החלטה בתיק בש"א 1849/06

1.       המשיבות הן 3 חברות משפחתיות העוסקות בייצור בדי ברזנט, צביעה ואפשרת בדים וייצוא כלי מיטה הנתפרים על ידי קבלני  משנה. כל פעילות החברות מתנהלת במפעל הממוקם באזור התעשייה של מעלה אפרים.

          אברהם ברום וצבי ברום הם בעלי כל מניות המשיבות 1 ו-2 ובעלי 48% ממניות המשיבה 3. באחוזים הנותרים מחזיקה החברה הזרה.

2.       המבקשת היא חברת ביטוח אשר ביטחה את התובעות בפוליסת בונוס לעסק מס' 7500001097/05, במסגרתה היו המשיבות מבוטחות בביטוח סיכוני באשר למבנה בית העסק (להלן: פוליסת הביטוח).

3.       לטענת המשיבות בתביעתן בת"א 7517/05, ביום 25.8.05, בשעות הערב המוקדמות, פרצה אש בחדרי המפעל אשר כילתה חלקים ניכרים במבנה המפעל ובתכולתו, לרבות מלאים, ציוד משרדי, חמרי גלם, מכונות יקרות, מערכות חשמל  וציוד נוסף.

4.       המשיבות הודיעו למבקשת על אירוע השריפה סמוך לאחר האירוע, ואף שלחו שמאים וחוקרים למקום.

          תביעת המשיבות לתגמולי ביטוח על פי פוליסת הביטוח, נדחתה על-ידי המבקשת, לאור העובדה כי למשיבות היו חובות כספיים כבדים, והתשתית הראייתית הצביעה כי סיבת השריפה הייתה הצתה מכוונת. מסקנת המבקשת, כפי שבאה לידי ביטוי בתשובת בא-כוחה לתביעת המבקשות, היא, שסיבת השריפה הנה הצתה מכוונת שמטרתה לזכות בתגמולי הביטוח.

          מכאן תביעת המשיבות נגד המבקשת.

5.       המבקשת הגישה בקשה לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, על פי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות).

          החלטה זו מתייחסת לבקשת המבקשת.

          אומר כבר כאן, טענות הצדדים מפורטות ואין בכוונתי לפרטן אחת לאחת, אלא להראות את עיקרן.

6.       לטענת המבקשת, למשיבות הפסדים צבורים של למעלה מ-14 מיליון שקלים, נכון  ליום 31.12.04, היקף ההתחייבויות הכספיות המצטבר עולה על 17 מיליון שקלים, וזכויות המשיבות על פי פוליסת הביטוח משועבדות לבנקים בגין היקף החובות הכספיים של המשיבות.

מפעל המשיבות והציוד שבו משועבדים לטובת הבנקים והנושים האחרים, והמשיבות אף חייבות כספים לקרובי משפחה, מהם לוו כספים.

7.       המשיבות סבורות כי גם אם מצבן הכלכלי נפגע קשות בעקבות השריפה, הן עושות מאמצים לחזור לפעילות סדירה, פעילות אשר הכנסה בצידה, ובכיסן מצויים סכומים שיאפשרו תשלום הוצאות, אם תפסקנה כאלה. המשיבות אף אינן מסכימות לגובה חובן, כאשר לטענתן חלק מהחובות הם חובות בין המשיבות לבין עצמן. עוד טוענות המשיבות, כי התנהלותה הכלכלית של המבקשת היתה בחוסר תום לב, וכי המבקשת היא האחראית למצבו לאחר השריפה, משלא שולמו תגמולי ביטוח.

8.       הצדדים אף חלוקים בפרשנות המשפטית של סעיף 353א לחוק החברות, כאשר המבקשת סוברת כי חוסר יכולת כלכלית ועוני החברה מהווה סיבה לחיוב ערובה להבטחת הוצאות, ואילו המשיבות סוברות כי על בית המשפט לשקול גם את השאלה, האם נסיבות הענין מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

9.       המשיבות הודיעו לבית המשפט כי מצבת חובותיהן לבנקים קטנה בסכום של קרוב ל-4 מיליון ש"ח וחזרו על טענותיהן, כי לאור פעילותן לאחרונה וההכנסות שהופקו על ידן, יש בכיסן כספים לתשלום הוצאות המבקשת, אם יפסידו בתביעתן.

דיון והכרעה

10.     סעיף 353א לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה החליף את סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983, אשר קובע: