החלטה בתיק בש"א 174222/07

1.         המבקשים הם הנתבעים 2 - 3 בתביעה שהגיש התובע נגד המפקח על הביטוח - משרד האוצר (הנתבע 1) ונגדם.

2.         בפני בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילת תביעה בעוולת לשון הרע בהיות הפרסום מותר על פי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965 (להלן:"חוק איסור לשון הרע").

כמו כן טענו המבקשים, כי עומדת להם הגנת אמת בפרסום, עפ"י סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

3.         עסקינן בתובענה שעילתה פרסום לשון הרע.

המבקשת 1 היא הבעלים ומו"ל של עיתון בשם "פוליסה" (להלן: "העיתון"). העיתון מופץ בפקס בתחום הביטוח והפנסיה. המבקש 2 הוא עורך העיתון.

ביום 23/4/07 פורסמה בעיתון רשימה של סוכני ביטוח שרישיונם בוטל, תחת הכותרת: "האוצר פרסם הסוכנים והתאגידים שרישיונם בוטל".

ברשימה הופיע גם שמו של התובע, ונכתב, כי תוקף הביטול הוא מ- 1/5/05 לתקופה של שנתיים.

4.         התובע - המשיב טען בכתב התביעה, כי במועד פרסום הכתבה הוא החזיק ברישיון כדין ובר תוקף לסוכן ביטוח.

עוד טען בכתב התביעה, כי למרות שפנה לנתבעת 1 במכתב מיום 10/5/07 (נספח ג' לכתב התביעה), התברר לו, כי הנתבע 1 לא תיקן את הפרסום באתר הרשמי שלו (יצוין, כי בכתב התביעה נטען, כי התובע פנה לכל הנתבעים במכתב, אך לכתב התביעה צירף רק מכתב לנתבע 1!!).

5.         המבקשים טוענים כי הואיל והפרסום בעיתון מיום 23.4.07 היווה העתק או תמצית מדויקת והוגנת של המרשם של המפקח על הביטוח אודות רשימת הסוכנים שרישיונם בוטל או הותלה, ומרשם זה, הינו מרשם המתנהל על פי חיקוק, הרי שהפרסום בעיתון  הינו פרסום מותר שאינו משמש עילה למשפט, עפ"י הוראת ס' 13 (10) לחוק איסור לשון הרע.

עוד טוענים המבקשים כי עומדת להם הגנת אמת בפרסום עפ"י סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. לטענתם, אין חולק כי האוצר ו/או המפקח הורה על ביטול רישיונו של המשיב. הפרסום בעיתון נסמך בגוף הכתבה על דברים שפורסמו ע"י המפקח על הביטוח ו/או משרד האוצר. מכאן ברור כי היה אמת בפרסום (שהאוצר ו/או המפקח על הביטוח פרסמו וגם/או שהמפקח הורה על ביטול רישיונו של המשיב), אפילו אם נכונה טענת המשיב כי בעת הפרסום, כבר הוחזר לו רישיונו. 

6.         המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, המבקשים פרסמו בעיתון ביום 10/1/05 כתבה תחת הכותרת " סוכן הביטוח ישראל אליוף דורש בחזרה מהמפקח את רישיונו" וציינו בגוף הכתבה את החלטת ביהמ"ש המחוזי שהורתה על ביטול החלטתו של המפקח על הביטוח לגבי רישיונו של התובע.

על כן טען המשיב, כי המבקשים ידעו ו/או היו צריכים לדעת, כי הפרסום אינו אמת או לפחות היו צריכים לפנות קודם לתובע כדי לבדוק, אם חל שינוי במצבו.

המשיב טען, כי בנסיבות העניין, לא קיימת הגנת סעיף 13 (10) ו- 14 לחוק איסור לשון הרע.

7.         בתשובה לתגובה טענו המבקשים,  כי די בהתקיימות התנאי שבסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע כדי שלא תקום עילת תביעה כנגד המבקשים ואין צורך לבחון את תום הלב מצידם בעת הפרסום. לטענת המבקשים, כך גם בנוגע לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.  

המבקשים מוסיפים וטוענים כי מהכתבה מיום 10.1.05 (שאיננה נשוא התביעה דנן, והיא פורסמה למעלה משנתיים לפני הפרסום נשוא התביעה) לא ניתן להסיק שרישיונו של המשיב לא נשלל והמשיב בתגובתו הביא ציטוט חלקי בלבד.

8.         לאחר שעיינתי בטענות צדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל שכן למבקשים עומדת הגנת סעיף 13 (10) לחוק איסור לשון הרע,  ועל כן יש למחוק את התביעה נגד המבקשים מהנימוקים כדלקמן:

א)         עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.