה בפלוגתאות, זאת מאחר והפלוגתא המרכזית הינה שאלת סכומי הפיצויים לתלויים. בפסק דינו של כב' השופט
א' ריבלין בהלכת אטינגר (ע"א 140/00
עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח'. תק-על 2004(1), 2452) נקבע שהתלויים
"שהם בן-זוגו של המנוח, הוריו וילדיו - זכאים לפיצוי בגין נזקי ממון שסבלו עקב מות המנוח, לאמור - בגין אובדן תמיכתו הכספית של המנוח בהם עקב מותו" (שם, עמ' 2467). מכאן, שתביעת התלויים אינה כוללת את הנזקים האחרים לתלוייו של הנפגע. מטרת הפיצוי היא להעמיד את התלויים במקום בו עמדו לולא פטירתו של הנפגע מבחינת התמיכה הכלכלית של הנפגע. נכונים דברי ב"כ התובעים אשר הדגיש כי אין מדובר בעילה חדשה (לעניין אי התרת תיקון כתבי טענות היוצרים עילה חדשה ראו: ע"א 721,722/84
ישעיהו משען נ' מדינת ישראל. פ"ד מא(1), 748), משום שאם ברצונה של גב' נעים לתבוע על נזקיה, על פי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87
המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' דינה דהאן. פ"ד מד(3), 397), הרי שעליה להגיש את תביעתה בהליך המתאים ולא בתביעת תלויים.
מהאמור לעיל עולה כי במקרה דנן, התיקון המבוקש אינו מהותי לצורך בירור הפלוגתאות ובכך די על מנת לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה. על אף זאת, אדון גם בטענות לגופה של בקשה, אשר היו עולות באם התיקון היה מהותי לצורך בירור הפלוגתאות.
תיקון כתב טענות לאחר קדם המשפט
4. הלכה היא שבקשה לתיקון כתבי טענות, המוגשת בשלב כה מתקדם, אינה מתקבלת כדבר שבשגרה (ראו: ר"ע 330/85
מנחם אלבו ו-2 אח' נ' רבינטקס תעשיות בע"מ. פ"ד לט(2), 556; ע"א (חיפה) 288/96
כל שרות אנה פוסק בע"מ נ' קראוס יורם. תק-מח 97(1), 1408) ועליה לעמוד הן בתנאי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), העוסקת בתיקון כתבי טענות בכלל, והן בתנאי תקנה 149(ב) לתקנות, העוסקת בבקשות שעניינן שייך לשלב קדם המשפט ומוגשות לאחריו. בעניין זה כבר קבעה הפסיקה שכאשר ישנה התנגשות בין תקנות אלו, גוברים תנאי תקנה 149(ב) (ראו: ר"ע 9/84
אגודת ארתור רובינשטיין נ' החברה הממשלתית. פ"ד לח(1), 566; ע"א (חיפה) 288/96
כל שרות אנה פוסק בע"מ נ' קראוס יורם. תק-מח 97(1), 1408; ת"א (תל-אביב-יפו) 1275/00
א-ת כל קשר בע"מ נ' מעריב. תק-מח 2003(1), 518).
תקנה 149(ב) קובעת מספר תנאים מצטברים אשר בהם צריכה לעמוד הבקשה המוגשת בשלב זה, זה לשונה:
"לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."
קובעת התקנה, שכאשר מדובר בבקשה אשר היה בידי בעל הדין להגישה בשלב של קדם המשפט, ניתן לדון בה אף בשלב מאוחר רק אם ישנם טעמים מיוחדים, שיירשמו, וכאשר הדבר דרוש על מנת למנוע עיוות דין.
ראשית יש לבחון האם מדובר בבקשה אשר היה ניתן להגישה בקדם המשפט. רק אם ניתן היה הדבר, אולם לא נעשה, על הבקשה לעמוד בתנאים הבאים.
טוענים המבקשים שחומרת מצבה הנפשי של גב' נעים לא היה ידוע עד כה, נתון אשר משפיע על יכולתה לחזור ולעבוד, על כן, בתיקון הקודם של כתב התביעה, אשר נעשה לאור הלכת אטינגר, הושמט הפרט של אי חזרתה לעבודה, אשר היה בכתבי התביעה שקדמו.
מנגד טוענים המשיבים כי הטענה בדבר אי חזרתה של התובעת לעבודה כבר נטענה בעבר, בכתבי התביעה הראשונים, ועל כן מדובר בטענה שהיה בידי התובעת להעלותה כבר בקדם המשפט.
5. יש להבחין בין הטענה אשר נטענה בעבר לבין הטענה הנטענת בבקשת תיקון זו. הטענה אשר נטענה בכתב התביעה המקורי הינה טענה עובדתית עכשווית, אשר קבעה כי התובעת לא חזרה לעבודתה, אולם מקביעה זו אין להסיק כי אין באפשרותה לחזור ולעבוד. בשונה מכך, הטענה הנטענת בבקשה זו הינה טענה עתידית, לפיה מלבד העובדה שהתובעת לא חזרה לעבוד, הרי שאף בעתיד לא תוכל לחזור ולעבוד, לאור מצבה הנפשי. השאלה היא, האם עובדה זו היתה ידועה לתובעת בשלב של קדם המשפט או שמא התחדשה לאחר מכן.
מצבה הנפשי של גב' נעים היה ידוע לתובעים. בהתייחסו להעדר התצהיר, הפנה ב"כ התובעים לתצהיריה הקודמים של התובעת, אשר בהם פורטו בהרחבה נסיבות התאונה ותיאור הטראומה הנפשית אותה עברה. עוד הוסיף ב"כ התובעות, כי לתצהיר אשר התייחס לשאלת גובה הנזק צורפו מסמכים המעידים על מצבה הנפשי של התובעת ולטיפולים אותם קיבלה. די בדברים אלו על מנת לקבוע כי מצבה היה ידוע וזאת על אף, שלפי הנטען, מצבה לא אובחן.