1. בפניי בקשתו של מר מאיר רבין (להלן: "
המבקש"), כי אורה על עיכוב ביצוע החלטת הרשם של בית משפט זה, כב' השופט ר' כרמל, בבש"א 8109/07, מיום 3.2.08, בה הורה על ביטול העיקולים שהוטלו על-ידו לבקשת המבקש, ביום 8.11.2007 (בש"א 7560/07), במעמד צד אחד, על נכסיהם של מר חיים ראבד, מר אליהו ויינשטיין והחברה Lakewood Investment Holdings LLC (להלן: "
המשיבים 1,2,ו-3", בהתאמה). החלטות אלו ניתנו במסגרת התביעה שהגיש המבקש לבית משפט זה (ת.א. 9549/07), לאכיפת התחייבות חוזית מצד המשיבים כלפיו. על החלטת הרשם בבש"א 8109/07 הגיש המבקש ערעור (ע"א 2116/08), התלוי ועומד. לחלופין, מבקש הוא, כי יינתן לו סעד זמני בערעור, של הטלת עיקולים זמניים על זכויות המשיבים או מי מהם בנכסים שלהלן, עד להכרעה בערעור עצמו:
א. עיקול על זכויות המשיבה 3 במקרקעין הידועים כחלקה 87 בגוש 30194 בירושלים, והמוכרים גם כחלק ממתחם הולילנד בירושלים.
ב. עיקול על כל הכספים ו/או זכויות המגיעים ו/או ניירות ערך המגיעים ו/או שיגיעו למשיבים, או מי מהם, מחברת נידר - חברה לבניין ופיתוח בע"מ ו/או חברת פיננסיטק בע"מ, וזאת בין אם הגיע זמן פירעונם ו/או תשלומם ו/או קבלתם ובין אם לאו.
רקע עובדתי
2. המבקש עוסק, לטענתו, ביזמות, השבחה ועסקאות מקרקעין. משיב 1 עוסק בתחום הנדל"ן. לטענת המבקש, משמש משיב 1 כנציגו העסקי בישראל של משיב 2, והוא אף בעל מניות במשיבה 3. טענה זו מוכחשת בבקשה שהוגשה מטעם המשיבים לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו במעמד צד אחד. לטענת משיב 1 כמפורט בתצהירו, הוא משמש כמנהל במשיבה 3. המשיב 2 מתגורר בארה"ב ועוסק, בין היתר, בנדל"ן. מבקשת המשיבים לביטול העיקולים הזמניים עולה, כי הוא בעל המניות היחיד במשיבה 3. המשיבה 3 הינה חברה זרה הרשומה בארה"ב. טענת המבקש, לפיה חברה זו הוקמה על ידי משיבים 1 ו-2 מוכחשת על ידי משיב 1.
3. כפי שנטען בכתב התביעה (ת"א 9549/07), במהלך חודש יוני 2005, פנו המשיב 1 ומר יעקב הלפרין למבקש, והציגו עצמם כנציגיו העסקיים בישראל של המשיב 2. המשיב 1 ציין בפני המבקש, כי המשיב 2 מעוניין לרכוש נכס נדל"ן בירושלים, וכי המשיב 1 ומר הלפרין הינם נציגיו הבלעדיים של המשיב 2 לצורך איתור, טיפול ורכישת נכס מסוג זה, וכי הם פועלים בעניין כשלוחיו של המשיב 2.
4. המבקש עניין את המשיב 1 ואת מר הלפרין ברכישת החלק הצפוני של מתחם הולילנד בירושלים, הידוע כגוש 30194, חלקה 34, מגרשים 1 ו-2, שחל עליו תב"ע 3507ו' (להלן: "
מתחם הולילנד"). לדברי המבקש, הוא הכיר היטב את מתחם הולילנד, את פוטנציאל הפיתוח שלו ואת פוטנציאל המכירות וההכנסות הצפויות ממנו, וכן את בעלי המתחם: חברת הולילנד תיירות (1992) בע"מ ואת בעל השליטה בחברת הולילנד, מר הלל צ'רני.
5. המשיב 1 ומר הלפרין ביקשו מהמבקש לסייע להם בקידום האינטרסים שלהם לביצוע העסקה לרכישת מתחם הולילנד כך שהמבקש ילווה את המשיבים במהלך המשא ומתן וייתן להם ייעוץ במהלכו ובמהלך הרכישה של מתחם הולילנד. המבקש נעתר לבקשת המשיבים והוסכם, כי המבקש ייתן למשיבים שירותי ייעוץ, וכי שכרו יהיה מותנה בהסכם סופי של רכישת מתחם הולילנד על זכויות הבנייה הנלוות לו.
6. על פי הנטען בכתב התביעה, עבור שירותי הייעוץ הללו התחייבו המשיב 1 ומר הלפרין, בשמם ובשם שלוחם המשיב 2, ליתן למבקש תמורה כדלקמן: שטח מסחרי במתחם הולילנד בגודל של 500 מ"ר, ששוויו הכולל מוערך בכ-2,500,000$; וכן שלוש דירות מגורים במתחם הולילנד בשווי כולל של עד 1,050,000$ (הכל לפי שער דולר של 4 ש"ח). שווי התמורה כוללת בגין שירותי הייעוץ, לפי כתב התביעה, עומד על 14,200,00 ש"ח. התחייבות זו לתשלום דמי הייעוץ הועלתה על הסכם בכתב שנחתם על-ידי הצדדים, ואשר צורף כנספח א' לכתב התביעה ולבקשה להטלת עיקול זמני.
7. כאמור בכתב התביעה, ביום 25.1.2006, נחתם הסכם הרכישה בין המשיבים 1 ו-2 לבין חברת הולילנד, בתמורה כוללת של 30.5 מיליון דולר. לצורך ביצוע עסקת הרכישה, הקימו המשיבים 1 ו-2 חברה זרה, היא המשיבה 3.
8. לטענת המבקש, היו הייעוץ והסיוע שנתן למשיבים במשא ומתן גורם מהותי להצלחת המשא ומתן וחתימת הסכם הרכישה עם המשיבים. כמו כן, גם לאחר חתימת הסכם הרכישה, המשיך המבקש לסייע למשיבים במימוש הסכם הרכישה והפרויקט של מתחם הולילנד.
9. עוד טען המבקש, כי זמן מה לאחר חתימת הסכם הרכישה, התברר למבקש שלמשיבים אין די משאבים כספיים לבניית הפרויקט במתחם הולילנד, ועל כן סייע למשיבים באיתור גורמים שיסייעו למשיבים ברכישת המקרקעין. במסגרת זו, ליווה המבקש את המשיבים וייעץ להם בכל הנוגע להתקשרותם עם חברת נידר - חברה לבנין ופיתוח בע"מ (חברה ציבורית הנסחרת בבורסה), ואכן, נחתם הסכם קומבינציה בין המשיבה 3 לבין חברת נידר.
10. לטענת המבקש, החל משלב זה, החלו המשיבים למדר אותו מענייניהם ונמנעו מלשתף אותו בהתקדמות המשא ומתן ביניהם לבין חברת נידר. המבקש טען בכתב התביעה, כי הוא פנה למשיבים בדרישה לתשלום דמי הייעוץ, אך פניותיו לא נענו. זאת, למרות שהמשיבים חזרו ואשרו בפניו את זכותו לקבלת דמי הייעוץ המובטחים, ומעולם לא התכחשו לה. ביום 24.10.2007, התברר למבקש באמצעות הדיווחים הנמסרים לבורסה, כי המשיבים אכן חתמו על הסכם למכירת מלוא זכויותיהם במתחם הולילנד לחברת נידר.
11. בעקבות כך, הגיש המבקש, ביום 1.11.2007, תובענה כנגד המשיבים לאכיפת התחייבות שניתנה לו לקבלת תמורה בגין הייעוץ האמור.
12. בד בבד עם הגשת התובענה, הגיש המבקש בקשה להטלת עיקולים זמניים, במעמד צד אחד. המבקש טען בבקשה, כי המשיבים התחייבו כלפיו לתשלום תמורה בגין ייעוץ שניתן ביחס למקרקעין, כאשר הוא מצידו ביצע את התחייבותו על-פי ההסכם ואילו המשיבים התחמקו בתירוצים שונים מלקיים את התחייבותם לתשלום התמורה. עוד טען המבקש, כי המשיבים הודו ואשררו, לא אחת, את התחייבותם לתשלום התמורה למבקש. לדברי המבקש, דרישותיו לא נדחו, אלא הוא נתבקש להמתין, על מנת לאפשר למשיבים לעמוד בהתחייבותם לאחר שימכרו את המקרקעין, או אז יקבלו לידיהם את כספי התמורה והרווח בגין העסקה ויוכלו לעמוד בתשלום למבקש. עוד טען המבקש במסגרת הבקשה להטלת עיקול זמני, כי הוא גילה שהמשיבים מוליכים אותו שולל ופועלים בחוסר תום לב על מנת להתחמק מהתחייבותם ובכוונתם להתנער מהתחייבותם כלפיו תוך הברחת נכסים. המבקש צירף לבקשתו, לצורך הוכחת טענותיו, את ההסכם שנחתם בינו לבין המשיבים, נספח א' הנ"ל, הנושא תאריך עברי, כ"ח באייר, תשס"ה. ביום 8.11.2007 הטיל הרשם עיקולים זמניים במעמד צד אחד כמבוקש.
13. על פי הנטען בבקשה, למשיבים אין יכולת כלכלית לעמוד בתוצאות פסק הדין, אם זה יינתן לטובתו. לדברי המבקש, המשיב 2 שהינו איש הממון העומד מאחורי כל העסקאות נשוא ההליך העיקרי הינו איש עסקים, תושב חוץ, אשר לא הציג יכולת כלכלית, והוכח כי שיקים בסכומים של מאות אלפי דולרים שהוא מסר חזרו בהיעדר כיסוי מספיק. עוד טען המבקש, כי המשיבה 3 הינה חברה זרה שהוקמה אך ורק לרכישת המקרקעין נשוא התביעה, ומשמכרה את המקרקעין ולאחר שתושלם העסקה תיוותר חלולה, ללא נכסים כלשהם. כמו כן נטען, כי המשיבים פעלו ופועלים להברחת נכסים, תוך ביצוע עסקאות מוסוות ועסקאות למראית עין, כגון הסוואת חלק מתמורת מכר המקרקעין כ"דמי יעוץ", ביצוע הסכמים סיבוביים כך שהתמורה מומחית לצדדים שלישיים, וכיוב'.
14. ביום 12.12.2007 הגישו המשיבים בקשה לביטול העיקולים. טענתם העיקרית של המשיבים הייתה, כי המבקש לא בא בידיים נקיות וגילה חוסר תום לב היורד לשורש העניין, שכן הוא צירף לבקשתו רק חלק מההסכם שנחתם בינו לבין המשיבים ולא גילה מסמך, הנושא תאריך י"ב בסיון, תשס"ה, שנכתב בכתב ידו, ועליו חתם כשבועיים לאחר החתימה על נספח א' הנ"ל. מסמך זה צורף על ידי המשיבים כנספח א' לבקשתם לביטול העיקולים הזמניים ולתמצית תגובתם לבקשה שבפניי.
15. לטענת המשיבים, הסיכום שהתגבש בין המבקש לבין משיב 1 והלפרין היה, כי המבקש, שהציג עצמו כמי שיש לו "שליטה מלאה" על בעל המקרקעין, יגרום לכך שהם יוצעו למכירה בסכום של עד 22,000,000$, ידאג למימון הנדרש לצורך רכישת המקרקעין, יביא להגדלה במספר יחידות הדיור המותרות לבנייה, יעזור בקבלת היתרי הבניה וילווה את הפרויקט עד סיומו, הכל כמפורט בסעיף 30 לתצהירו של משיב 1. מנגד, על משיב 1 ומר הלפרין היה לאתר את המשקיע שיהיה מוכן לרכוש את המתחם בו מדובר בסכום האמור. הסיכום בין השלושה היה, כי יוכן מסמך אחד, הוא נספח א' לכתב התביעה, אשר יוצג בפני משקיעים פוטנציאליים, ולפיו מתחייבים משיב 1 והלפרין בפני המבקש, כי בתמורה לשירותי הייעוץ שלו יקבל 500 מ"ר שטח מסחרי ועוד 3 דירות מגורים. המסמך האחר, שצורף, כאמור, כנספח א' על ידי המשיבים לתמצית תגובתם לבקשה שבפניי, משקף את ההתחייבות הפנימית במערכת היחסים בין שלושתם, ולפיה כל תמורה שתתקבל מן המשקיע עבור שירותי הייעוץ הנ"ל, תחולק בין השלושה שווה בשווה. מסמך זה נכתב כשבועיים לאחר המסמך הראשון, כפי שיפורט להלן. המסמך, שכאמור לא הובא לידיעת בית המשפט, לא כחלק מכתב התביעה ולא כחלק מן הבקשה להטלת עיקולים זמניים, כתוב, כאמור, בכתב ידו של המבקש. ההסבר שניתן בתצהירו של משיב 1 ליצירת מסמך אחד "לצורכי חוץ" ומסמך אחר "לצורכי פנים" היה, שהשלושה סברו, כי כך יהיה קל יותר למשיב 1 ולהלפרין להשיג תמורה מירבית מן המשקיע (סעיף 43 לתצהיר).
16. כעולה מתצהירו של משיב 1, בשלב זה הוא לא ייצג את משיב 2, ובכלל, טרם החל לעניין משקיעים ברכישת הקרקעות שבמתחם. כך מכחיש הוא גם את הטענה לפיה הוא והלפרין הציגו עצמם בפני המבקש כנציגיו של משיב 2, או כאילו הם פועלים כשלוחיו. רק לאחר גיבוש ההסכמות הללו, פנו משיב 1 והלפרין למשיב 2, והציעו לו את העסקה. על פי התצהיר, לבקשת הלפרין, העביר משיב 2, במהלך המו"מ שהתנהל עימו, סכום של 50,000$ דמי קדימה. משהתקבל סכום זה, כך על פי תצהירו של משיב 1 (סעיף 46), נפגשו השלושה במשרדו של הלפרין. באותה פגישה קיבל המבקש 1/3 מן הסכום הנ"ל, בדיוק כפי שהסכימו ביניהם. או אז כתב המבקש בכתב ידו את המסמך השני, בו הוא מאשר כי "ההצעה" שקיבל מן המשיב 1 והלפרין תחולק ביניהם שווה בשווה. בנוסף, הוא מאשר כי במסגרת הסכמה זו, קיבל לידיו סכום של 16,416$, סכום המהווה שליש מדמי הקדימה שהתקבלו בינתיים עבור ליווי הפרויקט. לטענת המשיבים, המבקש העמיד את תביעתו על סך של 14,200,000 ש"ח, בעוד שמשמעותו של המסמך השני ברורה - התמורה לה זכאי המבקש, אם תוכח תביעתו, עומדת אך ורק על שליש מהסכום אותו תבע. בנוסף, לטענת המשיבים, אין הם חייבים דבר למבקש, שכן הוא לא קיים את התחייבויותיו על פי ההסכם בינו לבין משיב 1 והלפרין.