בש"א, א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
19723-07,2299-06
13/11/2007
|
בפני השופט:
גנות דליה
|
| - נגד - |
התובע:
1. יבולי אביב בע"מ
2. ציון סויסה
עו"ד אריאל הר שושנים
|
הנתבע:
אבו לחיה עבדאללה
עו"ד מוחמא פוקרא
|
| החלטה |
1. בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות. הבקשה הוגשה על ידי יבולי אביב בע"מ וציון סויסה (להלן: "
המבקשים") כנגד אבו לחיה עבדאללה (להלן: "
המשיב").
לחילופין עותרים המבקשים "להורות על הוצאת חוות הדעת מהתיק ואיסור צירוף חוות דעת מטעם התובע במסגרת התובענה".
העובדות הצריכות לעניין
2. התובע, תושב עזה, יליד 1963 נפגע לטענתו בתאונה ביום 8.7.98 עת היה מועסק אצל הנתבעת כסבל בחנות ירקות. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה הוא נפצע ונגרמו לו נזקים, אותם הוא תובע בתביעה נשוא הבקשה.
3. זה המקום לציין כי בקשה זו מוטב היה אילו לא הוגשה מאשר הוגשה, ובדרך שהוגשה. במה דברים אמורים? מדובר בבקשה אשר רובה ככולה מתבססת על נתונים עובדתיים, אשר הוגשה ללא תצהיר לאימות האמור בה, ובניגוד להוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "
התקנות") וכבר מסיבה זו דינה להדחות.
לא זו אף זו, הבקשה מנוסחת באופן מבלבל ביותר, ולמעשה מדובר בבקשה "ממוחזרת" אשר הוגשה בזמנו לבית המשפט המחוזי בנצרת, וכנראה שלא נדונה שם.
4. למיטב הבנתי - ככל שהבנתי מגעת בהתחשב באופן ניסוח הבקשה - הוגשה התובענה דנן לראשונה בשנת 2000 לבית המשפט השלום בנצרת (ת.א. (נצרת) 1977/00) ומשם הועברה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 1032/02) ולאחר מכן הועברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 2389/02), שם נמחקה מחוסר מעש ביום 11.7.04 בהתאם להחלטתה של כב' השופטת ר. לבהר-שרון.
התובע לא אמר נואש והגיש תביעה נוספת, חדשה, בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 230/06) אלא שגם תובענה זו הועברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו - היא התובענה נשוא הבקשה אשר בפני.
טענות המבקשים
5. המבקשים מבהירים כי התובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נמחקה בשל חוסר המעש של התובע אשר התבטא באי המצאת חוות דעת רפואית. משכך, ובהתבסס על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חיפה) 4292/98
א.פ.פרי בע"מ נ' גבאי רחל וכן בהתבסס על פסקי דין בבתי משפט השלום שניתנו בעקבות ע"א 4292/98 טוענים המבקשים כי אין לכלול במרוץ ההתיישנות את משך "חיי התובענה" בבית המשפט המחוזי בתל אביב, והם מגיעים לידי המסקנה כי בהפחתת התקופה האמורה, אין ספק כי התובענה התיישנה במועד הגשתה בשנית בבית המשפט המחוזי בנצרת.
טענות המשיב
6. המשיב עותר לדחיית הבקשה שכן מדובר "בבקשה מיותרת לחלוטין טרצנית (כך במקור-ד.ג.) טרדנית" (סעיף 1 לתגובה) וכי בחשבון אריתמטי פשוט ניתן להגיע למסקנה כי מרוץ ההתיישנות טרם הסתיים.
דיון
7. אחזור ואבהיר כי מדובר בבקשה שהוגשה ללא תצהיר, בניגוד להוראות תקנה 241 לתקנות, וכבר בשל כך דינה להדחות ויפים לעניין זה דברי בית המשפט (ע"א 759/76
צבי, רמי ומשה פז נ' יצחק נוימן , פ"ד לא(2) 169, 180-179:
"נכון הוא אמנם שאין בית משפט זה נוטה לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי בלבד, ולעיתים קרובות יתייחס לכן בליברליות לקיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אולם אין בכך כדי להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, אינו רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן".
וקביעות אלו תקפות כאז - כן עתה. אלא מאי? פטור בלא כלום לא ניתן, ועל כן אתייחס לטענות המבקשים.
8. חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "
חוק ההתיישנות") מסדיר את סוגייית ההתיישנות במשפט הישראלי וקובע בסעיף 2:
"תביעה לקיים זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה".