1.
זוהי החלטה בבקשת המבקשת - הנתבעת, לסלק על הסף את התביעה. החלטתי
למחוק על הסף מקצת התביעה ולהלן נימוקי ההחלטה.
2. המשיבה הינה חברת בניה, ובכתב התביעה, תבעה היא לחייב את המבקשת, להשיב לה סכומי כסף שגבתה מן המשיבה בגין היטל ביוב, אגרת חיבור מים ואגרת צינורות מים, ואשר לטענת המשיבה, נגבו בחוסר סמכות, שלא כדין, ותוך עשיית עושר ולא במשפט.
3.
בבקשתה עתרה המבקשת לדחות את התביעה או למחקה, "כולה או מקצתה" על הסף.
א.
המבקשת טענה, כי סמכות לדון בתביעות המשיבה, לעניין השבת כספים ששילמה כהיטל ביוב, מסורה לוועדת הערר הנכבדה לענייני ביוב, ע"פ חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב 1962, וכי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בעניין האמור.
המבקשת נסמכת ההלכה שנפסקה ע"י בית המשפט העליון הנכבד ברע"א 2425/99
עירית נס ציונה ואח' נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ פ"ד נד (4) 481, לפיה יש בדרך כלל להגיש תביעת השבה, בגין אגרת ביוב אשר נגבתה שלא כדין, או בחוסר סמכות, או בהסתמך על חוק עזר שנפל בו פגם, לועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ד 1962. המבקשת תמכה טענותיה בהחלטות רבות שניתנו בערכאות השונות אשר סילקו על הסף תביעות השבה דומות.
ב.
לעניין התביעה להשבת אגרות חיבור מים והנחת צינורות, תמכה המבקשת טענותיה, בפסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד ברע"א 11224/04
המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר ואח', בה נקבע כי, "...הסמכות לדון בהשגות על פעולות מנהליות של רשות מקומית נתונה בסייג הקבוע בפרט 8 (א) לתוספת ובהעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מנהליים ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים".
באותו עניין נקבע כי יש לסלק על הסף תובענה לסעד הצהרתי שהוגשה לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב, בה נתבקש להצהיר, כי דרישת התשלום שהוצאה הרשות המקומית, בגין היטלים ואגרות שונים, לרבות אגרת הנחת צנרת והיטל ביוב, הינה בטלה.
המבקשת סבורה, כי היות והתביעה להשבת אגרות חבור מים והנחת צינורות, יסודה בתקיפת דרישת התשלום שהמציאה לה המבקשת, ונוכח דברים שנכתבו בפסק הדין בעניין ייזום, יש להחיל את מסקנת פסה"ד ברע"א 11224/04 האמור, גם על התביעה דנא, ולקבוע כי הסמכות לדון בתביעה להשבת אגרת חבור המים, מסורה לבית המשפט המחוזי הנכבד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ולא לבית משפט השלום.
4. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעה על כל חלקיה.
א. המשיבה טענה בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ייזום. (רע"א 2425/99), אינו שולל את סמכות בתי המשפט האזרחיים, לדון בשאלות ע"פ חוק הביוב ופקודת העיריות (אספקת מים), זאת הן משום שבאותו עניין הסכימו הצדדים עובר למתן פסק הדין, כי בחוקים אלה נקבעו דרכי השגה ייחודיות בפני גופי הערר, והן בשל הערת כב' הנשיא א. ברק באותו עניין להן הסכים גם כבוד השופט אנגלרד, לפיה השאיר ככל הנראה ב"צריך דיון" את שאלת הסמכות המקבילה בית המשפט האזרחי לדון בענייני אגרת הביוב.
ב. לעניין אגרת חיבור מים ואגרת הנחת צינורות, טענה המשיבה, כי אין להרחיב את תחולת ההלכה שנפסקה ברע"א 11224/04
פרדסיה נ' בלונדר, גם על תביעות השבה.
ב"כ המשיבה נסמך על פסקי דין של בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים אשר קבעו, כי בתי המשפט האזרחיים מוסמכים לדון, בתביעות השבה של אגרות חבור מים ואגרות צינורות מים.
5.
נראה, כי לאחרונה הוכרעו השאלות העיקריות שבמחלוקת בבקשה זו, בפסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד, ברע"א 3993/05
ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ'
עירית באר שבע, במסגרתו אושרה קביעת בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע, לפיה הסמכויות לדון בתביעות השבה של אגרת ביוב ואגרת חבור מים, מסורות בדרך כלל לגופי הערר דהיינו, ועדת הערר לעיני ביוב (מכח חוק הרשויות המקומיות (ביוב), ושר הפנים (מכח פקודת העיריות, אספקת מים), בעוד הסמכות לדון בתביעת השבה של אגרת הנחת צינורות, מסורה לבתי המשפט האזרחים. משנפסקה ההלכה כאמור, הרי שיש ליישמה גם בענייננו.
6. המשיב טען בסיכומיו לחלופין, כי במקרה זה, קיימות שאלות בעלות חשיבות עקרונית מיוחדת אשר מצדיקות הותרת הדיון בתביעה בבית משפט זה. בין העניינים שמנה, הטענה כי המבקשת חייבה את המשיבה בהיטלים, בניגוד להסכם בעניין ביצוע התשלום (בין המשיבה ובין משרד השיכון), ולא בהתאם להוראות החוק, הטענה לפיה מעורבות בתביעה שאלות נזקיות לצד שאלות חוזיות, ועוד.
לא מצאתי בתביעה שאלה עקרונית יוצאת דופן כנטען, המצדיקה דחיית הבקשה.
התביעה עסקת בתוקף אגרות שנגבו, ונטען בה כי נגבו ביתר ובחוסר סמכות, מאתר והמשיבה שילמה למשרד השיכון והבינוי תשלומים, עבור ביצוע עבודות תשתית.
על פני הדברים, מדובר בטענות שאינן יוצאות דופן ואינן בעלות חשיבות עקרונית. נראה, כי גופי הערר מוסמכים לדון בטענות האמורות , ומכל מקום, אם ימצאו כי אינם מוסמכים לדון בהם, רשאית תהא המשיבה לשוב ולעורר תביעתה בעניינים אלה, בבית המשפט.
7.
לשיטה אחרונה - הבקשה מתקבלת באופן חלקי, ואני מורה על מחיקה על הסף של חלקי התביעה העוסקים בהיטל הביוב ובאגרת חבור המים.
המשיבה תשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ .