1. מהי תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לתגמולי ביטוח אחריות, מהו היחס בין סעיפים 31 ו-70 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן -
חוק חוזה הביטוח, או: החוק), ומהו פרק הזמן העומד לרשות המבוטח להגיש תביעת שיפוי נגד המבטח, מעת שנודע לו על הגשתה נגדו של תביעת הצד השלישי? אלה הן השאלות הצריכות הכרעה בהליך שלפני.
רקע עובדתי ודיוני
2. התובעים הגישו נגד מספר נתבעים, וביניהם הנתבעת 6 (להלן -
צמנטכל או המבוטחת), תביעה בגין נזקים שנגרמו להם עקב מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים, בקשר עם בניית קוטג' דו-משפחתי. אחת מטענותיהם העיקריות של התובעים היא, כי צמנטכל קדחה את כלונסאות הקוטג' ברשלנות, מה שפגם בביסוסו וגרם לתובעים לנזקים.
3. על פי הנטען בכתב התביעה ובתצהירים מטעמם של התובעים, נקדחו הכלונסאות באוקטובר-נובמבר 96'. הסדקים בקירות הבית הופיעו במחצית השנייה של שנת 98'. לצמנטכל נודע על הכשל בקידוחים באפריל 99', ולכל המאוחר בתאריך 18/12/00, עם קבלת דרישתו בעניין של ב"כ התובעים (נספחים ב-ג להשלמת הטיעון של עו"ד כרמלי). הודעת צד ג' בת.א 2318/00 (תביעת מש' שלום) הומצאה לצמנטכל בתאריך 5/2/01, ואילו כתב תביעה בת.א 3256/01 (תביעת מש' דורון) הומצא לצמנטכל בתאריך 3/6/01.
4. על הנתבעים המקוריים נמנתה גם מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן -
מגדל או המבטחת), וזאת כמבטחת של אחת מהנתבעות האחרות: חברת טשת. בתאריך 28/5/05 הגישו התובעים "בקשה לצירוף עילה", שבה עתרו להרשות להם להסתמך כלפי מגדל על פוליסת ביטוח אחריות, שזו הוציאה לצמנטכל. דובר, למעשה, בבקשה לתיקון כתב תביעה, בדרך של הוספת עילת תביעה, אשר מטרתה ליצור מסגרת דיונית, שתאפשר לתובעים לתבוע את מגדל לא רק כמבטחת של חברת טשת, כפי שהדבר בכתב התביעה המקורי, אלא גם כמבטחת של צמנטכל.
להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 25/6/04 הוגשה נגד צמנטכל בקשת פירוק וביום 1/11/04 ניתן נגדה צו פירוק. אין מחלוקת, כי מכוחו של סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, באים התובעים בנעליה של צמנטכל כלפי מגדל.
5. מגדל, באמצעות בא כוחה המלומד עו"ד כרמלי, התנגדה לבקשה מהטעם, שלא נתמכה בתצהיר ואף הוגשה בשלב מתקדם של המשפט. בהחלטתי מיום 7/7/05 דחיתי את ההתנגדות ונעתרתי לבקשה. מגדל עתרה לרשות ערעור על החלטה זו. במסגרת בקשת רשות הערעור הוסיפה מגדל להתנגדותה נדבך חדש, לאמור: כי התביעה כלפיה, כמבטחת צמנטכל, התיישנה. בהחלטתו של בית המשפט העליון (כב' השופט א' ריבלין) נדחו טענותיה הפורמאליות של מגדל, אך העניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לבירור טענת ההתיישנות. כך נעשה נוכח ההלכה הקובעת, כי לא ניתן להשיב חיים לעילה שהתיישנה בדרך של תיקון כתב תביעה. אם לנתבע הייתה עומדת טענת התיישנות לו במקום תיקון התביעה הייתה מוגשת תביעה חדשה, אזי בית המשפט לא ישעה לבקשת התיקון.
בהתאם למצוותו של בית המשפט העליון הוריתי לצדדים להגיש את טענותיהם בסוגית ההתיישנות והם עשו כן. לא נותר אלא להכריע בחילוקי הדעות.
המסגרת הנורמטיבית
6. קודם שאסקור את טענותיהם של הצדדים, אפרט את הוראות חוק חוזה הביטוח הצריכות לעניין ואת תכליתן.
סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". משמעות המונח "תביעה" בהקשר זה היא, תביעה לתגמולי ביטוח כנגד המבטח המוגשת לבית המשפט (ע"א 3812/91
ג'רייס נ' אריה, פ"ד מח(3) 441). לגבי תביעה לתגמולי ביטוח נקבעה, אפוא, תקופת התיישנות מקוצרת של שלוש שנים. "אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים, אך תקופה ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת את חברות הביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים" (א' ידין,
חוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ד, עמ' 95-96). הדעת נותנת, כי הכבדה זו אף עלולה לגרום להאמרת תעריפי הביטוח. כדי למנוע את כל אלה קוצרה, כאמור, תקופת ההתיישנות והועמדה על שלוש שנים.
7. קיצורה של תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לתגמולי ביטוח והעמדתה על שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח, יצר בעיה מיוחדת לגבי ביטוחי האחריות. יסוד הבעיה בחוסר הסימטריה הקיים בין תקופות ההתיישנות של תביעות הצד השלישי והמבוטח, מחד, ובהוראתו של סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח, כי מקרה הביטוח בביטוח אחריות חל ביום שבו נולדת עילת התביעה של הצד השלישי נגד המבוטח, מאידך. במצב דברים זה, עלול המבוטח למצוא עצמו מול שוקת שבורה, שהרי כאשר תביעת הצד השלישי נגדו תוגש לאחר חלוף שלוש שנים ממקרה הביטוח, תביעתו שלו כלפי המבטח כבר עלולה להתיישן. אמנם ייתכן שלמבוטח תקום במקרה כזה עילה חוקית המצדיקה את הארכת תקופת ההתיישנות, אך כדי להסיר כל ספק נחקק סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו: "סייג להתיישנות", הקובע, כי "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח".
בע"א 6945/98
משמר - חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נ' קלר קסטיאל ואח', פ"ד נו (5) 170 (להלן -
פרשת משמר), שבו בוארה תכליתו הנזכרת לעיל של סעיף 70 לחוק, פסק בית המשפט העליון, כי"סעיף 70 אכן מאריך ביחס לתביעת שיפוי של מבוטח בביטוח אחריות את תקופת ההתיישנות הרגילה הקבועה בסעיף 31 לשאר תביעות של מבוטחים נגד מבטחיהם. ככלל, ואם אין מתקיימת עילה להארכה נוספת של תקופת ההתיישנות - כגון על-פי הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, בשל היעדר ידיעה או אפשרות ידיעה אודות קיומה של עילת הצד השלישי כנגדו - תקופת ההתיישנות לתביעת השיפוי של המבוטח נגד המבטח תחושב כחופפת את תקופת ההתיישנות החלה על תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". בדומה לכך, בדנ"א 5916/02
משמר - חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נ' קלר קסטיאל ואח', שבו נדחתה עתירה לקיומו של דיון נוסף באותו עניין, קבע כב' השופט מ' חשין, כי "בשים-לב לכך שזכותו של הנפגע כלפי המבוטח אינה מתיישנת אלא בעבור שבע שנים, וכדי שלא להביא לכך שזכותו של המבוטח כלפי המבטח תתיישן לפני שהמבוטח ידע כלל על אירועו של מקרה הביטוח - קרא: על התאונה - הוסיף החוק וקבע, בסעיף 70 בו, הארכה של תקופת ההתיישנות, תוך השוואתה לתקופת ההתיישנות של הניזוק כלפי המבוטח".
גדריה של הלכת משמר והמחלוקת במקרה דנן
8. בבואנו לבחון את סוגיית התיישנותה של תביעת המבוטח לתגמולי ביטוח אחריות, יש להבחין בין שתי שאלות: האחת, מהו היחס בין התיישנותה של תביעת הצד השלישי נגד המבוטח, לבין התיישנותה של תביעת המבוטח נגד המבטח. נושא זה מוסדר בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, הקובע סימטריה ("גב לגב") בין תקופות ההתיישנות של שתי התביעות, לאמור: כל עוד לא התיישנה תביעתו של הצד השלישי נגד המבוטח, לא מתיישנת גם תביעתו של המבוטח נגד המבטח; השאלה השנייה היא, ממתי יש למנות את תקופת ההתיישנות של תביעת השיפוי נגד המבטח, ומהו הזמן העומד לרשות המבוטח להגשת תביעת השיפוי מרגע שהומצאה לו תביעתו של הצד השלישי. בעניין אחרון זה ניתן להעלות על הדעת מספר תשובות אפשריות: האחת, כי על המבוטח להגיש את התביעה תוך שבע שנים ולחילופין, תוך שלוש שנים מיום מתן פסק הדין נגדו בתביעת הצד השלישי; השנייה, כי עליו לעשות כן תוך שבע שנים מיום שנודע לו על תביעת הצד השלישי; השלישית, כי עליו להגיש את התביעה תוך שלוש שנים מיום שנודע לו על תביעת הצד השלישי, כאמור בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח; הרביעית, כי עליו לעשות כן תוך שנה מיום שנודע לו על תביעת הצד השלישי, על יסוד היקש מסעיף 16 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958; החמישית, כי עליו לעשות כן תוך שבע שנים מיום מקרה הביטוח, החל,לפי סעיף 65 לחוק, ביום שבו נולדה עילת תביעתו של הצד השלישי נגד המבוטח (לכל אלה ראו והשוו: ש' נתניהו, זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות,
הפרקליט מד (תשנ"ט), 11, 31-32) אכן, בכל אחת מהאפשרויות שציינו עשוי לעמוד לרשות המבוטח פרק זמן ארוך יותר, אם רק יעלה בידו להצביע על עילה חוקית המצדיקה את הארכת התקופה, כגון: קטינות, או ליקוי נפשי כאמור בסעיפים 10-11 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, או אי ידיעת העובדות המהוות את עילת התובענה כאמור בסעיף 8 לאותו חוק.
9. בפרשת
משמרנדחתה האפשרות הראשונה שצוינה לעיל, שלפיה מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הוא מועד מתן פסק הדין בתביעת הצד השלישי. אלא שהשאלה: מהי האפשרות הנכונה מבין יתר האפשרויות הבאות בחשבון, לא הייתה טעונה הכרעה, ונראה שמטעם זה לא נדונה באופן מלא ולא התלבנה. טעמו של דבר הוא, שתביעת השיפוי של המבוטח באותה פרשה הוגשה רק
שמונה שנים לאחר שנתבע על ידי הצד השלישי. מאז קרות מקרה הביטוח חלף, מן הסתם, זמן ארוך יותר. במצב דברים זה, התיישנה התביעה על פי כל ארבע האפשרויות הנותרות כאחת. ממילא שלא היה צורך להכריע בשאלה, מהי האפשרות הנכונה.
10. שאלה זו עולה במלוא עוצמתה במקרה שלפנינו. מגדל טוענת, כי לאחר שלמבוטח נודע על תביעתו של הצד השלישי נגדו, עומדות לרשותו רק שלוש שנים להגשת תביעתו נגד המבטח, וזאת כמתחייב מסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. לשיטתה, עניינו של סעיף 70 לחוק אינו אלא ביחס שבין התיישנות תביעתו של הצד השלישי לבין התיישנות תביעתו של המבוטח, והוא מתייחס אל הזמן שעד להגשת תביעתו של הצד השלישי נגד המבוטח; אך לאחר שתביעה זו הוגשה נגד המבוטח, על המבוטח להגיש את תביעתו שלו תוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 31 לחוק. במקרה דנן הוגשה התביעה נגד צמנטכל והומצאה לה עוד בשנת 01'. המסקנה המתחייבת היא, שכאשר התובעים, הבאים בנעליה של צמנטכל, הגישו במאי 05' את בקשתם לתיקון כתב התביעה נגד מגדל, כבר התיישנה תביעתם.
11. התובעים, באמצעות בא כוחם המלומד עו"ד הכהן - ומסייע בידם גם בא כוחו המלומד של הנתבע שנק, עו"ד גדות - טוענים מנגד, כי הוראת החוק היחידה, העוסקת בהתיישנות תביעת המבוטח לתגמולי ביטוח אחריות, הנה סעיף 70 לחוק, שכן סעיף 31 אינו חל כלל. לשיטתם, על פי סעיף 70 עומדות למבוטח לצורך הגשת תביעת השיפוי שבע שנים, אשר תחילתן ביום קרות מקרה הביטוח. לפי שיטה זו, הייתה רשאית צמנטכל להגיש את התביעה נגד מגדל תוך שבע שנים, אשר תחילתן בסוף דצמבר 98', שאז נודע לה על טענות התובעים נגדה, וסופן בדצמבר 05'. המסקנה היא, כי בעת הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה במאי 05', התביעה עדיין לא התיישנה.
דיון והכרעה במחלוקת