1. זו בקשה מני בקשות רבות, שהוגשו בהליך הפירוק של החברה. עיקרה של הבקשה הוא להורות למשיבה 3, אמו של משיב 2, שהוא מנהל החברה, להשיב לחברה באמצעות המבקש (המפרק) סכום של 27,800 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית, שקיבלה מהחברה באמצעות חשבונה של המשיבה 1, שהיא אשתו של מנהל החברה.
2. אין יכולה להיות מחלוקת, כי חשבונה של משיבה 1, מורה במקצועה, שימש את פעילותה של החברה. בגדר פעילות החברה והשימוש בחשבונה הפרטי של אשת המנהל, הוזרמו לחשבון כספים בסכומים ניכרים, עד קריסת החברה.
בעניין זה אף נקבעו ממצאים עובדתיים, אחר שמיעת עדים וקבלת ראיות (ראו החלטה מיום 14.7.2002 בתיק זה בבש"א 2151/07, וראו גם עדות משיב 2 מיום 3.5.99 בהליך אחר). גם מן העדויות ששמעתי בהליך זה, ניתן לקבוע, בבירור, כי חשבונה של משיבה 1 שימש את החברה ב"פרקים", אליו הוזרמו כספים וממנו הוצאו כספים, לרבות ההמחאה, נשוא בקשה זו, שניתנה למשיבה 3, אמו של המנהל.
טענת התיישנות
3. אמת נכון הדבר, שההמחאה ניתנה ביום 23.1.1996, והתביעה להחזר הכספים קופת הפירוק הוגשה ביום 6/6/2006 בחלוף תקופת ההתיישנות הפורמלית, ועל כמבוססת טענתה העיקרית של משיבה 3.
אולם, מן הראיות שבאו לפני עולה תמונה קשה ועקבית של התנהגות המשיבים, כולם כאחד, לשים מכשולים ומחסומים בדרכו של המפרק לבירורים הצריכים לעניין, לרבות מקורותיהם וגורלם של כספים שזרמו לחשבון. לא כל שכן הסברים לפעולות כספיות שונות, לרבות בעניין ההמחאה שניתנה למשיבה 3.
ההמחאה האמורה הגיעה למפרק אך בחודש מאי 2003, ולא לפני כן. לפני מועד זה, לא הייתה כל אפשרות בידי המפרק לדעת על ההמחאה ולבקש הסברים בעניינה.
משיבה 3 העלתה טענות מטענות שונות בכל הנוגע להמחאה האמורה. בין השאר, טענה, כי מדובר בהחזר הלוואה פרטית שנתנה לבנה. הועלו גם השערות שונות על ידי בא-כוחה. בעדותה בבית המשפט, לא תמכה אף את טענותיה היא לעניין הלוואה פרטית או תשלום משכורת. כל ההסברים, לרבות הסברים אחרים, אך מראים שאין כל הסבר של ממש בפי משיבה 3.
ועוד זאת, הטענות בכתב התשובה שהגישה לבית המשפט, אין להן יסוד. העילה של החזר הלוואה פרטית, באה אך בהליך זה, ובכל מקרה לא הוכח, כלל ועיקר.
4. המשיבים לא סיפקו למפרק מסמכים והסברים, שנדרשו למסור לו והערימו עליו
קשיים רבים.
בנסיבות אלה, אין למנות את מרוץ ההתיישנות מן המועד שבו נמשכה ההמחאה, כפי שצוין בה. יהיה זה ראוי ונכון למנות את תקופת ההתיישנות מיום שהגיעה ההמחאה לידי המפרק. במקרה זה, לא חלפה תקופת ההתיישנות עד יום הגשת התביעה יש לשקול בעניין זה את האינטרס של הנושים הרבים ולהעדיפו, במקרה זה על נזקיה של משיבה 3, בכלל מאזן הנזקים.
5. מקובלת עלי עמדות המפרק והכונס הרשמי, כי עיתוי משיכת ההמחאה מצביע אף הוא על ניסיון להברחת כספים מהחברה.
סמכות בית המשפט של פירוק
6. משיבה 3 טוענת, כי מדובר בתובענה שלפי סכומה היא בסמכות בית משפט השלום, וכי אין להתיר את בירורה בהליך של "מתן הוראות".
בית משפט זה, הכריע זה מכבר כי חשבונה של משיבה 1 שימש את פעילותה של החברה.
ההמחאה האמורה הוצאה באמצעות החשבון האמור, ולא נמצא הסבר שיניח את הדעת, שאין פעולה זו קשורה לפעילות החברה. בנסיבות האלה, כאשר מדובר בעניין הקשור להליכי הפירוק, בסכום קצוב לטובת צד שלישי שהוא קרובו של מנהל החברה, שלא נתנה כל הסבר סביר וברור לקבלת הכספים, הרי שהנתיב של "מתן הוראות" על ידי בית משפט של פירוק הוא נכון, קצר ויעיל.
ועוד זאת, המשיבה 3 פרשה את עמדתה וטענותיה בבית המשפט, בדרך של מתן תשובה ותגובה, עדויות בבית המשפט והגשת סיכומים בכתב.
הנה כי כן, היו למשיבה 3 ימים בבית המשפט, ובית משפט זה קבע ממצאים עובדתיים, לאחר ששמע את כל הצדדים הנוגעים לעניין (ראו: בש"א (ת"א) 23807/06
בנק דיסקונט בע"מ נ'
קנדלברי אינווסטמנט, תק-מח 2007(2) 9990-9993; רע"א 9082/05
שרידב השקעות בע"מ נ'
עו"ד א' הרטמן תק-על 2007(1), 4720).