בקשה לדחיית תביעה על הסף לפי תקנה 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.
רקע
1. המשיבה הגישה נגד המבקשות תביעה להשבת הטבות שהיטיבה עם עובד שלה שנפגע וסבל נזקי גוף בתאונת דרכים מיום 5.7.98 [להלן - "
התאונה"]. התביעה
הוגשה ביום 31.8.05. המבקשות הינן מבטחות השימוש ברכב בו נגרמה התאונה.
2. המבקשות טוענות כי התביעה התיישנה כבר ביום הגשתה ועותרות על כן לדחותה על הסף.
טענות הצדדים והמחלוקת
3. המבקשות טוענות כי תביעת המשיבה הינה תביעת הטבה, כי מיוסדת היא על תחלוף ["סוברוגציה"] ולפיכך מתיישנת היא עת מתיישנת תביעת הניזוק - המוטב, הוא העובד. מאחר שתביעת הניזוק התיישנה בחלוף 7 שנים מיום התאונה, התיישנה גם תביעת ההטבה.
4. לשיטת המבקשות תכליתו של החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) התשכ"ד - 1964 [להלן - "
חוק ההטבה"] הינה יצירת הסדר תחלוף, לאפשר השבת ההטבה מהמזיק אך לא לחשוף אותו לתביעות מעבר למה שהיה חשוף לו נדרש לשלם לניזוק עצמו. מכאן נגזר דינה של טענת ההתיישנות.
5. הרציונל לשיטת המבקשות בהסדר התחלוף הינו העברת זכות הניזוק למיטיב, ברגע ההטבה וזאת על מנת למנוע חשיפה כפולה של המזיק, הן לתביעת המיטיב והן לתביעת הניזוק. עוד טוענות המבקשות כי חוק ההטבה לא בא לפגוע בעקרונות בסיסיים של דיני הנזיקין לרבות מגבלות מימוש זכות התביעה והגנות דיוניות המוקנות למזיק ולמבטחו.
6. המשיבה טוענת לעומתן כי תביעת המיטיב הינה תביעה עצמאית הנוצרת בידי המיטיב עם ביצוע ההטבה. על כן מתיישנת זכות התביעה רק בחלוף 7 שנים מאז ביצוע כל הטבה והטבה.
7. לשיטת המשיבה, יצר חוק ההטבה הסדר של תביעה עצמאית והדבר נלמד מהוראותיו. המאפיין של זכות תחלוף הינו הותרת האפשרות לתבוע את המזיק בידי הניזוק, מה שאין כן בענייננו, כאשר הזכות של הניזוק - המוטב עוברת עם ההטבה למיטיב.
8. המחלוקת המשפטית נעוצה איפה בשאלה - אימתי מתיישנת תביעת מיטיב על פי חוק ההטבה, וליתר דיוק - מהו המועד בו נולדת עילת התביעה של המיטיב, מועד ממנו מתחילים אנו למנות את תקופת ההתיישנות. השאלה טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון.
דיון
חוק ההטבה על רקע השיטה המשפטית וההלכה הפסוקה
9. מקובל על הפוסקים ועל המלומדים כי איפיון וסיווג זכות ההטבה משליך על שאלת מועד "לידתה" וממילא על התיישנותה. ברור הוא כי ככל שתסווג זכות התביעה של המיטיב כזכות "עצמאית", או זכות ש"נוצרה" למיטיב ולא באה לו בהעברה מהניזוק, בדומה לזכות שיפוי, ניטה לקבוע כי עילת התביעה "נולדה" ביום יצירתה שלה ואין היא קשורה למועד יצירת עילת התביעה של הניזוק. ולהיפך, ככל שתסווג זכות התביעה של המיטיב כזכות "תחלוף" או "שיבוב" או "סוברוגציה" או זכות "מסורית" שבאה בהעברה מהניזוק - ייקשר מועד יצירתה ויזוהה עם מועד יצירת זכות הניזוק [פרופ' ג. טדסקי,
הטבת נזקי גוף ע"י הלא - אחראי לנזיקין, הפרקליט כא, 237, להלן - "
טדסקי", י. אנגלרד,
פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהד' שלישית, 540, להלן - "
אנגלרד", נ. זלצמן, הטבת נזקי גוף לפי חוק הטבת נזקי גוף: יחסי מזיק - מיטיב - מוטב, עיוני משפט ד [תשל"ו] 62, להלן - "
זלצמן", ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף [מהד' חמישית, כרך ב', 515, להלן - "
קציר", א. מאיר, החוק לתיקון דיני הנזיקין (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד - 1964, הפרקליט כא, 502, להלן - "
מאיר" ועוד. וכן ע"א 166/59,
אפריאט נ' היוה"מ, פד"י טו (2) 1134, רע"א 7817/99,
אבנר איגוד
לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פד"י נז (3) 49, ע"א 1577/97,
המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פד"י נז (4) 433 ו - ע"א 340/86,
מ"י נ' כדורי, פד"י מג (4) 195, להלן יכונו -
"עניין אפריאט", "עניין מכבי", "עניין עמית" ו - "עניין כדורי"].
10. חוק ההטבה הינו חלק ממערכת דינים המסדירה תביעות השבה של גורמים ששילמו לניזוק כספים והיטיבו את נזקיו על אף שלהם עצמם לא קמה חבות בגין האירוע הנזיקי [כך למשל סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, סעיף 36 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] תשי"ט - 1959, סעיף 60 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל - 1970, סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד - 1994, סעיף 28 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970 ועוד]. [להלן יכונו - "
חוק ביטוח הלאומי", "
חוק הנכים",
"חוק שירות המדינה", "
חוק ביטוח
בריאות ממלכתי" ו - "
דיני הטבה"]. חוק ההטבה מתייחס עקרונית לכלל סוגי מיטיבים בעוד שדיני הטבה עוסקים במיטיבים ספציפיים. יחד עם זאת העקרון המונח ביסוד כלל החקיקה הינו זהה ובבסיסו הרצון להשיב למיטיב את הטבתו כפי שמתוחמת בדינים, מאת המזיק [או המבטח, לפי העניין]. דומה כי אותו רצון יונק את עוצמתו מדיני עשיית עושר ולא במשפט הבאים למנוע התעשרות [בדמות הפחתת חובת פיצוי] של המזיק על חשבון המיטיב.
11. ניתן היה לסבור ודאי על רקע מערכת דיני ההטבה המפותחת ותכליותיה, כי השיטה המשפטית תיצור פתרון אחד והרמוני לשאלת סיווג זכות ההטבה, פתרון אשר יחול עקרונית על כלל המיטיבים ועל כלל תביעות ההטבה, יביא לוודאות וליציבות משפטית וימנע ריבוי התדיינויות. והנה מסתבר כי הן המחוקק לא נתן דעתו על כך והפסיקה, כמו גם המלומדים מתחבטים השכם והערב בסוגיה זו והפסיקה נמנעת מפרשנות ומקביעה הרמונית כוללנית ומסווגת זכות הטבה כזו או אחרת, על פי ניתוח לשונו של דין ההטבה
12. כך למשל, סווגו זכות ההטבה של המוסד לביטוח לאומי וזכות ההטבה על פי חוק שירות המדינה כזכויות תחלוף [ע"א 61/55, 62, 64
מגן צ'טווד בע"מ נ' גרוסברג, פד"י י' 190
, 195 ,
עניין עמית וכן ע"א 650/78,
כליף נ' מ"י, פד"י לה (2) 242]. ואילו זכות ההטבה על פי חוק הנכים סווגה כזכות עצמאית [
עניין אפריאט]. אשר לזכות ההטבה של קופות החולים, קבעה השופטת שטרסברג - כהן
בעניין מכבי, כי מדובר בזכות תחלוף ואילו חבריה להרכב, הנשיא ברק והשופט טירקל הותירו את השאלה בצריך עיון. ראו גם פסיקותיהן של הערכאות הראשונות [ת.א. [ת"א] 175202/02,
חן בע"מ
נ' המגן חב' לביטוח בע"מ, אתר נבו הוצאה לאור, מפי השופטת אגי, ת.א. 25458/04, [ת"א]
עיריית תל אביב נ' מכבי שירותי בריאות, (פדאו"ר) לא פורסם 05 (28) 572, מפי השופטת טולקובסקי, ת.א. [ת"א] 42631/05 ,
מכבי שירותי
בריאות נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ, אתר נבו הוצאה לאור, מפי השופט סטולר, ת.א. [ת"א] 11750/05,
סהר חב' לביטוח בע"מ נ' מבטחים בע"מ, (פדאו"ר) לא פורסם 05 (19) 624, מפי השופט קידר, ת.א. [חיפה] 22284/02
בולוס גד בע"מ נ' קופת
חולים לאומית, (פדאו"ר) לא פורסם 05 (8) 821, מפי השופט אלקיים ועוד].
13. אשר לזכות ההטבה על פי חוק ההטבה, הובעו דעות שונות בפסיקה אך העניין טרם הוכרע בבית המשפט העליון. השופטת שטרסברג - כהן, הייתה מוכנה להניח כי עילת התביעה של מיטיב נולדת עם מתן ההטבה ואף על פי כן הינה בעלת אופי של תחלוף
[עניין מכבי, 63 - 63]. השופט ש. לוין היה מוכן להניח, אם כי לא בלי ספקות, כי זכות ההטבה הזו הינה זכות "שיבוב" [או תחלוף, י.ה.], אך כדבריו "לא מדובר בזכות שיבוב "נקייה" והמשמעות לעניין התיישנות הינה כי בהעדר הוראה לסתור בחוק ההטבה, מתיישנת תביעת המיטיבה בדיוק באותו מועד שמתיישנת תביעת הניזוק [
עניין כדורי, 197]. ראו אף ד"נ 24/81,
חונוביץ נ' אאידה כהן, פד"י לח (1) 413.
וכן לעניין "מתיחת" תקופת ההתיישנות של תביעת מיטיב, אמרת אגב בע"א 3622/96,
חכם ואח' נ' קופת
חולים מכבי, פד"י נב (3) 638, 645].
14. אנגלרד מבקר את המצב הקיים. לדעתו, הבחנות הפסיקה וסיווגי זכויות ההטבה על פי לשון דיני ההטבה מלאכותיות וההשלכות המתחייבות מהן בסוגיית ההתיישנות נעדרות צידוק ענייני. אנגלרד סבור כי המדיניות הנכונה צריכה להיות השגת אחידות בתקופות ההתיישנות של תביעות השבה, כי יש לסווג את כלל התביעות הללו כתביעות תחלוף ולהצמיד בכך את תקופת ההתיישנות ומועד תחילת מירוץ ההתיישנות לתקופת ההתיישנות החלה בתביעת הניזוק [
אנגלרד, 541]. בכל הכבוד, מצטרפת אני לביקורת זו. ואולם, על רקע השיטה המשפטית, לרבות ההלכות הפסוקות אין מנוס מניסיון התחקות אחר ההסדר והסיווג הספציפי של זכות ההטבה על פי חוק ההטבה.
חוק ההטבה - פרשנות לשונית ותכליתית
15. חוק ההטבה קובע בהוראותיו הרלוונטיות -