החלטה בתיק בש"א 168746/08

1.         בפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: "הבנק" או "המבקש") לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר  עילה עפ"י תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:  "התקסד"א").

2.         עסקינן בתביעה כספית שעניינה בנזקים שנגרמו למשיב, לטענתו, עקב מעשי הבנק שהובילו לפירוקה של שמגר חברה ארצית לשרותי כח אדם בע"מ (להלן:"החברה"), שהמשיב היה  הבעלים והמנהל בה.

3.         תמצית טענות המבקש:

א)         עיון בכתב התביעה מגלה, כי הגם שהנזק הנתבע ע"י המשיב בכתב התביעה הוא בגין אובדן ערך החברה ובגין הפסד המשכורות ששולמו לה על ידה, הרי שהזכות לתבוע נזק זה, יסודה בעילות הקנויות לחברה בלבד.

עסקינן בתובענה אשר סבה על מעשים ומחדלים שנעשו על פי הנטען כלפי החברה ועל נזקים שנגרמו כביכול לחברה זו.

התובע הינו בעל מניות בחברה, והלכה ידועה היא, כי אין להכיר בתביעה אישית של בעל מניות, כאשר "הזכות" לה הוא טוען יסודה בעילה לסעד הקנויה לחברה שבמניותיה הוא מחזיק, והחברה הרי אינה תובעת בתביעה זו.   

ב)         הנזקים להם טוען המשיב הם נזקיה של החברה עצמה, ולכל היותר - בין המשיב לבין החברה עצמה, וככל שהנזק נגרם לחברה, הרי שרק היא רשאית לתבוע בגינו ורק לה עומדת עילת תביעה, ואילו בעלי המניות בחברה מובחנים ממנה, בהיות נזקם משקף את נזקי החברה באופן שאינו מעמיד להם זכות תביעה אישית בגין נזקים אלו.

בעל מניות יכול לתבוע נזק שנגרם לו רק כאשר נזקו איננו תלוי בנזקי החברה בה הוא בעל מניות, ואילו כאשר הנזק הוא של החברה, עומדת לו האפשרות להגיש תביעה נגזרת בשמה, כפוף לעמידה בתנאים הנדרשים בדין.                        

ג)          מעיון בכתב התביעה עולה, כי הנזק לו טוען המשיב בכתב התביעה איננו נזק נפרד מזה שניזוקה החברה, אזי, לכל היותר, ניצבה בפני המשיב האפשרות להגיש תביעה נגזרת, ואף זאת רק כל עוד החברה לא נקלעה להליכי פירוק.   

לטענת המשיב החברה פורקה וכעולה מסעיף 205 לחוק החברות, מרגע כניסתה של חברה להליכי פירוק, לא תותר הגשת תביעה נגזרת.

זאת ועוד; אף שנחסמה דרכו של התובע להגשת תביעה נגזרת, לא נפתחה בפניו הדרך להגשת תביעה אישית.

ד)         ההלכה היא כי לבעל מניות לא עומדת זכות תביעה אישית כאשר זכותו להגשת תביעה נגזרת מתבטלת בעת שהחברה נכנסת להליכי פירוק. האורגן הבלעדי המוסמך להגיש תביעות בשם החברה במצב דברים שכזה הוא המפרק שמונה לחברה, כאשר הטעם העיקרי לכך הוא למנוע העדפה לא הוגנת של בעל מניות על פני החברה ועל פני יתר הנושים שלה. לפיכך, בענייננו, המשיב איננו רשאי להגיש את התביעה האישית דנן, ואף לא עומדת לו הזכות להגשת תובענה נגזרת ועל כן דין התובענה להימחק על הסף  

3.         תמצית טענות המשיב:  

א)         המבקש מנוע מלטעון כנגד המשיב כל טענה שהיא, לאחר שהוא הסכים להגשת תביעה        כנגדו ולהסכמה ניתן תוקף של פסק דין בת.א. 62258/03.

ב)         הפסיקה של בית המשפט ביקשה למנוע מצב בו בעל מניות מסוים יגיש תביעה ואז תועדף זכותו מול יתר בעלי המניות.

כאן מדובר בכל בעלי המניות שהם אותו אדם - המשיב. אין העדפה של מי מבעלי המניות על האחר. מדובר רק בתובע אחד שהוא בעל מניות יחיד. אין חברה שיכולה      לתבוע. אין מדובר בתביעה נגד דירקטורים בחברה או נגד מנהל בחברה בגין נזק שגרם לחברה. מדובר בבעל מניות התובע את הבנק בגין נזקים שנגרמו לו אישית עקב פעולות הבנק והוא זכאי לעשות כן.

ערך המניות שירד, בגינו הוגשה התביעה אינו נכס של החברה אלא נכס וקניין של בעל מניות בלבד.

כמו כן, אין שום פגיעה בנושי החברה. הבנק לא הצביע על כל פגיעה בנושי החברה ואף לא הציג כל נושה של החברה שיכול להיפגע.  

ג)          למשיב קיימת עילה אישית. הנזק שלו הוא נזק בלתי תלוי בנזק החברה. הכספים שהפסיד, אותם הוא תובע, הם הכספים שהיו משולמים ישירות אליו בגין מניות החברה, מעבר לכספים שהיו מוזרמים לחברה לכיסוי חובותיה. מדובר בנזק שנוצר לבעל המניות והמנהל העובד בחברה עקב חיסול החברה.