החלטה בתיק בש"א 172816/05

1.         המבקשים עותרים למתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט, אשר ישית על המשיבים קנס גבוה. כן מבקשים הם לשקול הטלת מאסר על המשיבים, והכל - מחמת הפרת החלטה שניתנה ביום 3.5.05. ההפרה הנטענת אירעה ביום 24.7.05. עתירה נוספת שהביאו המבקשים עניינה במתן הוראה למשיבים להשיב את המצב לקדמותו (קרי: למצב ששרר ערב יום 24.7.05).

2.         אין חולק כי המבקשים הם דיירים מוגנים בבניין בשדרות רוטשילד 70, תל-אביב, שבבעלות המשיבים (ואחרים). המבקשים עתרו למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים להימנע מביצוע כל פעולה בתריסי מרפסת דירת המבקשים, במהלך שיפוץ הנעשה בבניין, שהוא בניין שנועד לשימור. בגדר העתירה לסעד הזמני, הוסכם על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש אשר יחווה דעתו בשאלת אופן שיקום הבטונים מחוץ לדירת  המבקשים, ללא פירוק התריסים. המומחה שנתמנה, מר ברמן, חיווה את דעתו כי העבודה תבוצע ב-4-5 שלבים לאורך היקף המעקה באורך שלא יותר מ-75 ס"מ כל שלב. השלבים יבוצעו לסירוגין, תוך שימוש בכל שלב בתמיכות זמניות של מסילות התריס העליונה והתחתונה. במענה לשאלות הבהרה, אמר המומחה כי לעניין פירוק קטעי מסילה - ניתן לחתוך קטעי מסילה של התריס, לפי קטעי העבודה ולהחזירם למקומם, כל קטע בתום סיום העבודה עליו.

            ביום 3.5.05 הוחלט כי העבודות תבוצענה עפ"י האמור בחווה"ד לרבות התשובות לשאלות ההבהרה.

            לשיטת המבקשים, ביום 24.7.05 (יז' בתמוז התשס"ה) לאחר שהמבקש 1 עזב את ביתו בעיצומו של הצום, הגיעו פועלים מעטם המשיבים והרסו בברוטאליות את התריסול כולו באופן שיקשה להשיב המצב לקדמותו. כל זאת נעשה בנוכחות המשיבים 2 ו-5. מכאן העתירה.

3.         המשיבים הגיבו בקשה. לשיטתם, לא הפרו הם את ההחלטה בדבר אופן ביצוע העבודות. ביום הביצוע התכנסו באתר שלושה אנשים: המשיב 5, האחראי על ביצוע השיפוצים בבניין, מהנדס הבניין מר גוטמן ואיש האלומיניום מר עמר. המהנדס שוחח טלפונית עם המומחה מטעם ביהמ"ש כדי לוודא את המותר והאסור ולמד ממנו שניתן להוציא את כל כנפי התריס בשלמות ורק אחר כך לפרק המסילות. בפועל, אכן פורקו התריסים תחילה. נסתבר כי למעשה, המסילה (העליונה) מונחת על התריסים. במטרה לשמור על המסילה, הורה איש האלומיניום לפרקה ברציפות, שאחרת הייתה עלולה היא להינזק. לאחר שעתיים כשעלו הפועלים לבצע עבודות שיקום הבטונים בתקרה, הרים המבקש 1 אבן ואיים שיסתלקו וכך אכן עשו. מאוחר יותר חיבר המבקש 1 את כנפי התריסים לדופן המרפסת. בשל כך הופסקו העבודות שביצעו המשיבים (עבודות שיקום הבטונים). למחרת הופיע במקום איש העירייה - מר מוסקוביץ (סגן מהנדס העיר) ואסר על חיבור התריסים בחזרה. ביום 2.9.05 (היינו: לאחר הגשת הבקשה דנן ושבועיים עובר לדיון בה) התקין המבקש 1 תריסים חדשים במרפסת.

            המשיבים טוענים כי הלכה למעשה, הבקשה דנן היא תיאורטית. המבקש 1 התקין תריסים חדשים ואין אפשרות להורות למשיבים להתקינם, שכן הם ממילא מותקנים. יתר על כן: נוכח האירועים, שוב אין בכוונת המשיבים לבצע דבר. זאת ועוד: צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש אינו בבחינת עונש. מטרתו היא לכפות ציות בעתיד לצו ביהמ"ש ושעה שלא ניתן לכפות הציות - ולא ניתן להשיב המצב לקדמותו, שוב אין עושים שימוש בסעיף 6 לפקודה.

4.         לאחר דיון רווי מתח, כמו גם התבטאויות (הדדיות) בלתי ראויות - הגיעה עת הסיכומים. מסתבר כי המתח הרווי מצא דרכו אף לסיכומי ב"כ המשיבים שראה לנכון לנקוט בגדרי סיכומיו בהתבטאויות בלתי ראויות (בלשון המעטה). דייני אם אדלה מעט מזעיר פנינים אחדות. בסעיף 22 לסיכומי המשיבים נאמר על טענה מסוימת של המבקשים, כי היא "טענה שקרית נלוזה ומלוכלכת"; בסעיף 3 בעמ' 7 נאמר כי המבקש 1 "בא בידיים מלוכלכות ומטונפות"; בסעיף 68 לסיכומים מצינו השתלחות בב"כ המבקשים (אחת מני רבות) כהאי לישנא: "כנראה שאם לא יחזירו לו באותה מטבע, לא יבין עו"ד טרי זה, שקיבל לפני שנתיים את הרשיון באצטדיון עם עוד מאות ואלפי עו"ד, אין צריכים להתנהג בבית המשפט. וזו תוצאות פתיחת הלימודים והמקצוע לכל דיכפין". בצדק עתר אפוא ב"כ המבקשים למחיקת הקטעים המבזים מן הסיכומים.

5.         ברם, שעה שמנטרלים את המתח וההתבטאויות המבישות, מסתבר כי יש ממש בעמדת המשיבים לפיה אין מקום למתן צו כלשהו, מחמת כך שהמבקשים התקינו ביום 2.9.05 (ויודגש: לאחר הגשת הבקשה דנן) - תריסים חדשים במרפסת, תחת אלה שפורקו, ומכאן שאין אפשרות להשיב את התריסים הישנים. גישה זו נתמכת בדברי הנשיא ברק בע"פ 5177/03 מור נ' דנציג­ר -משק פרחים "דן", פ"ד נח (4) 184, 189. לכך יש להוסיף כי הוראת סעיף 6 "נועדה לכוון התנהגות בעתיד ולא לענוש על התנהגות בעבר" ( שם . ראו גם רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , דינים עליון כרך ו 280). אגב, אף אם פיסית ניתן להורות על פירוק התריסים החדשים והתקנת התריסים הישנים תחתם - הרי שיש רגליים לסברה כי הוראה מעין זו אינה פרקטית בנסיבות, שכן אין לדעת אם התריסול על כל חלקיו אכן קיים בהישג יד של מי מבעלי הדין. 

            יש אפוא מקום להורות על דחיית הבקשה.

6.         חרף דחיית הבקשה, יהא זה ראוי להשית על המשיבים את הוצאות הדיון, ממספר טעמים.

הטעם הראשון הוא זה המנוי בסעיף 4 לעיל בדבר הלשון הבלתי נקייה שננקטה בסיכומי המשיבים;

הטעם השני נעוץ בעובדה שאין חולק עליה כי מהנדס המשיבים - מר גוטמן - יצר קשר ישיר עם המומחה מטעם ביהמ"ש ונטל לעצמו חירות להיוועץ בו בזמן ביצוע עבודות פירוק התריסים. אכן, אפשר ודוחק הנסיבות חייב לעשות כך (ואיני משוכנע שזה היה המצב, שכן ההיוועצות במומחה נעשתה עובר לתחילת הביצוע) - אלא שחובה הייתה לנסות ולהשיג את הסכמת ב"כ המבקשים מראש לדרך פעולה זו ולכל הפחות ולהודיעו בדיעבד את אשר נעשה. חרף כך, לא פעלו המשיבים באף אחת מן הדברים דלעיל;

הטעם השלישי נעוץ בבקשה להוספת ראיות. הראייה החשובה (מבין השתיים שחפצו המבקשים לצרף) היא תצהירו של המשיב 5 מיום 8.9.05. אני נעתר לבקשת הצירוף. בתצהיר נאמר כי תריסי המבקשים פורקו לפי דרישת העיריה - ולא היא. בסיכומיו, הודה ב"כ המשיבים, כי לא נמסר לסגן מהנדס עיריית תל אביב שקיימת החלטה שיפוטית המורה על אופן ביצוע עבודות שיקום הבטונים ואגב כך - גם על הפירוק של קטעי התריסול. ב"כ המשיבים אף הודה בכך שסעיף 1 לתצהיר (בדבר פירוק התריסים לפי הוראות העירייה) נכתב כפי שנכתב, כדי שיהיה ערב לאוזנם של אנשי מחלקת הפיקוח על הבנייה. בכך יצא המרצע מן השק ודי  לחכימא ברמיזא.

7.         בשולי הדברים ולפנים מן הנדרש אציין כי על-פי התרשמותי מן הראיות שבאו בפניי במהלך הדיון בבקשה - הרי שלולא התקינו המבקשים תריסים חלופיים, היה לכאורה מקום לחייב את המשיב 5 להשיב את התריסים - והמסילות - שפורקו, על כנם. טענת המשיבים הייתה כי לאחר פירוק התריסול ממקומו, נסתבר כי המסילה העליונה רופפת לחלוטין, ולמעשה - מונחת על התריסול ולא מחוברת באופן יציב לתקרה. על כן, החליטו על הסרתה בשלמות. זאת נעשה מבלי כל הרשאה. ההחלטה מיום 3.5.05 אימצה ביצוען של עבודות שיקום בטונים, בדרך מסוימת המביא בחשבון פירוק התריסים והמסילות קטעים קטעים. משלא נתאפשרה - לפי עמדת המשיבים עצמם - דרך פעולה זו, לא ידעתי מי שמם לעשות שבת לעצמם ולפרק המסילה העליונה בשלמותה. אם אמנם נתקלו הם בסיטואציה בלתי צפויה - היה עליהם לחדול מביצוע העבודות ולפנות בבקשה מתאימה למתן הוראות. משלא עשו כן ופירוק המסילה העליונה בשלמות, היה מקום  לכאורה לאוכפם לפעול לפי ההחלטה מיום 3.5.05, תוך השבת המצב לקדמותו. הלא כל המטרה של ביצוע העבודות בקטעים קטנים, נועדה להימנע מפירוק כל התריסים והמסילות, מתוך חשש שהתקנתם מחדש תחייב (אולי) היתר בנייה - וכזה לא יינתן ומחמת העדרו ייוצר מצב בו זכאים המבקשים שמרפסתם תהא סגורה בתריסים, אך זכאותם זו והמשקפת גם מצב עובדתי בן עשרות שנים, הייתה נותרת ערטילאית ולאו-בת-מימוש. הדין העצמי שעשו המבקשים בהתקינם התריסים ביום 2.9.05 - נועד, למעשה, להוות מעין השבת המצב לקדמותו. משהושגה מטרה זו, שוב אין מקום וצורך בצו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט.

8.         הבקשה נדחית. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים בסך 7,000 ש"ח+מע"מ, להיום.

ניתנה היום, 13 בנובמבר 2005 (י"א בחשון התשס"ו) , בהעדר הצדדים.