החלטה בתיק בש"א 173426/07

מבוא

1.         בפני ערעור על החלטתו מיום  15.7.05 של כב' הרשם אמיר צ'כנוביץ לפיה נדחתה בקשתו של המערער לתקן טעות סופר שנפלה בפסק דין, וכן נדחתה הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון הטעות.

            לאחר שהוריתי על הגשת עיקרי טיעון הגיש ב"כ המשיב בקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, בהיותו סבור כי ההחלטה נשוא הערעור הינה "פסק דין" ולא "החלטה אחרת" ולכן אמור הערעור להיות מוגש לביהמ"ש המחוזי.

            ב"כ המערער הגיש תגובה וטוען כי דינה של הבקשה להדחות שכן בקשה לתיקון טעות בפסק הדין וכן החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד, הינן "החלטה אחרת" ועל כן הערעור על אותן החלטות הינו בפני ביהמ"ש בו מכהן הרשם.

2.         באמרת אגב אציין כי במחלוקת דלעיל אני סבור כי צודק ב"כ המערער בגרסתו ויש לדחות את הבקשה לדחיית הערעור על הסף, ואולם במקרה דנן אין צורך להדרש כלל לסוגית הסמכות העניינית, שכן לטעמי החלטת הרשם הינה בטלה מעיקרא ונטולת תוקף משפטי, כפי שיובהר להלן.

הסעיף אשר בו עסקינן הינו סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 אשר מורה:

(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה ; לעניין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

סעיף 104 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) מחיל את הסמכות הקבועה בסעיף 81 גם על רשם:

"הוראות סעיפים 68 עד 79ג ו-81 יחולו על רשם ועל הדיונים לפניו...".

            יודגש כי סמכותו של הרשם מוגבלת לדיונים שבפניו ולא מעבר לכך.

3.         מעבר לסעיף הספציפי האמור אשר מקנה את הסמכות לתקן טעות קולמוס, הרי שמן המפורסמות כי לבית המשפט סמכות טבועה להורות על תיקון כל הטעון תיקון בכל הליך לצורך בירור השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

סמכות זו קיבלה את ביטויה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) המבהירות כי סמכות זו נתונה אף לרשם בית המשפט.

וזו לשון תקנה 524 לתקנות -

"בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שיראה לו צודק וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם לעניין פגם או טעות בהליך לפניו".(ההדגשה אינה במקור מ.ס.)

תקנה 524 מתקנות סדר הדין, המקנה לבית-המשפט והרשם בכלל זה את שיקול הדעת לתקן כל פגם וכל טעות בכל הליך, היא מקור נורמטיבי ממנו רשאי מותב זה לשאוב את הסמכות להידרש לבקשה שבפניו.

4.         בעניינינו פסק הדין שתיקונו מבוקש ניתן על ידי כב' השופט קובי ורדי ביום 1.12.99, פסק דין המאשר את הסכמת הצדדים ונותן לה תוקף של פסק דין, הסכמה כפי שהובאה בפני ביהמ"ש בהודעה בכתב של ב"כ המערער.

            משניתן פסק הדין על ידי שופט הרי שרשם נעדר סמכות עניינית לתקן פסק דין כזה, ולמעשה סמכותו של הרשם בתיקון טעות בהחלטה או בפסק דין מתמצת בתיקון טעות בהחלטה או בפסק דין שלו, ולא של שופט.

            חיזוק לדיעה זו ניתן למצוא בע"א 1050/01 בעניין גבעת כוח נ. עו"ד רוזנבלום שניתן בביהמ"ש העליון על ידי כב' הרשם עודד שחם, כאשר בהחלטה נאמר בין היתר: "תכליתם של ההליכים  להבהרת פסק דין או תיקונו היא ליתן תוקף לכוונתו המקורית של ביהמ"ש אשר נתן את פסק הדין או ההחלטה... הסמכות לתיקון או הבהרה כאמור נתונה לביהמ"ש אשר נתן את פסק הדין או ההחלטה האחרת נשוא הבקשה להבהרה או תיקון".

            עוד הובהר בהחלטה כי אין חפיפה מלאה בין הליך של הבהרת פסק דין או תיקונו לבין הליך של מתן פסיקתא על פי תקנה  198 לתקנות סדה"א ואין דרישה כי הפסיקתא תיערך על ידי השופט שנתן את פסה"ד, והיא אף יכולה להינתן על ידי רשם של ביהמ"ש.

            אין בקשה למתן פסיקתא משום הליך דומה להליך של בקשה להבהרת פסק דין או תיקונו, והפסיקתא איננה חלק שלוב של ההכרעה הניתן על ידי מי שהכריע בתיק והיא מהווה השתקפות חיצונית של ההכרעה בעיני שופט או רשם באותו ביהמ"ש.